הליכות אליהו על השולחן ערוך קצה

אחר ועקירה אחרת אבל הכא הלא בלא הגבהה מן הארץ לא משכחת החיוב רק אם היה מונח באויר אבל עתה שהיא בידו בודאי ל"ה כמונח ויעוי' בשבת ה' דאף כששלשל ידו למטה מג' מ"מ לא מיחייב אם נטל העני מתוכה ויעוי' ברשב"א שם לזאת נ"ל כמ"ש דכונת התוס' דל"ה עדיין עקירה לחיוב וגם זה צריך ביאור וכתבתי במק"א ובשבת צ"ג ובתוס' שם

(שם ע"ב) הוצאה דומיא דהגבהה כו' לרבינא ל"ק הוצאה דומיא כו' ל"א יעוי"ש דרבינא ס"ל דמשיכה קניא ברה"ר ויעוי' בתוס' דדוקא בגניבה ס"ל דמשיכה ברה"ר קניא ולכאורא צ"ע דא"כ האיך יפרשו הא דקתני במתניתין שם גופה נתנו לבכורות בנו לש"ח כו' ויעוי' בב"ק ע"ט שם תקנו משיכה בשומרין כו' הרי דגם בקנינים ע"כ לרבינא קניא ברה"ר דהלא בחדא מחתא מחתינהו וקתני או שהוציאו מרשות בעלים ויעוי' בתוס' ד"ה ובר"ה לא קנה שהריצב"א כתב באמת כן להוכיח דלא כסברא זאת ויש להוכיח מזה דהרמב"ם לא ס"ל הא דרבינא ואף בגניבה ל"ק משיכה ברה"ר ויעוי' בפ"ב מהל' גניבה הל' י' ועפמ"ש במק"א דלא כהה"מ בפי' דברי הרמב"ם דנתנו לבכורות בנו כו' קאי על חיוב השומר בחיובי גניבה וצריך למשוך הדברים האלו לשם ולמ"ש ליישב דברי הרמב"ם בהא דהיה מגרר ויוצא וצ"ל דהתוס' תי' באמת יפה שמהך דנתנו לבכורות בנו כו' לענין דהשומר הוא גנב וכזו שרוצה הה"מ לפרש בהרמב"ם

(שם) ר"א דייק מסיפא הגביהו או שהוציאו כו' מה הגבהה דאתא לרשות בעלים אף הוצאה דאתא לרשות בעלים, מכאן יש להוכיח כדעת הה"מ ברמב"ם פ"ג מהל' מכירה וכ"ה בשו"ע סי' קצ"ח סעי' י"ד דבר הנקנה במשיכה שהיה ברה"י בחצר שאינו של שניהם ומשכו לרשותו כו' כיון שהוציא מקצתו מר"ה כו' קנה כו' וכבר האריכו בזה האחרונים וי"ל מכאן דלא הגבהה בודאי אינה אלא מקצתה בידו והשאר הלא הוי ברשות שאינו של שניהם לכה"פ (דאף דהוי בחצר בעה"ב הלא הוי אויר שאין סופו לנוח ויעוי' בגיטין ע"ח ובתוס' שם) וע"ז קאמר אף הוצאה דאתא לרשות בעלים הרי דלא בעינן אלא דומיא דהגבהה לענין רשותו מרשות שאינה של שניהם ויעוי' בע"ז ע"ב ע"ב לענין משיכה אינה קונה שהביא מהגבהה מכי מטא לאוירא יעוי"ש דנראה פשוט דהגבהה שאינה כולה בידו הוי רק מטעם משיכה וא"כ יש להוכיח מהגבהה גופה דמועט ברשות בעה"ב דלא בעינן רק שיהיה במשיכה רק מקצת דבר הנקנה ברשותו ויעוי' בקידושין כ"ה ע"ב לענין פיל שנתן ד' כלים תחתיו כתבתי מזה במק"א

(שם) כגון שצירף ידו למטה משלשה כו' עי' בקצות סי' שנ"א שהקשה לפ"ז תיקשי אם נאמר אגד כלי שמיה אגד וכמו שהקשה הגמ' בשבת צ"ב ותי' הגמ' בנסכא לא מצי קאי להך אוקימתא דהלא מה דנקט בידו כמאן דפסיק דמי (ועי' בתוס' לעיל ל' ע"ב) יעוי"ש ואפ"ל דיוכל לפרש הפטור לענין כפל דא"ח על דבר שאינו מסוים ויעוי' בתוס' ר"פ מרובה וברש"י שם גם י"ל דהיכא דמקצת הגניבה עדיין ברשות בעלים לא מיקרי ונמצא בידו וכמו בקנין דבודאי לא קונה מקצת החפץ היכא שלא נתכון לו בפירוש רק המקצת ויעוי' בתוס' דף ל' ול"ק קושית הגרע"א שם דדעת אחרת מקנה אותו שאני וכתבתי מזה במק"א. ומ"ש ליישב בזה דברי הטור ג"כ אפ"ל דעדיין היה לו להטור לפרש דא"ח על משהו האחרון או אם לא בא כולו בידו דבודאי כיון שיצא מרשות בעלים אף שמקצת בידו חייב אבל כ"ז שלא יצא מרשות בעלים ל"ה כפסיק דהלא שניהם אוחזין בו וכמו דאמרינן בב"מ דביני ביני יחלוק ועוד יש לעיין בזה ומה שהקשה על הרמב"ם שהשמיט הנך אוקימתא דשבת גם דכתובות כתבתי במק"א

מ"ש בקה"ח בסי' שנ"א דלרש"י דס"ל (בכתובות ל"א דידו לא קניא בלא הגבהה משו"ה בצירף ידו למטה משלשה רק משום דחשיבא לענין שבת חייב לענין גניבה ולפ"ז לק"מ הא דהקשה בשבת מהא דמגרר ויוצא לענין אגד כלי שמיה אגד יעוי"ש ויש ליישב בזה קושית התוס' דאמאי לא מוקי בצירף ידו למעלה מג' וכגון שהיא גבוהה דליכא הגבהה ברה"י וי"ל דלא מצי רבא לאוקמי הכי דאכתי אגד כלי שמיה אגד הא איסור גניבה קדים דאיכא הגבהה

מ"ש בדעת רש"י דהא דלא ילפינן מגט דידו קניא דלא ילפינן קנינין מגט ויעוין בקצה"ח שם

(שם ל"ה) מה שחידש מהרש"ל דלרשב"ל חייבי מלקות שוגגין פטורים ממון אחר שהזיק בשעת חיוב מלקות דחובל בחבירו פטור אף שעל חובל בעצמו חייב היינו משום דחדשה תורה אבל על ממון אחר הוי כשאר חיובי מלקות שוגגין ועי' בקצות סי' ל"ח שכתב דגם רבא ס"ל כרשב"ל בזה כמו דיליף מכה מכה ומיושב בזה הא דאמרינן אליבא דרבא במכות ד' באומר עדות שקר כו' כל כמיניה דפטור מטעם דד"ג דהוי כממון אחר יעוי"ש

מכות ד' ע"ב מה למוציא ש"ר שכן לוקה ומשלם כו' נראה דהוא ק"ו פריכא דהלאו חמור שיש בה מכות וממון משא"כ בשאר לאוין שבתורה שרובן אין בהם ממון בהלאו גופה ואף אם יהיה בה ממון אחר ויהיה הדין בלוקה ומשלם אבל הלא לא יהיה הממון מחמת עבירת הלאו ומסולקת בזה קושית הגרע"א ומיושבת בזה ג"כ קושית התוס' ד"ה אלא דהקשו לר"ע דס"ל ע"ז קנסא לית ליה לאו שאב"מ לוקין כו' ולכאורא לפי שיטת התוס' דהכא בד"ה סבר כו' ס"ל לר"ע בכה"ת לוקה ומשלם (וכמ"ש הגרע"א) א"כ שפיר נילף ממש"כ דלאו שאב"מ לוקה וליכא פירכא דלוקה ומשלם ולפי דברינו ניחא ודו"ק. סימן

כח

(ב"ק ק"ה) אמר רבא גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על שתים חייב להעמיד לו אחרת ותנא תונא גזל חמץ ועבר עליו הפסח כו' טעמא דאיתיה בעיניה כו' אע"ג דהשתא לאו ממונא כו' ה"נ אע"ג דהשתא כו' בעי שלומי כדמעיקרא ויעוי' בקה"ח סי' פ"ח שכתב הטעם משום דכיון דגזל צריך לקיים והשיב את הגזילה אף דאינו שוה והוליד מזה דגזל כלי למאן דס"ל דחייב על כולו אפילו פחות משו"פ כיון דאית ביה שו"פ כשהוא בעיניה צריך להחזיר דמים יעו"ש

ולענ"ד תמוהים דבריו מאד דהלא התם הטעם משום דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואף אם הוזל דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא מ"מ משלם קרן כשעת הגניבה וה"נ כיון דמעיקרא שויא פרוטה כ"ז שלא מחזיר לו הגזילה חייב לשלם לו דמים דמעיקרא. אבל הכא גבי כלי דמעיקרא נמי לא היה שויא כ"א חצי פרוטה מהיכי תיתי שיתחייב פרוטה ואע"ג דלא קיים מצות והשיב מ"מ לא (נוכל לחייבו ממון כיון דלא היה בשעת גזילה שו"פ וכמו דאמרינן שם בגמ' בעי רבא גזל שתי אגודות בפרוטה והחזיר לו אחת כו' גזילה אין כאן מצות השבה אין כאן ויעוי' בתוס' דלא בעי למיפשט אלא דלא מעכב מצות השבה אבל מצות השבה מיהא לא קיים וה"נ אע"ג דלא קיים מצות השבה לא נוכל לחייבו יותר ממה שגזל ועי' בתוס' לעיל ס"ה ד"ה גופא כו' שכתבו בהדיא וא"ת