הליכות אליהו על השולחן ערוך קצא

קיבל מידם יכול לאמר לאו בע"ד דידי את ובא"י רצוני לדון עמכם אבל לא בחו"ל

ז) אחרי שנתחלקו הכוללים זה כחמשים שנה אין הנשיא יודע כלום ובא"י יתברר הדבר כמה נפשות בכולל אבל בכאן המה חשודים לזייף גם יזייפו הפנקס

ח) יבררו המה הטענות ומתוכם יוכל הב"ד להבין כי בחו"ל אין שום מבוא שיוכל הדבר להתברר

ט) מבואר בשו"ע בשנים שהפקידו אצל אחר כו' יניח ביניהם ומסתלק א"כ גם בנ"ד יניח השקלים בב"ד ויסתלק

י) ועיין בש"ך קכ"א דכ"ז דהנותן אינו כאן כפל הדברים מס"ו. טעמיו של הגאון מאושפצין

הלא הנשיא מקבל המעות מן הגובים והרבנים וכותבים לו שלא יתן רק לבני כוללים אף אם עושה שלא כדין אין להם טענה עליו כמבואר בש"ך סי' נ"ו דצריך השליש לעשות כפי שהושלש בידו אף שלא כדין

כיון שהכל מודים שלא נעשה לנשיא רק לכולל דראהביטש יוכל לאמר איני רוצה לזכות עבורכם ואיני רשאי לתן הממון לנשואיכם כי הלא הם לא נתמנו לנשיאים מכוללנו ובני כוללנו אינם משכימים על נשיאים מצדיקים אין לכם טענה רק שאחזיר המעות להנותנים א"כ הנותנים יתבעו אותי

עוד טעם דהלא אין אפטרופוס רשאי לדון בנכסי יתומים ומה שיאמרו שלא יהיה אפטרופוס עבורם למה לא יוכל הטוען על היתומים לאמר שלא יהיה אפטרופוס על השדה ובפרט שהכא המקבלים רוצים לדון בא"י ולעקל המעות מבואר בחת"ס שאין מעקלין מעות צדקה וגם ל"ש עיקול שהרי מרוצים לדון במקומם א"כ הדין עם המקבלים עוד טעם שאין דין על הנשיא שהלא הרבנים והגבאים יכולים לשלוח המעות ישר לא"י וממילא יהיה הדין בטל ואטרוחי ב"ד ועי' בב"ק קי"ד

ועוד דכל השולחים ע"ד הנשיא וזכה עבור בני כולל דראהביטש וא"י לשנות ומה שטוענים של מחיה ולכסות למחיה קודם, יש כוללים אחרים עשירים וגם איני רוצה לתן לכם כיון שלא זכיתי עבורכם ואתן לעניים אחרים ועוד שעניי כוללנו אומרים שהם עניים יותר מכם והאיך אפשר לברר הדבר בחו"ל ואין להם על הנשיא דבר רק על המקבלים והמה בא"י

כיון שאין הדין רק בין המקבלים ושני הצדדים דרוב בא"י הלא אין ספק שהד"ת צריך להיות בא"י וא"י לב"ד הגדול ובפרט שאין טענה מבוררת ואף שכ' הרמ"א בסי' ע"ג דכשמעקלים המעות צריך להיות הד"ת במקום העיקול היינו דוקא אם אין שניהם דרין במק"א

ועוד דהא שכ' הרמ"א ותה"ד דצריך להיות הד"ת במקום העיקול היינו מחמת דס"ל דמעיקר הדין אין התובע הולך אחר הנתבע רק מהתקנה ולפ"ז הכא כשמעקלים המעות שלא לילך אחר הנתבע ולפ"ז אם שניהם במק"א בודאי א"צ לדון במקום העיקול גם הלא אין התובע בעיקר הדין הברירה בידו להוציא הנתבע הוא דוקא בטענה מבוררת אבל בלא טענה מבוררת א"י להוציא וכיון שאין כאן טענה מבוררת האיך נוציא לדון אף אם המעות המעוקלים

ולפ"ז נסתרה דרכו של הג' מבראדי דגם לענין הקופות התובעים ונתבעים המה בא"י א"י להוציאם חוץ למדינה

ד) טענת הרה"ג ר"פ דיכול (לטעון קי"ל כהרבנים שהגידו שהד"ת צריך להיות בא"י וכן צריכים אנחנו לפסוק כי זהו טענתו ע"פ ד"ת ומה שהרב מבראד אומר קי"ל על קביעת הפושקעס הלא ליה לאמר אלך ואגזול ובפרט שרוב רבנים אומרים שאסור לו לגזול בודאי א"י לילך לתפוס ולאמר קי"ל

ה) לבד כ"ז הבירור יכול להיות רק בא"י גם הלא יצטרכו לדון עם המקבלים שהמה בא"י הפוכי מטרתא למה לי

ו) טענו שהדין צריך להיות בא"י שבכ"מ שהדין בין בן א"י ובין בן חו"ל צריך להיות בא"י כמו שהאריך בזה

ז) הרה"ג מביטשאטש הודה שאין לנו על הנשיא דבר

ח) קודם שיבררו הטענות אין לנו לדון מקום המשפט

ט) תשובה ע"ד הרב מבראדי שנאמר שא"א הדבר שיהיה הד"ת בא"י הוא דבר שא"צ לפנים

י) מה שאומר דהמה הנתבעים בדבר הפושקעס כבר ביארתי שכאן התובעים והנתבעים המה בא"י גם נגד התקנה וכיון דמעיקר הדין התובע הוא יכול לאמר רצוני לדון במקום הזה לזאת לא שייך כיון דבספק אמרינן דהוא הנתבע הלא צריך לאוקמי אעיקר הדין דהתובע הוא העיקר

יא) מה זה תביעה על הפושקעס הלא אינם תובעים כי המה שותפים בהכולל הלא אין להם תביעה על פושקעס רק חלק בהמעות הנקבץ

יב) לבד זה הלא מתחילה לא אמרו רק שרוצים לקבוע פושקעס בדרך עיקול ועתה יאמרו לדון ע"ז הלא אין זה דין רק שאלה ונוגע לכל הכוללים. תשובות

כל סעי' א' נחלק לכמה סעיפים העיקר שכבר בררתי מדברי מהרי"ק שגזבר שנתמנה שיעשה הכל כדעתו והכל סומכים עליו כדין ט"ה בעירם דכל מילי דמתא עלייהו רמיא לזאת הרשות בידו לדון בין לזכות בין לחיוב ובענין גדול כזה בודאי הרשות בידו לאמר כי נצרך ע"ז דעת גדולי הרבנים והגבאים ממדינה שכל בני המדינה סומכים עליהם והטענה שהוא זוכה רק לעניים מכולל שלו הלא ע"ז אנו דנין וטוענים נשיאי כוללי קא"ו שגם להם חלק בהמקובץ ורוצה לדון בזה, ואם הנשיא יגיד צריך דעת הרבנים ובפרט עניי הכולל שלהם נוגע הדבר ביותר יותן זמן ע"ז להביא גם טוענים שלהם

סעי' ב' הלא כבר ביארתי שכל טענות כולל קא"וו א"י המקבלים לדון ע"ז כי הוא דשלב"ל גם אינו מערופיא שלהם והתובע הוא רק הנשיא לזאת הלא עיקר התובעים המה בחו"ל

ולבד זה טעם לדון במקום העיקול נראה כיון דאנו רואין כמו שאין הדין רק על המעות המעוקלים וצריך להיות הד"ת לא במקום שהמה דרין רק במקום שמונח הדבר שהמה דנים עליו והדבר מושלש שיותן להזוכה אבל אין סברא לאמר שמחמת העיקול יוחשב כמו שנעשה לתובע כיון שהחליטו המהרי"ק ותרוה"ד ש"ח ולא יוכלו להחליט המעות עבור התובע כ"ז שלא היה ד"ת ביניהם גם הטעם שאמרינן התובע הולך אחר הנתבע משמע דהוא ע"פ דין מחמת מאן דכאיב ליה כאיבא כו' והא דעבד לוה הוא מצד התקנה כדי שלא לנעול דלת בפני לוין

לפי מה שביארתי דהתובעים והנתבעים מצד קא"וו העיקר המה הנשיאים ובאשר נוגע להמקבלים