הליכות אליהו על השולחן ערוך קפט

בפ"מ שם ובמק"א הארכתי הרבה אם המצוה מוטלת על היבם היכא דאין היבמה תובעת וביררתי שאין המצוה מוטלת רק כשהיא תובעת וי"ל דזהו כונת ר"א ועלתה יבמתו השערה דאף שאינו מבואר איזה שער רק דילפינן מהא דאין מצוה על היבם רק אם היא תובעת אותו וממילא כיון דאין מצוה על היבם רק אם היא תובעת ממילא התובע הולך אחרי הנתבע ושפיר קאמר ר"י יפה למדני ר"א

לענין שליח מתובע בלא קנין אג"ק או שליח מהנתבע אם עשה דין עם שכנגדו אם הוה הדין קיים ולא יכול המשלח לאמר ולטעון טענות אחרות ולבטל הדין הדברים ארוכים מאד כי באמת פשוט מדינא דגמ' פ' הגוזל דגם שליח שעשאו בעדים יכול הלוה לדחותו אבל אם נתן לו הלוה מעות בודאי א"י המלוה לתבוע ממנו וכ"ה בשו"ע סי' קכ"ב יעו"ש וכ"ה בהדיא בסי' קכ"ג בש"ך בשם המרדכי דאחר התקנה אף בדשלב"ל כותבין הרשאה ויכול אף לכופו לדין יעוי"ש וזה א"צ לפנים דאחר הדין בודאי א"י לערער ולבטל, והירושלמי פ' ז"ב לא אמרו אלא דהנתבע א"י לעשות מורשה שלא תהא סנהדרין שומעת טענת שקר מפי המתורגמן ובכה"ג התירו אף אם הוא נתבע והנתבע הלא פשוט דאין לו מה להקנות ויעוי' ברא"ש ור"ן פ' שבועת העדות ויעוי' בת' הריב"ש סי' שצ"ב שכתב להביא ראיה מזה הירושלמי דהודאת שליח הנתבע הוי הודאה ואף שהרשד"ם בתשובה סי' תל"ט השיג על הריב"ש כל דבריו תמוהים וכבר השיגו הש"ך בסי' קכ"ד עיי"ש שכתב דהעיקר כדברי הריב"ש דא"י לבטל ולחזור מהודאת השליש לפני ב"ד ומכש"כ שא"י לבטל הדין אחרי שנזקקו לב"ד

עוד נ"ל דהא דאין הנתבע יכול לעשות שליח הוא מטעמא כדי שלא יהיו הדיינים שומעים טענת שקר, זהו דוקא אם הרשה לאחר שאינו בע"ד בזה אבל לשותף יכול להרשות וכ"ה בהדיא סי' ע"ז וקע"ו דשותף אחד בידיעת חבירו מצי טעון וא"י השותף לבטל הדין כ"ז בנתבע דלא עשו תקנה אבל בתובע דעשו תקנה בודאי מהני אף לדבר שאינו ברשותו ודשלב"ל וכמ"ש המרדכי והש"ך בסי' קכ"ג וכן כתבו כל האחרונים עיי"ש והא דאמרינן בשבועות ל"ג ע"ב טעמא דאמר איש פלוני כהן כו' הא אמר מנה לפלוני כו' בבא בהרשאה כו' עי' תוס' שם זהו משום דבשבועת העדות בעינן דוקא בעל הממון ויעוי' ברמב"ם פ"ט מה' שבועות שכ' דע"י שלוחו מהני וכבר העירו נו"כ בזה גם אני הארכתי במק"א אבל פשוט כיון דמסקינן והאידנא כתב כן אפי' במלוה דכפריה א"כ מהני אף שלוחו אבל זה ראיה מוכחת דהוי דינו דין אף בשליח וזה א"צ לפנים

אחרי הקדמות האלו נבא בעז"ה לדברי הגאונים הבוררים ולזכות ולהבר דבריהם לפני עניות דעתי מה שנוגע לדינא

א) טעמי הגאון מבראד משום סכנה הטעם הזה לא נתברר ולא יתברר ובפרט שרוצה להיות ערב בדבר

ב) שג' הכוללים אק"ו יש להם ברורים שכמה אלפים נותנים רוצים לתן לכולל אק"ו זה אם יראו הב"ד שיהיו יושבים על עצם הד"ת אם הדין נותן שיקבצו נדבות על כולל אק"ו ובני כולל דראהביטש

ג) כל הד"ת שהיה בין הכוללים היה בחו"ל וכ"כ הג' ר"ד פרידמאן אם באנו לשמוע דברי זולתנו הלא יש כמה וכמה דעות נגדו ומש"כ הג' חת"ס נדבר להלן

ד) לא נוכל לסמוך על ב"ד שבא"י שכולם נוגעים שיש להם קרובים או מחותנים הלא צריך לברר כ"ז אם לא נמצא ב"ד כשר בת' דרכי נועם כתיב שבני חו"ל המה נוגעים דעניי א"י עלייהו רעיא

ה) הלא כבר סגר עלינו הדלת ולא נוכל לאמר לב"ד גדול קאזילנא

ו) הבירורים יכולים להיות כמו בא"י כן בחו"ל לזה אין טעם להקדים חו"ל לארץ

ז) אנחנו נחשבים נתבעים כיון שרצוננו להעמיד קופות

ח) אף לפי דבריהם שאסור לעשות כן מ"מ הדבר דומה לשידוכין כו' וספק תקנה

ט) מש"כ בת' ד"ח דבדבר ברור וא"צ רק גילוי מלתא סגי שלא בפניו וע"ד טענת הוצאה כיון שאנחנו הנתבעים גם מחמת שאנחנו אין רצוננו להוציא אותם לב"ד הגדול

י) עוד יש לנו הקופות שגבינו וזכינו בהמעות פ"ת חו"מ מק"ו שלא אבדנו זכותינו אף שהמה מושלשים מחמ"ז נחשבנו נתבעים וגם בטוחים בהוצאה

יא) מ"ש הב' מאות רבנים, כיון שביארתי שאנחנו הנתבעים באופן זה לא אמרו ולא יאמרו גם הרבה מהרבנים המה נוגעים והמה חסידים ועי' בסנהדרין ל"ו ובחו"מ י"ח

טעמי הגאון מביטשאטש ולא באותות יפרדו

אין הד"ת על המעות שבאו כבר לידי גוביינא רק על המעות שיבאו ואף אם עתה רוצים המנדבים דוקא על כולל דרוהביטש כשיצא הד"ת ע"פ דין או ע"פ יושר שצריכים לתן גם על הכולל אק"ו בודאי שיתרצו המתנדבים שיותן מחלקם גם על כוללי אק"ו ותמיד לא היה בענינים האלו ד"ת רק משטר וסדר וכן צריך להיות עתה ואם הנותנים יתנו אדעתא דהכי והדברים מרומזים בטוטו"ד מה"ק סי' קי"ז

גם בדבר הקופות שע"פ דין מותר רק מצד התקנה דעתי שבני כוללים נקראים נתבעים והדבר צריך להיות בחו"ל שיהיה בפירסום והנותנים יהיו סומכים עליהם לא כן על ב"ד שבא"י ואנחנו נקראים נתבעים מפני הקופות ואף אם אנחנו באים לקבוע עכ"ז אנחנו נקראים נתבעים כמבואר בח"מ סי' קנ"ו לענין בר מבואה אבר מבואה דספק קולא לנתבע. טעמי הגאון מזאלעשטשיק

א) אנחנו לא נתבע את הנשיא מהעבר רק על להבא וכי יכול האפטרופס לתפוס מטלטלין ברשות שאינם של יתומים ולמסור להם בטענה שהם יעמדו אח"כ לדין ואם העניים דכולל שלו ימחו לא יאסוף עבורם או יאסוף ולא לתן להם עד שיעמדו לד"ת במקום שהמעות שם

ב) הד"ת צריך להיות בחו"ל שהכל תלוי בדעת הנותנים ואף אם באים בזכות מכירי עניים ומצד השגת גבול בודאי צריך ע"ז דעת הנותנים

ג) מה שטועים שהברורים הוא דוקא בא"י אינו אמת כי ממ"נ אם יראו כולל אק"ו בירורים וזכיות הלא יראו אותה בפה רק שהם יראים מבירור דעת הנותנים וכבר נפסק הדין מכמה רבני ירושלים וכן נפסק מקרוב בהוסט שדין כזה בין הכוללים צריך להיות דוקא במקום המנדבים וגם מטעם שיהי' שם קולות ורעמים

ד) זה שטוענים שנותנים אינם רוצים לשנות ממה שהחזיקו כל הניירות והחתימות המה רק מחמת פתויים אבל כאשר ישאלו אותם לתומם בודאי ישיבו בלא לב ולב