הליכות אליהו על השולחן ערוך קפו

קבלו בקשתנו בספ"י כאשר יש בידינו רשימות וחתימות מכמה אלפים ממדינת גאליציא שרוצים להחזק אתנו ואחר כן פנו משולחי דראהאביטש וטשארטקוב להזמין אותנו שכבר הם מרוצים בד"ת והסכמנו לזה

הנה אנחנו תובעים בשתי טענות הא' כי כמו שהיה לנו שותפות עם כולל דראהאביטש זה כמה שנים וכיס אחד היה לכלנו ונתחלקו המעות הנאספים מכל הכוללים ביחד שוה בשוה לאיש כערכו כן יהיה גם עתה שיבוא הכל לתוך קופת אחת ויתחלקו המעות שוה בשוה לא כאשר הוא עתה שאנחנו נשארנו בשלש ומחצה קריינין והם לקחו להם ארבעה עשר קריינין. גם אצלנו נמצאים קרוב לשלשה אלפים עניים הגועים ברעב, בעירום ומחסר כל כי אין הקומץ של ג' וחצי קריינין משביע אף לחם צר לג' אלפים עניים וכולל דראביטש יש לו מקבלים מועטים לפי ערך ההכנסה שלהם וע"כ רצוננו שיהיה הכל בכולל אחד כמקדם

טענה ב'. אחרי אשר ראינו צרת נפשינו בהתחננו אל נשיא הכולל דראביטש ללכת אתנו לד"ת ושלחנו להם הזמנה מגדולי הרבנים ממדינת גאליציא ובוקאווינא והנשיא הרה"ג ר"ד שרייבער שליט"א לא שמע בקולנו זה שתי שנים. ע"כ הנני מוכרח לקחת לנו רשות ב"ד לתלות קופות לתן צדקה גם לטובת כוללותנו כי יגועו עניי כוללתנו ברעב ח"ו אולם הרבנים מכולל דראביטש בפקודת הנשיא שלחו איסור גם על זה שלא ירחמו עלינו לתת אפילו פרוטה אחת, ע"כ אנו מבקשים שהנשיא יעמוד עמנו לד"ת בפני ב"ד ואין זה שייך כלל לאה"ק כי אין לנו טענות על עניי כולל דראביטש בא"י כי הם אינם מחויבים לידע מקורי הנתינות והם נוטלים מה שנותנים להם וטענותינו הן רק על הנשיא ר"ד שרייבער הנ"ל

גם יש לנו טענה על כולל דראהאביטש כי נוגע בקופות שלנו מעיירות השייכות לגבולנו כאשר נברר זאת

והד"ת אי אפשר שתהא בא"י כלל או בפני הב"ד שבעיר הנשיא כי שם ידו חזקה מפני כמה טעמים. (שאר הטו"ת מב' הצדדים יבוארו מתוך התשובה) תשובה

חו"מ סי' ש"א סעי' ו' וכן אם הגבאי אמר לשומר שמור לי חייב כשאר שומר, וצריך לאמר דלא קאי על הא שכ' המחבר אם היו מעות מיועדים לעניי מקום זה ולכאורא תמוה דבמרדכי לא קאמר רק היכא ומיהו אם הגבאי אמר לשומר שמור לי לצרכי ארנקי של צדקה ואם תפשע תתחייב לי חייב והוא אינו יכול לפטור עצמו אלא משלם לגבאי והגבאי מיהא יש לו להחזיר לעניים כי למה יעשה סחורה במעות של צדקה דקיי"ל כרי"ו כו' ויעוי' בנתיבות שעמד ע"ז ומה שחילק בין הגבאי עצמו שיש לו רשות לחלק ובין השומר שאין לו רשות לחלק הוא תמוה מסוגית הגמ' ס"פ החובל דר"י הו"ל ארנקי של צדקה אפקדה כו' חייביה רי"ו א"ל אביי והא תניא לשמור ולא לחלק כו' והא רי"ו גבאי הוה ומסתמא אפקיד שלא ע"מ לחלק דלשון אפקד משמע שלא עשאו לגבאי ואפשר לאמר דהלא הנתיבות מחלק בין הגבאי להשומר דהגבאי זכה לעניים דלא הובררו העניים דבממון אמרינן ברירה כה"ג (והדברים תמוהים ועי' בר"ן ספ"ק דגיטין ובאחרונים סי' קכ"ו וגם בסי' ס"ו לענין מוכר שטר שכתוב בו לכל למי שמוציאו והדברים ארוכים)

ולפ"ז י"ל דרי"ו לטעמיה דס"ל עירובין ל"ז דגם בדרבנן אין ברירה ומכש"כ בממון אבל רחוקים הדברים מן האמת ונראה דהדברים כפשוטם דהמרדכי מיירי דהשומר א"י כלל שהמעות של עניים ויעוי' בי"ד סי' רנ"ט דאם יש הנאה לעניים מותר ללותו כו' וכן דייקא לשון המרדכי שמור לי לצרכי. וממילא נתחייב השומר ככל שומר לחבירו, ולא חידש המרדכי אלא דהתשלומין שייכים לצדקה דהלכה כרי"ו שאומר וכי הלה עושה סחורה כו' ול"ד בשוכר דה"ה בשומר שמסר לש"ש עי' ב"ק דף י"א ע"ב ודברי התוס' אלו נעלמו מה"ג שבו"י ח"א ח' חו"מ יעו"ש וע"כ צ"ל דזהו גם כונת רמ"א שכ' חייב כשאר שומר אם אמר הגבאי סתם שמור לי והיינו לצרכי וסמך הרמ"א על הא דקאי ביה דהיינו חייב לשלם לצדקה ויעוי' בביאור הגר"א שכפה"נ כיון לזה

אבל לפ"ז לכאורא משמע דגם גבאי אם המעות בידו מיקרי ממון שאין לו תובעין ויעוי' במרדכי ב"ב פ"ק וא"ת תיפוק ליה משום דהו"ל ממון שאין לו תובעים וי"ל התם ממון שיש לו תובעים הוה דרב יוסף גבאי הוה ותובע מההוא גברא את אשר הפקידו והוה ממון שיש לו תובעים הלכך היכא דלא הוה קייץ להו היה חייב אם לא שכתוב לשמור ולא לחלק ולפ"ז מוכח בהדיא דהיכא שיש גבאי הוי ממון שיש לו תובעים ובשמירה חידוש הוא דכתיב לשמור ולא לחלק ויעוי' בפ' הגוזל ומאכיל קי"ז ע"ב דאפקד גביה ארנקי דפדיון שבוים כו' א"ל אביי והא מציל עצמו בממון של חבירו א"ל אין לך פדיון שבוים גדול מזה ולכאורא הלא בל"ז לפטר מטעם דהוה ממון שאין לו תובעין דאם היו לשבויים ידועים היה חייב וכ"ה בת' הרשב"א ובשו"ע סי' רצ"ב ותי' הנ"י בשם הרא"ש דלשמור ולא לחלק דוקא בשנתנו לו לחלק אבל הכא איירי שמסרו לידו לשמור ולא לחלק הלכך חייב להחזיר אם לא מטעמא דאין לך כו' ומוכח דאף בממון שאין לו תובעים יכול הגבאי לתבוע דהוא יד עניים

ויעוי' ברמב"ם פ"ה מהל' שאלה שכתב מי שהפקיד אצלו מעות של עניים כו' שנאמר לשמור ולא לחלק והרי הוא ממון שאין לו תובעים אפי' באו עליו כו' וקדם והציל כו' ואין לך פדיון שבויים כו' בד"א בשאין המעות מופקדים לעניי מקום זה כו' ולמה ליה להרמב"ם טעמא דלשמור ולא לחלק כו' ואין לך פדיון שבוים כו' תיפוק ליה מטעם דהוה ממון שאין לו תובעים, ובתחלת ההשקפה נראה דס"ל להרמב"ם ג"כ דאפילו אם נתנו ליה שלא ע"מ לחלק וקאי אסיפא דאפי' באו עליו גנבים ואפשר דהרמב"ם ס"ל דלשמור ולא לחלק קאי ג"כ משום דהוה ממון שאין לו תובעים וקרא קמ"ל דאף לצאת י"ש אינו חייב, דגם ממון שאין לו תובעים אם גזלן חייב לשלם מד"ש ואתי קרא ופטריה לשומר ואף לצי"ש אינו חייב ודלא כהנ"י

מ"ש הנתיבות לתמוה כיון דהעניים אינם מבוררים האיך זכה בהם הגבאי עבורם שיכול לתבוע מהשומר (ועמ"ש למעלה על דבריו) מה שפשוט ליה דהיכא שהעניים אינם מבוררים א"י הגבאי לזכות עבורם תליא באשלי רברבי ומחלוקת הראשונים הוא דהא דשנינו בשקלים מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבויים כו' מותר מתים כו' ופי' הרא"ש דגבו לעניים ידועים וקמ"ל דאינו רשאי לשנותן לעניים אחרים והא דאמרינן בירושלמי ואין מוחין ביד הפרנסים כו' קאי אמותריהן אבל בעיקר הגביה משמע דאינם יכולים לשנותן ולהפסיד לאלו) ומה דמשנים קופה לתמחוי כ' הרא"ש משום דהוה דבר קבוע ואם חיסר יגבו שנית מהעיר אבל בזמן שאין מחלקים רק מה שנמצא בקופה ואם יחסר יחסר לעניים אין לשנות למצוה אחרת הרי דלפי הרא"ש לא יוכל לזכות