הליכות אליהו על השולחן ערוך קפד

בבעלים כיון ששינה מדעת בעלים אבל מפשטות דברי הרמב"ם משמע דקאי גם על כל השומרים אף אם אינם בבעלים

ולזאת נראה העיקר בזה ע"פ מש"כ ליישב קושית השב יעקב להקשות על דברי הרמב"ם הנ"ל מב"מ צ"ו בעל בנכסי אשתו כו' למנ"מ כו' בבעלים הוא ולפי הנ"ל הלא נ"מ אם מסר לאחר, וי"ל דהסבר דעת הרמב"ם הוא דהשומר השני אם הוא ברשות הבעלים הוי כאילו בא מכח הבעלים ויעוי' בירושלמי פ' הכותב ובקידושין פ"ק הל' ד' ואף אם שומר הראשון הוי בבעלים עכ"ז חייב ונגד הבעלים הלא הוא בא גם מכח השומר ש"ש או ש"ח וממילא נתחייב השומר הראשון מחמת ערבות דהיכא דגרועי גרעי' לשמירתו יכול לאמר לענין זה לא מסרתי. סימן כה

בדבר "הפט" מדמי סרסרות ולפי דברי היודעים היו נותנים בעת שהיה יי"ש ביוקר ערך חצי קאפ' ועכשיו נותנים רבע ובעיקר הספק באשר לפ"ד נותנים בקרעמענ. יותר אם לילך אחר מנהג דשם או אחר מנהג דכאן. לכאורא הדבר דומה להא דמבואר בחו"מ סי' של"א בהג"ה סעי' א' הלך ממקום שנהגו להשכים ולהעריב למקום שנהגו שלא להשכים או איפכא אזלינן בתר המקום ששכרו הפועלים ומקור הדבר הוא מהירושלמי שהובא בב"י שם וזה לשון הירושלמי ב"מ ר"פ הפועלים א"ר הושעי' זאת אומרת מנהג מבטל ההלכה א"ר אימי כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו בני טבריה לא משכימין בני בית מעון משכימין בני טבריה שעלו לשכור בבית מעון נשכרים כבית מעון בני בית מעון שעלו לשכור בטבריה נשכרין כטבריה אבל שעולה מטבריה לשכור פועלין מבית מעון יכול למימר כן סלקין במחשבתיכין דלא הוינא משכח מיגר בטבריה אלא כגון דשמעית עליכון דאתון משכימין כו' **(הערה ודרך אגב אפרש ראש דברי הירושלמי חוץ מזו שנדחקו בו המפרשים ומ"ש בציון ירושלים הוא תמוה מאד להמעיין בדברי הרמב"ן במלחמות קידושין שם דמ"ש בשמו דברוב שהוא בטבע מודה שמואל ליתא שם וגם מ"ש דדבר שהוא במנהג שהוא בטבע לפי הרשום בזכרוני איתא שם איפכא דרובא מסבלי כו' ל"ה רוב בטבע רק רוב נשים מתעברות יעו"ש ובמק"א הארכתי בדברי הרמב"ן הנעימים אבל אינם שייכים לכאן

לזאת אפ"ל דהנה איתא בחו"מ סי' רי"ח סעי' ה' כל אלו הדברים במקום שאין מנהג אבל במקום שיש מנהג הולכין אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום והוא לשון הרמב"ם סוף פכ"ח מהל' מכירה ולכאורא תמוה מהא דמבואר בסי' רי"ד סעי' ז' וסי' ר"כ סעי' ח' דלא אזלינן אחר רוב רק היכא דאיכא הוכחה דהדמים מודיעים או מצרים החיצונים ולשיטת הרמב"ם יש ליישב קצת אבל לשיטת השו"ע לכאורא תמוה

ונראה לי בזה דע"כ ל"א אין הולכין בממון אחר הרוב רק היכא דהמיעוט מכחיש את הרוב או ממעטו בזה אמרינן דחזקת ממונא מצטרף להמיעוט ומבטל את הרוב אבל היכא דהמיעוט אינו סותר את הרוב בודאי אזלינן בתר רובא דהנה מבואר בחו"מ סי' רל"ב דכל דבר שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום ה"ז מום ונלמד מהא דאמרינן בכתובות פ' המדיר ע"א ע"ב מידי דקפדי אינשי כו' ויעוי' בר"ן שם דאזלינן בתר רוב ב"א וכ"ה באחרונים סי' ל"ט ומשמע דגם בממון הוא כן, וכן משמע לשון הרמב"ם והשו"ע שהסכימו עליו בני המדינה והטעם דל"א כאן אין הולכין בממון אחר הרוב דהרי המיעוט אינו סותר להרוב דהלא מום איכא בזה המכר גם לדידהו רק דאינם מקפידין ע"ז בודאי אזלינן בתר רובא אבל גבי הא דקורין לכדי חבית דלגבי הנהו לא מכר כלל אלא כדא וכן גבי רובא לרדיא דלמאן דזבין לנכסתא ל"ה מום כלל אין הולכין בזה אחר הרוב, ולפ"ז לא שייך זה אלא היכא דמכר לו סתם אבל היכא דהיה מוכר לו כד בחזקת חבית ורוב ב"א היו מקפידין בין חבית לכד ומיעוט ב"א לא היו מקפידין בודאי היה יכול לבטל המקח כשיודע לו שהוא כד אף שמיעוט אינם מקפידין וכן איפכא אם רוב ב"א לא היו מקפידין ומיעוט ב"א היו מקפידין משו"ה גם בית ובירה בסי' רי"ד ובצמד בסי' ר"י דא"י מה מכר לו ולפי לשון רוב ב"א מכר לו בירה או בקר ולפי לשון מיעוט ב"א לא מכר לו רק בית או צמד אין הולכין בזה בממון אחר הרוב ואמרינן דהוא מהמיעוט וכן אם רוב בנ"א לא היו מקפידין בין חבית לכד ומיעוט ב"א היו מקפידין אבל הכא בסי' רי"ח דקאי על הא דאומר לחבירו בית כור פלוני אני מוכר לך וכרם שלי שבמקום פלוני אני מוכר לך דהמכירה היא ודאית רק שמסופקין אם יכול לבטל מחמת טעות במקח משו"ה הולכין אחר רוב בנ"א שאם אינם מקפידין וקורין אותו בית כור אף שאין בו בית כור א"י לבטל המקח אבל אם רוב ב"א מקפידין ואין קורין אותו בית כור יכול לבטל המקח

ויעוי' בלשון הרמב"ם דבפכ"ח מהל' מכירה כתב הולכין אחר השמות הערוכים בפי הכל ובפכ"ח כתב אחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להם ובפכ"ז כתב והשמות הידועים ביחוד לכל דבר ודבר כו' ולא שם שהכל אומרים לו ביחוד כו' אבל לפמ"ש יתיישב היטב שינוי הלשונות וכן הא דמבואר בסי' רי"ח דאם אמר לו בית כור אני מוכר לך ונמצא חסר דהאי כללא דסעי' מ"ט קאי גם ע"ז יעו"ש דג"כ קאי דאם אמר לו בית כור פלוני ולדעתי הדברים שרים גם מוכרחים. היוצא מזה דבדבר שהוא תלוי בהסכם בנ"א הולכין אחר רוב בנ"א אפ"ל דזה חידוש הירושלמי דבזה הולכין אחר רוב בנ"א ול"א המוציא מחבירו עליו הראיה)** בני טבריה כו' שעלו לשכור בבית מעון נשכרים בבית מעון ובני בית מעון שעלו לשכור בטבריא נשכרים כבני טבריא כו' (היינו פועלים מבני טבריא שעלו לבית מעון ונשכרים שם אין הולכין אחר המקום שעלו משם רק אחר המקום שהמה נשכרים אבל שעלו מטבריא לשכור פועלין בבית מעון הולכין אחר המקום ששכר שם ולא אחר המקום שעושים משום דאומר לו כן סלקית במחשבתיכן כו) אבל בלא טעם זה היינו הולכין אחר המקום שעושין שם זהו פשטות דברי הירושלמי וכן פי' בפ"מ ולפ"ז אם בני בית מעון עלו לשכור פועלים בטבריא דליכא האי טעמא דכן סלקין במחשבתיכן היו חייבים לעשות ג"כ כבני מעון דהולכין אחר המקום ששם עושים המלאכה

ולפ"ז יתפרשו דברי הרמ"א דההולך ממקום שנהגו להשכים למקום שנהגו שלא להשכים או איפכא ולא חילק ביניהם מסתמא איירי דהפועלים עלו ממקום זה למקום זה דבכה"ג הולכין אחר המקום ששם נשכרים ושם עושים המלאכה אבל אם הלך השוכר ממקום זה למקום זה לשכור פועלים לעשות במקומו אז יש חילוק בין הילך ממקום שמשכימין או איפכא כנ"ל בירושלמי. ובזה יתיישב מהא דתשובת הרשב"א בתו"א בסי' תרס"ב ובח"ג סי' תל"ג והובא באה"ע סי' ס"ו נשא אשה ממק"א ע"ד שתדור עמו במקומו הולכין אחר מנהג מקומו והא דברשב"א איתא שנשא במקום ממוצע ויש לו תנא דמסייע להרשב"א הנ"ל