הליכות אליהו על השולחן ערוך קעט

בתוס' ר"פ א"מ ומוכח כנ"ל, גם ע"פ סברת הרא"ש י"ל דגבי מחרוזות של דגים וככרות וכדומה אף בדרך נפילה הוי מנין סימן ע"פ מ"ש הרמב"ן הובא בש"מ ד' כ"ה דאם אמרינן אדם עשוי למשמש בכיסו א"כ ידע שנפלו ממנו ביחד א"כ נמי גבי אוכלין אם נאמר כהרא"ש דשייך גבייהו הך סברא עשוי למשמש גם בדרך נפילה הוי מנין סימן וגבי מעות מפוזרות משום דניכר דלאו בב"א נפלו וי"ל ג"כ דהתוס' לא כתבו רק לרבא דלדידיה לית ליה הך סברא דאדם עשוי למשמש אבל באמת התוס' ע"כ לא ס"ל כהרא"ש כנ"ל ועיין תוס' לעיל כ"א ע"ב תוד"ה ת"ש המוצא כו' דגם לרבא צ"ל סברא דאדם עשוי למשמש יעו"ש ואכמ"ל. סימן

(ב"ב קמ"א ע"ב) תוד"ה נכסי להאי דמעברת בשכ"מ איירי כו' ואע"ג דאמר לקמן הלואתי לפלוני כו' אע"ג דליתא בברייתא בקנין כו' מ"מ הכא ליתא בשכ"מ כיון דליתא בברייתא בקנין דכולהו לאו בחדא מחתא מחתינהו יעוי"ש ולכאורא באמת טעמא בעי ונ"ל ליישב קושית התוס' דלק"מ והחילוק הוא פשוט דהנה בגמ' שם קמ"ח גבי הלואת לפלוני אמרינן ר"פ אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הואיל ואיתא בברייתא במעמ"ש יעו"ש

ולפ"ז ע"כ קושית התוס' אינה אלא לר"פ דלרב אחא בריה דרב איקא הלא איתא בברייתא ודברי ר"פ בלא"ה צריכין ביאור דמאי טעמא הוא זה דהואיל ויורש יורשה משו"ה יהיה מקנה במע"ש כיון דליתא בהקנאה לעולם ע"כ נראה דלא איירי ר"פ בירושה דממילא רק בירושה דריב"ב דאם אמר על מי שאינו ראוי ליורשי דבריו קיימין וזה מהני אפי' במלוה כמו דמשמע להדיא בדף ק"ל ע"ב ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות להנחיל לכל מי שירצה כו' דמשמע דנתנה רשות להנחיל כל חלקו אף בראוי ומשו"ה קאמר ר"פ הואיל ואיתא בהקנאה בדרך ירושה ליורש איתא נמי בהקנאה בש"מ ואין זה אלא בהלואה אבל בהקנאה לעובר דס"ל להגמ' הכא דאם אין זכיה לעובר לא יוכל להקנות גם דרך ירושה לריב"ב ושאני מירושה דממילא א"כ גם בש"מ לא מהני ומיושב בזה שפיר הא דאמרינן הכא אלימא ליה ריב"ב הוא דמאי ראיה מריב"ב דאיירי בירושת האב דנפל מאם הנחילו את בנו דהוה כירושה דממילא אבל לפי דברי התוס' דבש"מ איירי ולפמ"ש למעלה אם היה מהני לריב"ב בלשון ירושה ממילא מהני גם בש"מ

דרך אגב אבאר דברי התוס' שצריכין ביאור דז"ל בש"מ איירי מדקאמר עלה ולוקמה כריב"ב וריב"ב בברייתא איירי מדקא בעי לה עלה בברייתא האיך כו' יעוי"ש ולכאורא הלא הגמ' קאי על המשנה שהביא האומר אם ילדה אשתי זכר כו' דלוקמה כריב"ב א"כ מה ראיות התוס' להך עובדא דאמר נכסי להאי דמעברה וגם דברי התוד"ה ולימא ליה ריב"ב היו צריכין ביאור שכתבו תימה אמאי נקט ריב"ב דאפילו רבנן מודו דבלשון מתנה מועיל כו' דמה קושיא היא זו דמאי ראיה היא זו דריב"ב דס"ל דיוכל להנחיל לכל מי שירצה א"כ כמו דירושה דממילא גם עובר יורשו יכול גם להקנות ולהנחיל גם לעובר אבל לרבנן בדרך מתנה א"י להקנות דמזכה לעובר ל"ק אבל באמת כונת הגמ' ולימא ריב"ב היא אינו לחלק בין לשון ירושה ללשון מתנה רק דהסברא פשוטה אם מזכה לעובר ל"ק גם לא יוכל להקנות לו בלשון ירושה ומביא מריב"ב דאמר שאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ומדנקט סתמא כל מי שראוי ליורשו הלא גם עובר בכלל וע"ז קאמר הגמ' אימר דשמעת ליה לריב"ב לדבר שישנו בעולם כו' (והיינו כמ"ש דמשמע מריב"ב דכל מה שמהני בירושה יוכל להקנות ולהנחיל אף דבר שלב"ל) ריב"ב היא וסבר לה כר' יוסי (דעובר יורש וא"כ ממילא קאי עלה ריב"ב לאמר דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וממילא גם מזכה לעובר קני כנ"ל) מי יימר דסבר לה (אשר לכאורא דחוק הלא אם אינו מוכרח מ"מ מצינו לאמר דהך תנא ס"ל כריב"ב וס"ל כר' יוסי אבל לפי הנ"ל כל שקלא וטריא של הגמ' הוא אם ריב"ב איירי בעובר שפיר פריך מי יימר דס"ל כר"י ואיירי בעובר דלמא לא ס"ל כר' יוסי ובהאי לישנא דמי שראוי ליורשו אינו נכלל עובר וממילא אף לר' יוסי אם ס"ל כריב"ב לא מהני בעובר אף בלשון הנחלה וירושה דמזכה לעובר ל"ק)

ויעוי' ברשב"ם שהדברים מבוארין שם כמ"ש ושפיר הקשו התוס' דאם ריב"ב איירי בעובר א"כ ממילא גם רבנן דפליגי עליו הלא לא פליגי אלא בלשון ירושה אבל בלשון מתנה מודו א"כ ממילא גם רבנן ס"ל דמזכה לעובר קני ושפיר הוכיחו גם התוס' דגם בשכ"מ איירי כל הסוגיא היינו דאם מזכה לעובר ל"ק גם בש"מ ל"ק דאם היתה הסברא פשוטה דבש"מ מהני אף אם נאמר דמזכה לעובר ל"ק א"כ אין ראיה מריב"ב דאיירי בש"מ (ואף דריב"ב הלא נפיק ליה מקרא א"כ מה חילוק יש בין שכ"מ לבריא דאין זה אלא מדרבנן י"ל דטעמיה הוא מקרא אבל במשנה דינא קתני ולדידן בכל מי שראוי ליורשו קנה ואף עובר בכלל) וע"ז סיימו ואע"ג דבהלואתו מהני כו' וכמו שביארתי למעלה, והדברים פשוטים אך מחמת שראיתי לאיזה מאחרונים שנתקשו בזה כתבתי זאת ויעוי' ברש"א על תוד"ה נכסי להאי כו' שלפי הנ"ל דבריו צ"ע ויעוי' ברמב"ן בחידושיו שמפרש ולימא ריב"ב כו' דלריב"ב ירושה דממילא וירושה שמוריש בדיבורו שוין ולר"י דעובר יורש זוכה גם בחלוקת האב אבל לדעתי התוס' מפרשים כהרשב"ם וכנ"ל. סימן כא תשובה לשואל אחד

הענין הזה ראוי להסתפק בו בשני דברים א' אם מותר למכור החנות ולשנות מדעת ודברי המצוה שתהיה החנות על עולמות ב' מה שצותה שרק הפירות יוחלקו לעניים אם רשאים לשנות ולתן מהקרן לצורך הכנסת כלה עניה מקרוביה

הנה מ"ש הרב המערער פשוט שאין בדבריו כדי לבטל הצואה כי לפי הצעת גופא דעובדא לא היה ממש בהחזקה שבחיי אביה להעמיד החנות בחזקת בעלה כמו בן בנכסי האב שאין דרכו להקפיד כמבואר בסי' קמ"ט סעי' ו' בהג"ה וכל החזקה היתה מחמת שישבה בחנות אחר מיתת אביה בפני אחיה הגדולים וזה היה אחר פטירת בעלה ממילא הוי החנות בחזקתה ולא בחזקת יורשי בעלה ובדבר שלא נשבעה על הכתובה אילו היתה החנות בחזקת בעלה אשר מחמ"ז רצה הרב המערער לבטל הצואה יש לדון הרבה כמ"ש כתר"ה אולי היו בניה בשעת צואתה דהוי כדינו של המרדכי פ' ז"ב הובא בחו"מ סי' פ"א ובאה"ע סי' ק"ו בט"ז וב"ש

ומה שהעיר מעכ"ת בסתירת דברי הט"ז בחו"מ לדבריו שבאה"ע לדעתי דברי הט"ז צודקים לסתור ראיתו של המרדכי אבל לא לסתור את דינו כי מה שהביא המרדכי מהא דאמרינן בסנהדרין ל"ש אמר מלוה כו' בודאי ליתא לדעת בעה"ת הובא בשו"ע סעי' ז' לזאת צדק הט"ז מה שהעיר על דברי הרמ"א שהביא כאן הך דינא של המרדכי ומשמע שמפרש דאמרה לבנה חמשה זקוקים שיש לי אצלך בודאי ל"ה שתיקה כהודאה אבל בדינו של המרדכי כפי