הליכות אליהו על השולחן ערוך קעז

נקנה הכפל ויש להאריך בזה הרבה ולא באתי לע"ע אך להעיר ויעוי' בירושלמי דדריש מקראי

וא"כ יהיה תלוי אם הקרא איירי בשומר אבידה ובספיקת הגמ' אם טוען טענת גנב באבידה משלם כפל ולדינא נ"ל דיש לחלק בין נפקד לזמן ובתוך הזמן מכר לאחר נעשה שומר להשני ויעוי' ב"מ ע"ט דפרקיה לטועניה בגויה וכפי' התוס' שם בשם ר"ח וכ"ה שיטת הרי"ף והרמב"ם דאין לבעל הספינה עליו אלא תרעומות יעוי"ש ויעוי' תוס' ב"ק ק"ז וכתובות י"ח לענין אם מסרו לו אביו כשהוא גדול ותבע קטן ומשמע לשיטת התוס' דאוקמי קראי להכי ע"כ הוה השומר של הבן דאל"כ אין לו דין שומר ואין כאן עסק שבועה וצ"ע לעת הפנאי כי לא עיינתי כעת בגוף הגמ' ויעוי' בסי' שמ"ו סעי' י"ז ויש לדבר בזה בשלמו בנים כו'

בנידון האחריות משרפה אם שילם אחד בעד בית חבירו סתם היה הדבר צ"ע טובא כי לפי הנראה מדברי התוס' ב"מ ל"ה משמע דטעמא דר' יוסי הוי דלא קנה השוכר עד שיביא עדים ולפ"ז אף רבנן ס"ל טעמא דאין אדם עושה סחורה ואי לאו דהשוכר קנה במיתה היה התשלומין לבעלים הראשונים ול"צ טעמא דשליחות אך רוב הראשונים הסכימו מטעם דנעשה שומר של בעלים הראשונים ואדם אחר דל"ה שלוחו צ"ע וא"כ גם במוכר צ"ע ולאחרים ל"ד דהתם היינו החוב ממעותיו ולמפרע הוא אבל הכא האחריות הוא מכל יום ויום וכיון שמכר את ביתו שייך טעמא דירושלמי ולא יהבינן

אך כ"ז הוא באחריות משריפה של איזה חבורה אבל בנידן דידן דהוי דינא דמלכותא הוי כנידון של מהרי"ט אה"ע סי' ד' ע"ד דמי הדם שחייבו את הרוצח כו' וע"ד חלק הנוגע לאחין איכא לאסתפוקי אם נאמר מאחר שאין דין זה אלא כפי נימוסיהם כו' והוי כההיא דרב מרי בר רחל ב"מ ע"ג כדיניהם עבידנא לך או דילמא אם לא היתה החלוקה אלא בדמים, אלו איכא למימר הם אמרו והם אמרו אבל מאחר שחלוקה זו כו' הלכך דון מינה ואוקי באתרה שמדינא כבר נתחייב הרוצח וממילא זכו בו היורשים מד"ת והכי מסתברא וכן עיקר הלכך צריך לחקור אם חלוקה זו היא חלוקת נחלתן בנכסי המת זכו היורשים כו' ואם משונה חלוקה זו מחלוקת ירושתם יש לאחיו חלק במה שזכו אותם העכו"ם בנימוסיהם יעוי"ש והובא גם באחרונים אך שאיני זוכר כעת מקומם

ולפ"ז גם כאן הדין פשוט דאם היתה המכירה ע"פ נימוסיהם היתה האחריות שייכת להקונה גם כאן כיון דע"פ ד"ת הבית שלו שייך להלוקח האחריות וגם בלא"ה י"ל כיון דאחריות הזאת כל הבתים המה כסתם מכר באחריות והתשלומין הוי מיום המכר בשביל הלוקח ודמי ממש להא דר"י האיך הלה עושה סחורה כו' כיון דכל הבתים המה באחריות ויש קפידא בזה מסתברא דהוי כשלוחו כיון דהחיוב הוא מכאן ולהבא ול"ד לדין דאחריות דהתם הוי חיוב דמעיקרא וקצרתי. וע"ד הרמ"א שהעיר מעכ"ת במה קנה האחריות אם כתבו שעבודיה קיצור יש כאן דבתשובות הרשב"א שם כתב בהדיא דאם כתב לו קנין אג"ק והרשב"א לטעמיה דס"ל דאג"ק הוי כמו מסירה יעוי' בסי' ס"ו ובש"ך והדברים ארוכים ולא כתבתי רק בהחפזה ובמושכל ראשון ונא לעיין בזה כי לא באתי רק להעיר, גם י"ל כיון דכתב ליה כל שעבודיה והוי כמו שטר דא"צ לאמר אגב דשטרא אפסרא דארעא ויעוי' ברמב"ם פ"ו מהל' מכירה הל' י"ד ובראב"ד שם וי"ל דתליא בפלוגתתם פ"ג אם צבורים צריך לאמר אגב וצ"ע לעת הפנאי, סימן יח מעלת כבוד כהרב הגאון כו' וכו'

אם כי מתרחק אנכי מלהשיב בדיני ממונות ובפרט במקום ששני ת"ח מדיינים זה עם זה, עכ"ז מפני כבודו כי רב הוא לא אוכל להיות מסרב לו. כעת הנני להשיבו וגם זה לא לפלפולא רק בקצרה האיך הדין נוטה לדעתי אם כי היה כאן מכר כפי הכתוב בח"י המוכר והמדובר היה שהמוכר מחוייב להעמיד על הנמל והופסדו העצים קודם ההעמדה

הנה בשטר שבין רי"ס ובין הקונה שלו אינו מבואר כלל על מי חלה ההעמדה שמבואר שמכר לו מחצה מהעצים שקנה מר' אהרן ובנו על המקח שקניתי ומשמע שהיינו שיעמיד ר"א על הנמל ג"כ, לזאת צריכים אנחנו לידע האיך היתה הקניה מר"א ובנו אם היתה ההעמדה על הנמל תנאי בהמכירה או שהיתה המכירה בלי תנאי וההעמדה היתה חיוב בפ"ע, ובאופן השני היה ג"כ תלוי אם הופסדו כל העצים או שההפסד לפי חשבון, והדבר הזה הוא ענין שענפיו מרובים וסובל אריכות במחלקות הראשונים בגיטין פ' האומר וברש"י ותוס' ואכ"מ. כפי הנראה היה המקח קצוב סך ארבעה עשר רו"כ על הנמל ובאופן הראשון שהיה תנאי בהמכירה שיעמיד על הנמל פשוט שכ"ז שלא נתקיים התנאי האחריות על המוכר וכהסכמת הפוסקים שאונס ל"מ שהתחייב ואונס רחמנא חייביה לא אמרינן ובררתי בעז"ה הענין באריכות ואכ"מ ויעוי' בת' רע"א סי' קל"ד ופשוט. ושטר שהיה כתוב על אופנים אלו ואופן אחד הוא חיוב העמדה הוא תנאי שבממון שכתבו האחרונים שנהגו שלא להצריך תנאי כפול ובנידון דידן משמע שלא היה המדובר מהמקח העצים ביער ומסכום מקח ההעמדה בפ"ע רק שקצבו המקח כך וכך על הנמל בודאי כל שלא נתקיים ההעמדה לא נתקיים גם המקח מהעצים ויעוי' בסי' רי"ח ובסי' קפ"ב ובסי' פ' ובשאר מקומות מחלוקת הרשב"ם והרמב"ם והרבה ראשונים ובאחרונים שם והענין סובל אריכות הרבה ולא באתי כעת לידי מדה זו אבל הדין פשוט כיון שהמקח היה קצוב על הנמל כ"ז שלא קיים להעמיד על הנמל האחריות על המוכר

ומ"ש כתר"ה מת' ב"ש שהביא ראיה מסי' רי"ג סעי' י"ג בהג"ה הספר לא ראיתי אבל לדעתי אייתי ראיה לקניה, המעיין בת' הרשב"א יראה דלא אתי עלה אלא שלא נאמר כיון שבירר האפטרופוס הוה כמו שנתקיים המתנה ע"ז כתב דכ"ז שלא נתנו לידו עדיין לא נתקיים וההפסד הוא לפי חשבון ואין זה שייך לנ"ד אבל כבר כתבתי שבנ"ד אילו היה הדין עם המוכר הראשון האחריות חלה עליו כ"ז שלא העמיד על הנמל וממילא גם הדין שבין רי"ס והקונה שלו כאשר היה המדובר שהמקח הוא על הנמל ההעמדה על רי"ס היה הדין ג"כ עם הקונה לזאת כעת שאינו מבואר בהשטר בפירוש ע"ד ההעמדה אפ"ל הכחשה ביניהם בגוף המכירה אם היתה שותפות או מכירה ודן מעכתה"ר בזה מהדין שהובא בשו"ע בסי' מ"ה ס"א ס"ח והוא מת' הרשב"א והביא כתר"ה בשם ת' מהרא"ע לחלק בין אם הוא כת"י סופר או כת"י הבע"ד גם לחלק בין אם דבר בפירוש יעוי' במיוחסות סי' ע"ד ובת' הרשב"א סי' תתקפ"ה וסי' תרס"א כיון שהרשב"א אתי עלה מדין נאמנות ודומה דבר זה לשליש והנה בענין