הליכות אליהו על השולחן ערוך קעה

דלהירושלמי מדאורייתא בעינן שיהיה כולו בידה דמבואר מהרמב"ן ובתוס' סנהדרין דלא כנ"ל

(ב"מ ט' ע"ב) ד"ה ספינה כו' הכא חצר משום יד אתרבאי והוי דומיא דיד וימינת נייחא וממטו לה עם גופה כו' והקשה הגרע"א דא"כ הגוף עצמו מהלך אמאי מהני נותן הגט על ראשה ואמאי לא מהני בנותן בידו של עבדה כו' והעלה בצע"ג וכן הקשה בשבת ה' ע"ב שכתבו שם התוס' כדבריהם בב"מ. ונראה דלק"מ ע"פ שיטת רש"י דהא דחצר מהלכת לא מהני היינו משום דחצר כתיב דלא נייד ושאני מקרקעי דלא נייד וכן נראה פשטות דברי רש"י דכאן ויותר מבואר ברש"י גיטין כ"א והוא מסוגיא דב"ק י"ב ולפ"ז שפיר היכא דאיהי קא נייחא ומיא הוא דקא ממטי לא מיקרי נייד. סימן יז

ראיתי לברר בדין המתחייב עצמו באופן המועיל אם אעבור ואוביר שדה זו ולא אעבוד אתחייב לשלם ואח"כ נאנס ולא עבד. אם מחויב לשלם ואם מחויב לברר אונסו או דנאמן לאמר נאנסתי אם ע"פ דבורו אם ע"פ שבועתו גם אם יש חילוק בין אם נתחייב הוא בעצמו לעבוד שדה זו ונאנס ובין אם נתחייבו שנים אחד לעבוד שדה זו ולשמרה ואחד לסלק מקודם סך קצוב להפועל ולתן זרע לזרוע ואם תהיה מניעה מאחד מהם נתחייבו באופן המועיל לשלם סך קצוב לבעל השדה ואח"כ אינו רוצה הפועל לעשות בהשדה מחמת טענות בע"פ שיש לו על בעל השדה וממילא אינו נותן השני שכר הפעולה וזריעת השדה אם מי מהם מחוייב בשילום הסך הקצוב

הנה מתחילה ראיתי להקדים הענין בהא דמבואר בשו"ע סי' רמ"א סעי' י' האומר לחבירו הריני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו ואם אמר לו ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה עי"ש ומקור הדבר הוא מר"ן פ' מי שאחזו שכתב וז"ל והמחוור שבדברים אלו דבתנאי שבידה שהוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו אבל אם הוא בקום ועשה חוששין שמא לא תקיימנו וכל תנאי שהוא תלוי ביד אחרים בין שיש בו קום ועשה בין שהוא שב ואל תעשה חוששין שמא לא יתקיים ולפ"ז משמע דהאומר לחבירו הרי אני נותן לך כך וכך ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אמר ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שביטל תנאו וע"פ הדברים האלו כתב המחבר דינו וקבע בה מסמורות להלכה בשו"ע

אבל לפע"ד באו הדברים סתומים כי נמצאו עליהם חולקים מגדולי הראשונים גם אפי' לדברי הר"ן יש בזה חילוקים הרבה אשר צריך לבאר, עיקר הסברא אשר למד הר"ן דין מתנה מגט כי גם בגט גופא טעמא בעי מפני מה בקום עשה חוששין ובשב ואל תעשה אין חוששין והלא הגמ' בפ' המגרש דף פ"ד תולה דין גיטין בנדרים בפלוגתא ר"י ור"נ אם מזדהר אינש בתנאה והתם קיי"ל כר"י דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר דלא מזדהר אינש בתנאה, וא"ל דהתם הוי ג"כ בקום ועשה כדאמר הכא בגיטין דהא דבידו לקיים תנאו ולא יישן דאי בעי מבריז נפשיה בסילתא דהא ליתא דהלא בנדרים פריך לר"י מאם תלך לבית אביך כו' אלמא דגם בשב ואל תעשה חוששין שמא תעבור וגם בשינה ע"כ צ"ל דהחששא הוי בקום ועשה דהלא כבר הקשו התוס' פ' ארבעה נדרים דמאי חששא הויא שמא יישן למחר הא קיי"ל נדרי שגגות מותרין והיינו אם אוכל ושכח ואכל ותי' דכיון דבתנאה לא מזדהר חיישינן שמא יישן במזיד עיי"ש וא"כ הוי תנאו לעבור בקום ועשה ושפיר פריך הגמ' מאם תלך לבית אביך

והא דמוכרח הגמ' לאמר מאי בעי מבריז נפשא בסילתא צ"ל דהגמ' לא בעי למיחת הכא בדין דנדרי שגגות ומלתא דפשיטותא נקט אבל באמת חוששין גם לעבור במזיד וצ"ל דבגט שאני דמשום איסורא דא"א לא חיישינן שתעבור דחמיר איסורא וכבר עמד ע"ז הרשב"א בחידושיו דף פ"ג ד"ה בכולו תנאי דעלמא וא"ת והא משמע דר"י ס"ל דאפי' לבטל תנאי שבשב וא"ת חיישינן כדאמרינן באל יישן כו' איכא למימר דאיסור אשת איש שאני כו' שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים וא"כ לכאורא האיך ילפינן ממונא מאשת איש ועוד דגם במתנה אמרינן שבודאי לא תעבור על תנאה לבטל מתנתה וא"כ זה הדין דוקא במתנה אבל לא במקח וממכר. אכן ראיתי להריטב"א שכתב בחידושיו בגיטין דף ע"ד ה"ז כו' לאחר לא תנשא עד שתתן כו' ואומר רבינו נר"י דדוקא בתנאי שהוא קיום מעשה כו' מטעם זה האומר תנאו (חיסור דברים כאן) אבל אם א"ל הריני נותן לך כך וכך ע"מ שלא תעשה כך וכך מסתמא שאמר ודאי לא בטל תנאו כו' עיי"ש ועי' בר"ן פ' האומר דקידושין שכ' והיכא שלא ידענו אם קיים הבעל תנאי הקידושין כתב הרמב"ן שכל התנאין שהוא מתנה עמה שהן תנאין שלו בלבד כגון שאמר ע"מ שאדבר לשלטון או ע"מ שאלך למקום פלוני כו' נאמן ואינו צריך עדים וכל תנאין שהוא תנאי שלה כגון שתעשי דבר פלוני נאמנת כ"ז שאינו מכחישה וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון ע"מ שתתן לי מאתים כו' כלל גדול אמרו המע"ה לפיכך בקידושין היא נאמנת ובגירושין הוא נאמן ונחלקו עליו האחרונים ז"ל בכל תנאי שהוא בקום ועשה אפילו כו' כגון שאדבר דכל היכא דלא מייתי ראיה אינו בדין שתהא מקודשת דהא מוציא מחבירו כו' וה"ל כאומר מנה הלויתיך וא"ל א"י וחנוני על פנקסו שאני דהתם מן התקנה הוא כו' ונראין דבריהם ומיהו בתנאי שהוא בשב ואל תעשה משמע דבין בקידושין בין בגירושין ע"א נאמן בשאין חבירו מכחישו אבל במכחישין אם אמר לה ע"מ שלא אשתה והיא אומרת לא נתקיים נאמנת אבל בגיטין כתב הרמב"ן ז"ל שנראין הדברים שאע"פ שאמר לה עברת על תנאך מגורשת ולא כל הימנו לאסרה כו' וכ"ש לפ"מ שהסתימו הגאונים שכל תנאי שהוא בביטול מעשה מתירין אותה להנשא מיד ואין חוששין שמא תבטלנו שאין הבעל יכול לאמר עברת שא"כ האיך מתירין אותה לנשא מיד עכ"ל

, והדברים האלה המה בחידושי הרשב"א קידושין ס' שכ' ולענין קיום התנאים כו' כ"כ הרמב"ן כו' עד אלא שבגירושין כל תנאי שהוא בביטול מעשה אין חוששין שמא בטלתו פי' לפירושו דאינה עשויה לקלקל את עצמה ואמרינן בעלמא אשה דייקא ומינסבא וכ"ש לפי מה שהסכימו הגאונים כו' ואם היה הבעל נאמן האיך מתירין אותה לנשא והיא צריכה עדים כל ימיה שלא תזוז ידם כו' ויקלקלנה בב"ד אלא ודאי היא נאמנת ועוד יש בזה טעם אחר נכון שהרי אנו רואים אותה שיושבת ואינה עושה מעשה לבטל ובעל א"י שעמדה ובטלה עליו הראיה אבל בקום עשה כל שטוען שקיימו עליו הראיה כל שיש שמכחישו וכדאמרינן פ' האשה שנתארמלה תנאי היה דברינו נאמנין ופירש"י תנאי היה דברינו ולא ראינו שנתקיים, הנה דברי הרשב"א לכאורא צריכין ביאור דהאיך כ' ועוד יש בזה טעם אחר נכון כאילו אין נ"מ בין הטעמים והלא חלוקין לגמרי דאילו לטעם הראשון שכ' דאין חוששין שתקלקל א"ע אין זה אלא בגיטין אבל לא בקידושין ולפי