הליכות אליהו על השולחן ערוך קעג

רצונו כמו דאמרינן בגמ' שם א"כ ה"נ לענין שליח עושה שליח אכן יש לחלק דאם נאמר דאם יכול השליח לעשות שליח אחר בעינן מלימוד אחר א"כ מנ"ל במעילה ולענין חש"ו י"ל דלא בעינן למיליף מתרומה כלל דכל עיקר הסברא דלא נאמר אשלד"ע וכל היכא דהשליח אינו מצוה הלא יש שליח לד"ע ואדרבא הא דבעלמא אין שליחות ולחש"ו הוא משום דילפינן מתרומה ובמעילה כיון דסברא הוא לא ילפינן אבל היכא דיש הסברא דאשלד"ע בעינן לימוד מתרומה א"כ מדהכא שליח עושה שליח מכלל דבתרומה נמי שליח עושה שליח

נסתפקתי אם שליח עושה שליח לתרום תרומה של חבירו דהנה בגיטין ובקידושין קיי"ל דשליח עושה שליח כמבואר בקידושין מ"א אך בתרומה לא מצאתי גילוי לדין זה והנה הא דבגיטין שליח עושה שליח היינו אף אם לא פירש המשלח שיהיה יכול לעשות שליח מ"מ עושה שליח והא דאיפליגי רשב"ג ורבנן בגיטין כ"ט אם שליח עושה שליח דוקא בחלה או אפי' לא חלה היינו מדרבנן דאילו מה"ת אין נ"מ בין חלה או לא חלה, ודבר זה מתורתו של הר"ן למדנו אשר כתב כן להדיא בגיטין שם שכתב ואע"ג דבפ"ב דקידושין אמרינן מלמד שהשליח עושה בין חלה או לא חלה אפ"ה אמור רבנן חלה דוקא כו' וכן כתב הריב"ש בתשובה סי' רכ"ח וז"ל נראה שבכל התורה כולה שליח עושה שליח אע"ג דלא פירש לו הבעל דבר במידי דליכא קפידא ולא הוה מילי דכיון דאית לן הכי בגירושין כו' וכן כי בעינן למילף תרומה מגירושין פרכינן מה לגירושין שכן חול היינו למילף עיקר שליחות מהתם אבל לבתר דאית לן דבכה"ת כולה שלוחו ש"א כמותו שפיר ילפינן מגירושין שהשליח עושה שליח ולא דגלוי מלתא בעלמא הוא בדרך אחרת כו' וכיון דנפיק לו מפסח וגירושין שליחות בכה"ת כולה אית לו שהוא כמותו לגמרי והשליח ראשון עושה שליח ב' וכן לעולם היכא דליכא קפידא אע"פ שלא פירש כו' וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל כו' והא דתנן בפ' כל הגט חלה כו' אמרינן בגמ' דוקא חלה כו' היינו משום חומרא דגט כו' וכו' עיי"ש, הרי מפורשת דעתו ז"ל דבכה"ת כולה אף בתרומה שליח עושה שליח וכן הוא להדיא בתשובות מהרי"ט חלק אה"ע סי' ט' דהא דאין שליח עושה שליח כ"א דוקא בחלה הוא מדרבנן עיי"ש וא"כ צ"ע גבי תרומה ולכאורא היה נראה דגם בתרומה שליח עושה שליח דהלא לפי מסקנת הגמ' דקידושין ילפינן תרומה מגירושין וקדשים עיי"ש וא"כ כי היכי דבגירושין וקדשים שליח עושה שליח בודאי גם בתרומה כן הוא ולא עוד אלא דנראה לאמר דבקדשים ותרומה שליח עושה שליח אף בלא הקישא דגירושין דבקדשים הלא ילפינן דשלוחו של אדם כמותו מושחטו אותו כל קהל כו' ומגם אתם א"כ הקשו לגמרי לבעלים גם לעשות שליח וכן הוא בריב"ש שהובא לעיל ונהניתי שכונתי לדעתו הגדולה

ובזה ניחא מה דלכאורא יש לדקדק מאי פריך הגמ' שם לא לכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מתרומה וקדשים הלא איצטריך לשליח עושה שליח, וראיתי במקנה קידושין שכתב ג"כ בפשיטות דבתרומה שליח עושה שליח אבל איך שהוא לפי מאי דאסיק הגמ' דתרומה ילפי מבינייהו מגירושין ומקדשים י"ל בודאי דדינו כגירושין ושליח עושה שליח ומה שיש לדקדק בזה הוא על הא דאיתא ביבמות פ"ו ואכלתם אתם וביתכם למד על נשואה בת ישראל שנשאת ללוי שנותנת רשות לתרום ולפי פשטות הגמ' משמע דאתא לאשמועינן דיכולה לעשות שליח וכן משמע בתשובות תרה"ד סי' קפ"ח דלמד מברייתא זו דאשת ישראל עושה שליח לתרום ומשמע דהא דתורמת בעצמה היא סברא פשוטה ואיירי באשה בעיסתה או מה שאוכלת אשר מפורש בתוספתא דיכולה לתרום ועי' ברמב"ם פ"ד מהל' תרומות, ולפי הנ"ל צ"ע למה לי קרא ע"ז כיון דבכל מקום שליח עושה שליח ולכאורא י"ל דתנא דספרי הוא ר"ש ולטעמיה אזיל דאמרינן אליביה בקידושין שם ולר"ש דפטר דתנן תרומת וכרי כו' ור"ש פוטר אצטריך סד"א הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין כו' אימא אתם ולא שלוחכם קמ"ל הרי דלר"ש לא יליף תרומה מגירושין מש"ה איצטריך קרא דשליח עושה שליח והא דכתיב גבי תרומת מעשר משום דעיקר לימוד דגם אתם כתיב בתרומת מעשר (וזהו פשטות ד' הירושלמי תרומות פ"ק דרמי לה אתם ולא שותפים והתנן שותפים שתרמו כאן בתרומה כאן בתרומת מעשר והלא כל עיקר תרומה גדולה מתרומת מעשר למדנו היינו דהא דעושה שליח בתרומה בתרומת מעשר כתיב ופשוט הוא ולא כפי פ"מ שם)

ומרווחנא בזה ליישב מה שלכאורא תמוה למה לא הביאו הרמב"ם והסמ"ג הך דרשא דספרי אבל לפי הנ"ל י"ל דכיון דאנן קיי"ל דלא כר"ש וגם אתם אצטריך למעוטי עכו"ם א"כ ילפינן שליחות דתרומה מגירושין וקדשים א"כ ממילא ידעינן דשליח עושה שליח ולא אצטריך קרא לנשואה שנותנת רשות לתרום אך ברמב"ם פ"ד מהל' תרומות הביא דרשא דגם אתם לרבות השליח ומה אתם בני ברית ובאמת לא הוזכר ברמב"ם גם דין תרומת נכרי אם חייבין עליה חומש ועי' במה"פ תרומות פ"ג. ונראה בזה דהרמב"ם יפרש דהך נותנת רשות לאו דוקא רק עיקר הדרשא דיש לה רשות לתרום במה שאוכלת או מה שצריכה לעיסתה והא דנקיט הספרי דנותנת רשות משום דלכתחילה מצוה לתרום בגורן תיכף בעת לקיחתו ולא להשהות כיון שכבר נגמרה מלאכתו ואשה בגורן לא שכיחא כדאמרינן ביבמות שם משום יחוד להכי נקיט לישנא דנותנת רשות אבל עיקר דרשא הוא שיש לה רשות לתרום והא דאצטריך קרא להכי. י"ל לפמ"ש הריטב"א קידושין על הא דדרשינן אתם ולא שותפין משום דבתרומה בעינן שליחות פרטיות היינו שיעשה שליח ביחוד לתרום ולא מהני שותף ואפטרופוס וא"כ סד"א דה"ה אשה אבל הרמב"ם דחה ההוא דאתם ולא שותפין מכח מתניתין דהשותפין שתרמו ועי' בכ"מ בשם מהר"י קורקוס בפ"ד מהל' תרומות הל' ח' וא"כ ממילא גם אשה תורמת מה שאוכלת ומה שצריכה לעיסתה ולא צריך קרא ע"ז, ועי' באו"ז הגדול הל' חלה סי' רכ"ה שכ' מצות חלה על הנשים הוטלה כו' ומצוה אשה כו' הלכך אע"פ שהעסה היא של בעלה ששויא שליח כו' דהא מצוה דידה כו' וחושש לאמר שלכתחילה לא משוי שליח כו' הואיל ומצות אשתו הוא עכ"ל הא"ז ע"ש ומשמע מדבריו דאלמלא לא היתה מצוה מוטלת עליה אינה רשאה לעשות שליח וצ"ע מההיא דיבמות דנותנת רשות לתרום ומכל מ"ש למעלה

ת' פ"י הקשה לשי' רש"י דיש שליחות לא"י לחומרא האיך איבעיא אם יש איסור אמירה לא"י מטעם שבות ת"ל מטעם שליחות וכ"ת אשלד"ע תינח למ"ד דתליא במצי עביד אבל למ"ד בבר חיובא קשה וכ"ת דהאיבעיא הוא למ"ד איבעי עביד מ"מ ק' איך מיישב מ"ד בר חיובא הא דאמירה לא"י שבות חל מטעם שליחות, ולכאורא י"ל דבאיסורי שבת ל"ש שלד"ע דהאיסור בעצמו אינו מתועב וכעין סברת תו' רי"ד במצוה שעל גופו אמנם ק"ק על תי' זה מהא דאין מברכין על נר שהודלק בשבת אפי' ע"י א"י וי"ל דאינה עבירה גמורה ועי' ברש"י ר"פ מ"ש דפי'