הליכות אליהו על השולחן ערוך קעב

ובזה מיושב מה שהקשו על הרמב"ם דהביא הך דנזקין גובה מעידית והשמיט תירוץ הגמ' דביתמי עסקינן דבלא"ה הלא יוכל לאמר מהדרנא אבל לפי הנ"ל א"ש דהרמב"ם ס"ל דא"י לאמר סברא דמהדרנא רק היכא דהמקח בטל מעיקרו כגון באבדה לו דרך שדהו בכתובות ק"ז דהלא הוה מקח טעות כיון שנמצא מקצת שדה שאינו שלו והוא קנה כל השדות בבת אחת, משו"ה שייך לאמר סברא דאי שתקת וא"ל מהדרנא היינו שיבטל המקח, וכן הכא דקאי למ"ד אותיות נקנות במסירה מיקרי שפיר ג"כ ביטול מקח כנ"ל אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד אין אותיות נקנות במסירה שפיר ליכא סברא דמהדרנא והשמיט הך תירוצא דביתמי. [ובמק"א עשיתי סמוכין לזה דרב ששת דאיירי הכא ס"ל דאותיות נקנות במסירה והואיל שהוא באורחא רחיקתא השמטתי], ועיין בתוספתא דאיירי בה ר"י ור"ש גם בסיפא איירי בה רשב"ג דס"ל בהדיא ב"ב קל"ג לאוקימתא דרבה ואביי אותיות נקנית במסירה, גם י"ל דלמ"ד למפרע הוא גובה יוכל לטעון מק"ט כמו בנמצאת גזולה ויש להאריך בזה סימן יד

רא"ש פ"ק דגיטין כ' רב אלפס וה"מ לחזרה דלא מצי למיהדר אבל עבדא לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה אשכחן זכיה כה"ג דאי' לקמן י"ד הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ומילתא דתמיה היא דהחזרה והחירות דברים אחדים הם והא בהא תליא ולמה לא יחזור בו כ"ז שלא נגמר הדבר דאין זכיה ושליחות לחצאים. ולכאורא אפ"ל כל זכיה ושליחות יש בו מבחינת המקבל והקונה כמו דהוכיח הקצה"ח מב"מ ע"א בתוס' ד"ה בשלמא עיי"ש אך זהו דוקא לרב כנ"ל. ואפ"ל עוד דרו"ש אזלי לטעמייהו דהר"ן הקשה על שיטת הרי"ף מהא דאמרינן בגיטין האומר פלוני עבדי עשיתי ב"ח והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר ואי אמרינן דל"ה שיחרור עד דמטי לידיה א"כ אינו משוחרר ואפ"ל דכיון שאינו יכול לחזור בו יוצא לחירות ע"י יאוש ולרב אינו משוחרר לגמרי דרב ס"ל בגיטין ל"ח אמר רחב"א א"ר אחד זה ואחד זה יצא לחירות וצריך ג"ש

והנה הפ"י הקשה אם נאמר דיצא מידי שעבוד ביאוש א"כ למ"ד הפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה א"כ האיך תנן בגיטין האומר תנו גט זה לאשתי שטר שיחרור זה לעבדי לא יתנו לאח"מ תיפוק ליה דהמפקיר עבדו כו' וי"ל עפמ"ש הקצה"ח ח"מ קפ"א דלפי שיטת הרמב"ם לא נתבטלה השליחות מה"ת אפי' נשתטה בשעת שליחות ואינו פסול אלא מדרבנן והא דתנן האומר תנו כו' ליה לאח"מ וי"ל דהוי כאילו מכרו לאחר דלית ליה רשותא וכן מדויק לשון רש"י גיטין ט' דגיטא ל"ה עד דמטי לידיה וכי מטי הא מית ופקע ליה רשותא אבל בהמפקיר דאיסורא לברא לא מורית שפיר הוא דעומד השליח במקום המשלח ועי' בירושלמי הובא בנ"י סי' כ"ב עבד שהוא יוצא להרג ר"י אומר זכה לעצמי רשב"ל אומר יאוש של טעות הוי ולדברי ר"י אינו יוצא רק לענין שעבוד דהא ס"ל המפקיר עבדו צריך ג"ש וכ"ז הוא לרב דס"ל המפקיר צריך ג"ש

ובזה י"ל הא דפליג ר"מ ואמר דאינו חוזר ולפי' הרי"ף מאי חוב הוא דלא יכול לחזור אבל לפי הנ"ל י"ל ע"פ מה דאיתא בנזיר ס"ב דס"ל המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש דאמרינן התם עבר מכנגד פניו ר"מ אומר לא ישתה ור"י אומר ישתה לימא בדשמואל קא מיפליגי לא דכו"ע אית להו דשמואל ועי' בע"י סי' י"א

(שם ד"יג) מתניתין האומר תנו גט זה עי' בתוספות דאי גרסינן זה אתיא כר"מ א"נ כשאינו מוסרו כו' ול"א תן כזכי רק בשמסרו אבל אר"ת דל"ג זה דא"כ מאי קא פריך בגמ' דאי בש"מ ל"ל תנו דילמא אתי לאשמעינן הך סברא ועי' בתוס' ד"ה ממאי כו' וא"ת הא דקתני תנו לאשמעינן כרבי דפליג על חכמים בירושלמי דאין כופין את היורשים עיי"ש ואי גרסי' זה א"ש דל"ש כופין את היורשים דל"א אלא גט זה וקושית ר"ת י"ל ע"פ מה דאיתא לקמן י"ל ע"ב ר"ז אמר הא והא בשכ"מ והקשה רש"י דאמאי נקיט הולך באמירה בעלמא דש"מ כו' וצ"ל כמ"ש הרשב"א דבש"מ הולך כזכי ואף לא מת נמי והשתא קשה בסיפא דמתניתין תנו מנה כו' אי מיירי בשכ"מ אמאי קתני מת דאפי' לא מת הא תן עדיף מהולך אע"כ דתן לא הוי כזכי רק כשמסרו מיד ליד ושפיר דייק ר"ז ליתני כתבו ואי דרצה לאשמעינן דל"א תן כזכי רק במסרו ממילא יהיה ש"מ מסיפא אם איירי בש"מ ור"פ ג"כ לטעמיה דאיהו משני לקמן הא והא בברי כו' הא דמת מקבל בחיי נותן וטעמו משום דמצוה לקיים דה"מ וא"כ י"ל בשכ"מ הולך לאו כזכי ולא קשה לדידיה קושית ר"ז דליתני ברישא כתבו דלדידיה לק"מ דאיצטריך דל"א תן כזכי אלא כשמסרו מיד ליד ליד ולר"ז ניחא מאי דאר"י הלכה כרשב"ש במסוכן ולכאורא לא מצי ס"ל כר"פ דמתני' איירי בשכ"מ אבל לפי הנ"ל לר"פ מתני' איירי גם לרשב"ש

מקשים העולם על סוגיא ב"ב דאוקים רבא מתניתין במצוה מחמת מיתה ממ"נ אי איירי במתנה מאי אשמעינן הכא הא כבר אשמעינן בב"ב ואי בפקדון ל"צ לאוקמי במצוה מח"מ אך לפמ"ש דגרסינן זה מרישא ש"מ דלא הוי כזכי אלא במוסרו מיד ליד אך דילמא אתיא כר"מ ולזה י"ל דר"פ לטעמיה דמשני הא והא בברייתא ור"מ ס"ל כר"א דדשכ"מ לאו ככתובין ומסורין וא"כ ליכא למימר דמתני' אתיא כר"מ להכי שפיר קאמר ר"פ בשכ"מ ורב מוקי בפקדון אבל לפי המסקנא דכו"ע ס"ל דדשכ"מ ככו"מ א"כ רישא מצי אתיא כר"מ, ולפ"ז יש לתרץ דברי הרמב"ם והרי"ף דפסקו בהל' זכיה ומתנה דתן כזכי במתנה ובהל' עבדים אזיל בשיטת הרי"ף דתן לא הוי כזכי בעבד רק לענין חזרה וקשה לדידיה קושית התוס' לעיל דף י"א לוקי ר"ז ור"פ בבריא ומשום תן כזכי וי"ל דהתוס' ס"ל ג"כ דתן ל"ה כזכי אלא כשמסרו מיד ליד וס"ל דמתניתין במתנה איירי ובשכ"מ הא דקתני מת לאשמעינן דבלא מת ל"א תן כזכי רק מיד ליד והא דלא נפקא מרישא משום דגבי שחרור ל"א רק לענין חזרה. סימן טו

עי' בטו"א חגיגה י' שהקשה על רש"י שם דנקט דרשא אתם גם אתם לרבות שליח לתרומה הלא במסקנא ילפינן מבינייהו מגירושין וקדשים עיי"ש שהאריך בזה ובאמת לא רק על רש"י תסוב קושיתו רק גם על הרמב"ם דנסיב להך דרשא בפ"ד מהל' תרומות עיי"ש אך המעיין יראה כי באמת תרומת א"י דרבנן ויש להאריך בזה ובענין אי שליח עושה שליח בתרומה לכאורא יש להעיר ממעילה דהא דיש שליח במעילה ילפינן מתרומה עיין בקידושין מ"ב ואפ"ה אמרינן במס' מעילה דשליח עושה שליח אך יש לדחות ע"פ דברי התוס' מעילה כ"ח ע"ב גבי שלח ביד חש"ו דהקשו התוס' הלא מתרומה ילפינן ובתרומה אין שליחות לחש"ו ותי' התוס' דלא בעינן למילף מתרומה רק דלא נאמר אין שליחות במעילה משום אשלד"ע אך כיון דילפינן דיש שליחות ממילא גם חש"ו מהני כיון דנעשה