הליכות אליהו על השולחן ערוך קעא

א"כ ה"ר הכא באיבעיא דלא אפשיטא במעוכב ג"ש אמאי לא נאמר דחייב מספיקא

אבל לפי הנ"ל י"ל בהפיל את שינו וסימא את עינו קודם העמדה בדין דעדיין הוא עבד ולא נולד הספק רק אח"כ כשעמד בדין וכ"ז אינו אלא קודם התקנה אבל אחר התקנה הרי הוי העבד תפוס בעצמו ומשו"ה חייב הרב לשלם כמ"ש למעלה דאם א"צ ג"ש ל"מ תפיסה משום דבודאי לא יצא לשחרור רק אם העידו עדים דבעינן דבר ומשו"ה ל"מ תפיסה מקודם י"ל דר"ג ס"ל דא"צ ג"ש מדקאמר שטבי עבדו יצא לחירות ולא אמר לו עיקר השמחה שצריך לשחררו משו"ה ל"מ תפיסה והוה פוטר עצמו מכלום ומיושב קושית הש"ך

וגם מיושב בהנ"ל מה שהקשו על הרמב"ם שכתב העידו סימא את עינו ואח"כ הפיל את שינו ואח"כ אתו עדים ואמרו הפיל את שינו וסימא את עינו משלמים דמי עין לעבד ולא מוקי בג' כתות כדפריך בגמ' אכתי לאו בר חיובא הוא ולפי הנ"ל י"ל דהגמ' הוה סבירא לי' דאינו מתחייב אלא בסוף או דל"מ תפיסה אבל לפי פסק הרמב"ם דמהני תפיסה שפיר בר חיובא מיקרי כיון דהוה מעוכב ג"ש ויש להאריך בזה ויש להוכיח דרבא ס"ל שו"ע א"צ ג"ש מהא דס"ל דלא מיקרי גברא בר חיובא קודם עמידה בדין ושפיר קאמר קפחינהו לסבי דבי רב. סימן יב

בטור בשם הרמ"ה בעד אומר תנאי כו' נשבע ש"ד ע"פ העד שלא היה תנאי ובש"ך סי' פ"ז הקשה הא הרמ"ה סובר דעד המסייע פוטר משבועה ובתומים ס"ק מ"ה כתב דלפי שיטת הש"ע דבכל יוצא ממ"א א"נ לאמר תנאי רק באין כת"י יוצא ממק"א א"כ ליכא מיגו דאילו אמר אין זה כת"י והע"א אומר כת"י ולא היה תנאי א"כ היה מחויב שבועה. ולכאורא צריך להבין דאילו היה יכול לאמר אין זה כת"י ול"ה תנאי ויעוי' בקצות סי' פ"ב שהקשה למה הלוה נאמן בשבועה הא כיון שאם אמר מזויף והיה מכחיש את העד שאמר כת"י ול"ה תנאי היה מחויב שבועה מאי ל"מ ובזה אינו נאמן ע"א לפטור ולפי הנ"ל י"ל דדוקא גבי חמשין ל"י או בשומר שטוען א"י וכה"ג אבל בשני עדים מכחישים זא"ז י"ל דגם במשואי"ל נאמן דאין כאן חיוב שבועה כלל וי"ל דגם גבי נסכא דר"א אילו העיד ע"א לא חטף היה פטור ומכש"כ כאן דהלא השטר אין כאן רק ראיה שלא פרע

וי"ל בטעם פלוגתת הרמ"ה ור' מתתיה עפ"ד הר"ן פ' כ"ה דכמו דאין מיגו במקום שני עדים כן ל"א מיגו לפטור משבועת ע"א דזה טעם הרמ"ה כיון דהע"א מחייב שבועה תו ל"א מיגו וכסברת התומים ושיטת ר' מתתיה י"ל דס"ל דבתרי ותרי אמרינן מיגו ול"ה מיגו במקום עדים ויהיה תלוי בתירוצי התוס' כתובות י"ט וב"ק ע"ב דכתבו באמת בחד תי' דמיגו במקום עדים ל"א, ואף דל"ד להתם דהלא בתרי ותרי בלא מיגו איכא ב' עדים אבל הכא בלא מיגו אין כאן ע"א להכחיש כלל ובקו' התומים י"ל דבע"א אמרינן מיגו (אך י"ל דהתם הוי מיגו בעיקר העדות) אך א"כ דנאמר להרמ"ה אף בע"א ל"א מיגו א"כ תשאר קושית הקצה"ח סי' פ"ב הנ"ל

(שבת ע"ח ע"ב) מאי בינייהו כו' רב אשי אמר מפני שצריך כו' וא"כ לא משום לצור כו' ועי' פירש"י וצ"ע דא"כ רבנן פטרי אף בלוה וע"כ גם לא לצור דבזה לא פליגי על ר"י א"כ האיך נפרנס ברייתא דלעיל שטר פרוע כדי לצור דלא כרבנן ודלא כר"י וגם ברמב"ם הביא הא דשטר פרוע עי' פי"ח ואי כר"י ל"ה שיעורא כדי לכתוב וצ"ל דפלוגתייהו באין בו כדי לצור אבל ביש בו ראוי למוחקו כקושית הגרע"א (וי"ל דכיון דאסור לשהות שטר פרוע אף למחוק אסור שמא לא ימחקנו כראוי או כיון דעתה אסור לקיימו אינו ראוי מיקרי אבל אצל הלוה ראוי מיקרי ורב יוסף איירי במלוה) עי' בתוס' פ"ט דר"י פליג על הא דשטר פרוע דלעי' דת"ק נותן שיעור כדי לכרוך ור"י אומר בכ"ש מפני שצריך כו' והברייתא שהביא הג' ברייתא אחרת היא ומיושב קושית התוס' דכל הנך אמוראי סבירא להו דאף אם יש בו כשיעור פליגי וע"כ אצל המלוה ועי' בתוד"ה חזי כו' קשה לרשב"א ועי' בזה דלפ"ז שפיר הקשו התוס' דהלא חזי לצור כיון דביש בו שיעור איירי וקושית הגרע"א י"ל כנ"ל. סימן יג

בעה"ת ש"ד ח"ח הביא ראיה דקיי"ל דבשלו הן שמין מהא דב"מ ס"ו ע"ב מהא דאי טרפי לה מיניה מגבית לי מעידי עדית א"ל כו' מעידית מגבינא לך כו' אתא בדקא שקיל לעידי עידית כו' ויעוי' בשערי משפט סוף סי' ק"ב דנתקשה בהבנת ראיה זו הלא התם לא חייב א"ע בעידית שלו אלא משום שהיה לו עידי עידית, אבל האמת הברור הוא שהבעה"ת מפרש סוגית הגמ' כשיטת הרב ר' פנחס הובא בש"מ שם, דהך שקיל ליה לעידי עדית היינו דנעשה זיבורית ותו ה"ל זיבורית בינונית ובינונית עדית ועדית עידי עדית וממילא גבי מבינונית דהו"ל עדית והעדית הו"ל עידי עדית דבתר גוביינא אזלינן יעוי"ש, ושפיר הביא הבה"ת ראיתו דבשלו הן שמין דאי בשל עולם הלא לא נשתנה העידית למיהוי עדי עדית וזה ברור ובזה יתיישב השמטת הרי"ף והרמב"ם הך דינא דכיון דקיי"ל דבשל עולם הן שמין אין מקום להך דינא

(ב"ק ח' ע"א) תוד"ה מכרן לאחד בבת אחת מיבעיא השתא לא אסיק אדעתיה טעמא דאי שתקת דאפילו בשטר אחר יכול לכבוש השטר ולהחזיר הזיבורית לבעלים כו' והוא דחוק מאד, ונראה דבאמת אין זה סברא כלל לאמר אי מהדרנא באופן שימכור בחזרה קרקע לבעלים הראשונים דא"כ גם אם לא קנה רק עדית יאמר אי שתקת ואי לא מהדרנא זיבורית משלי לבעלים דכך יכול להקנות שדה שהיה שלו מעולם כמו שדה שקנה, לזאת צ"ל דלא קאי הגמ' רק למ"ד אותיות נקנות במסירה דאליביה אמרינן בב"ב קע"ג דבחזרת השטר קנה המוכר השדה בחזרה ולפ"ז הוי כאילו לא קנה הלוקח השדה מעולם כיון דבזה שהחזיר שטרו יקנה השדה לבעלים הראשונים וחזרה לידו

ויתיישב הלשון מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ול"א אהדר שדה דזיבורית דבזה הדבר תלוי ולא בשטר אע"כ כנ"ל דלא נוכל לאמר רק באופן שבחזרת השטר תוחזר השדה ואין זה אלא אם קנה בזא"ז דמסתמא קונה כ"א בשטר בפ"ע אבל אם קונה בב"א דמסתמא קנה בשטר אחד ול"ש סברא דמהדרנא שטרא ושפיר קאמר הגמ' לאחד בבת אחת מיבעי וזהו כונת רש"י שכ' אילימא בבת אחת בשטר אחד למה זה דקדק בשטר אחד ולא בשעה אחת דבזה הדבר תלוי, אע"כ כנ"ל דכל קושית הגמ' היתה מזה דבשטר אחד אין כאן סברא דמהדרנא ושפיר הקשה לאחד בבת אחת מיבעיא.