הליכות אליהו על השולחן ערוך קסח

ולפי זה נוכל לאמר דלא פליג ר' יוסי רק בנמצא אחד מהם קרוב או פסול דבאמת הדין אחד דכמו דבשלשה בטלה העדות שלא להוציא ממון כן ראוי להיות בטל בשנים לענין שבועה דהיינו שהיה הדין נותן דגם עדות האחד יהיה בטל ויהיה פטור גם משבועה כמו שהוא באמת לרבנן וא"כ לר' יוסי דס"ל דלענין שבועה לא נוכל למילף ממשפט אחד כיון דלא דמי לגמרי לד"נ דהתם בעינן צירוף עדים והכא לא בעינן וא"כ ממילא לא נוכל למילף גם לענין להוציא ממון דבעי שנים דיהיה בטל ע"פ עדות הקרוב או הפסול כיון דלאו משפט אחד הוא, אבל הכא בעדות מיוחדת דלענין שבועה לא שייך כלל הך דינא דעדות מיוחדת כיון דע"א מהני ואין צריך עד השני כלל ולא שייך למילף כלל ממשפט אחד ממילא נוכל לאמר שפיר דלענין להוציא ממון כיון דבעי שנים שפיר נוכל למילף ממשפט אחד דגם לענין ממון אין אנו מצרפין עדות השנים בעדות מיוחדת ומשו"ה נמי גבי שני אחין נוכל לאמר דלענין שבועה לא שייך כלל לאמר דנילף ממשפט אחד כיון דאין כאן אלא אחד ולעדות השני אין צריך כלל א"כ ממילא לא נוכל לאמר דמשפט אחד יהיה קאי לענין שבועה ולא אמרינן אלא לענין עדות שנים ושפיר נוכל לאמר דילפינן ממשפט אחד דאין אנו מצרפין עדות שני אחין לענין ממון כמו לענין נפשות ונהי דלדידך גם שני אחין אינם מביאים לחיוב שבועה משום נמצא אחד מהם קרוב או פסול אבל אין זה מחמת הצירוף וממילא לר"י דלית ליה דין נמצא קרוב או פסול לענין ממון חייב שבועה. ועוד י"ל ע"פ דרך צחות דבסנהדרין כ"ח סבר רמב"ח למימר דעדות שני אחין ל"מ משום דהוי עדות שאי"ל וכן הוא לפי האמת בירושלמי אך הגמ' פריך עלה מג' אחין והן עדות אחת ומצטרפין להזמה ועי' ב"ב דף נ"ו דר"י מתני משמיה דר"ע דג' אחין ל"מ בעדות חזקה עיי"ש, וא"כ לדידיה שפיר קיימא הך טעמא דהזמה ולא נצטרך למילף מלא יומתו אבות על בנים ובלא משפט אחד ידעינן דעדות שני אחין אינן מצטרפין וקצרתי כי העיקר כמ"ש למעלה. ולפ"ז יהיה הפשט בדברי התוס' דלא נוכל לאמר דמשפט אחד יהיה קאי ע"ז ולא על קרא דלא יומת כמ"ש למעלה דקרא דמשפט אחד לא נוכל לאמר דקאי ע"ז כיון דל"ה משפט אחד לענין שבועה ועי' בנו"ב מה"ק סי' ע"ב וצ"ע. סימן ז

שם ו' ע"ב תוד"ה בד"נ כו' הקשה הר"א מאורליינש דהא קרובים נפ"ל סנהדרין כ"ז מלא יומתו כו' וד"מ גמרינן מיניה כ"ח ע"א ממשפט אחד א"כ ה"נ נילף ממונות מנפשות להך מלתא דעדות מיוחדת, ונראה דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי כו' דלשבועה מיהא איתיה עכ"ל, ונראה בהסבר דבריהם כיון דקיי"ל דבד"מ לא בעינן דוקא דיני עדות רק דבידיעה בלא ראיה מוציאין ממון א"כ אם ידוע שפלוני חייב לזה ממון בודאי מוציאין ממנו והא דקרובים פסולים אף שלא נחשדו להעיד שקר אפקעתא דמלכא הוא וגזה"כ ואין עליהם שם עדים כלל ואינם נאמנים אבל הא דעדות מיוחדת פסולה כיון דשם ע"א יש על כל אחד לחייב שבועה א"כ מחזקינן לכל אחד מהעדים שהעיד אמת א"כ איך נוכל לאמר שאין כאן שנים לגבות ממון כיון שיש לפנינו שנים עדים שמעידים שפלוני חייב לזה ממון, והלא בודאי לא נוכל להניח את זה לשבע כיון ששנים מעידים שהוא נשבע בשקר ובשעה שהוא נשבע הלא המה שנים כשרים שנאמנים המה לכל עדות שבעולה, ולא נאמר משפט אחד רק היכא שבד"נ אינם נאמנים אבל הכא בעדות מיוחדת שפסולים בד"נ לענין זה משום שהתורה לא האמינתם שהרי ע"כ מחזיקין אנחנו שכ"א אומר אמת מדרמינן שבועה על המחוייב (ויעויין ברש"י סנהדרין פ"א שכונסין אותו לכיפה ע"פ עדות מיוחדת והיינו ע"כ משום שמחזיקין הדבר לאמת שאל"כ לא היה מכניסין אותו לכיפה על פיהם) וא"כ שפיר לא נוכל ללמוד מקרא דמשפט אחד לפסול עדות מיוחדת בממון אבל בהך דלא יומתו אבות כו' דפסלין שני אחים דאין כאן עדות כלל דהתורה לא האמינה שני אחים להעיד כאחד אף אם נאמר דלא בטלה העדות לענין ממון וע"א יש כאן כמו לר' יוסי דס"ל בעדות ממון ל"א נמצא אחד מהם קרוב ופסול בטלה כל העדות

ולפ"ז י"ל דגם שני אחין שהעידו מחייבין אותו שבועה דלכה"פ ע"א יש כאן מ"מ שפיר ניליף ממשפט אחד אשר אין כאן שנים עדים ואין מצטרפים להיות שנים דהתורה לא האמינה את השני וגם לזה אנו דנין משפט אחד שלא יצטרפו שני אחין להעיד בעדות אחת, ומיושבת בזה הקושיא שהבאנו במק"א לפי דברי התוס' מנ"ל לר"י דשני אחין אין מצטרפין להעיד בד"מ הלא מהך קרא דמשפט אחד לא נוכל למילף כיון דלדידיה י"ל דחמורה שבועה דלכה"פ ע"א הוי כנ"ל, והא דלר"י לא ילפינן בד"מ נמצא אחד מהם קרוב ופסול בטלה כל העדות יעויין בתוס' דף ו' ע"א ד"ה אמר ר"י פי' בקונטרס כו' דא"כ ד"מ ניליף ממשפט אחר כו' לכך פי' ר"י כו' אבל בד"מ ובשנים נמי כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך שלשה נמי כו' ולכאורא אין הבנה לדברי התוס' דאכתי קשה ניליף ממשפט אחד דנמצא קרוב או פסול אין כאן שני עדים וגם בשנים תבטל העדות ולא יהיה חייב שבועה כמו שהדין לרבי דבנמצא א' מהם קרוב או פסול אף חיוב שבועה אין כאן, לכך י"ל דר"י ס"ל דלענין חיוב שבועה לא שייך למילף ממשפט אחד כיון דנאמנות ע"א לא מצינו בד"נ, ומשו"ה בשנים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול מ"מ נשאר ע"א לענין חיוב שבועה, א"כ בשלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול נשארו שנים לחייב שבועה ממילא חייב ממון כי במקום שע"א מחייב שבועה שנים מחייבין אותו ממון, כי לא נוכל להשביעו במקום שני עדים כנ"ל

אלא שעדיין צ"ע אם לר"י בשני אחין נוכל לחייב שבועה את הבע"ד דע"כ לא שמענו אלא בנמצא אחד מהם קרוב או פסול להבע"ד ואין כשר אשר עדות הכשר לא בטלה ומחייב שבועה. אבל בשני אחין שהלא א"י ע"פ מי לחייב לא נוכל לחייבו שבועה ואפ"ל כן בכונת הסמ"ע דעדים המכחישין בחקירות אינם כלום אף לחייב שבועה יעויין בסי' ל' ויעוי' בנוב"י סי' מ"ו ח' אה"ע מ"ש שהוא כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וזהו נגד המבואר בתוס' ב"ב מ"א ובסנהדרין כ"ט דכיון דמכחישים זא"ז לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול, אבל לפי הנ"ל ניחא דהלא אין אנו יודעים ע"פ מי לחייב שבועה, ואף דבע"א לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה מ"מ עדות מבוררת בעינן

אך זה אינו אלא לפום רהיטא, אבל באמת נראה דלר"י חייב שבועה דעכ"פ ע"א איכא, ומכש"כ אם באו בזא"ז, אך באופן זה י"ל דג"כ נתקיים בד"מ לא יומתו בעדות בנים כי השני לא מהני מידי לשבועה, ובהעידו בב"א י"ל דגם לשבועה ל"מ אבל בעדות מיוחדת לא שייך זאת דהלא עדות שניהן כשרים ונוכל לחייב ע"פ שניהם: גם זאת ניתן לבאר דהכא במכות הכונה עדות מיוחדת היינו על מעשה אחת, אך אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ואינו שייך לפלוגתת ריב"ק ורבנן.