הליכות אליהו על השולחן ערוך קסז

שישמע מפי התובע היה נראה דוקא בשבועה מפי אחרים אך באמת אף בנשבע מפי עצמו צריך שיתבענו התובע ולפ"ז צ"ל דמ"ש רש"י חוץ לב"ד לאו דוקא אלא העיקר שלא תבעו התובע להעיד גם י"ל כיון שלא יהיו פסולים להעיד דהלא אינם נפסלים ע"פ עצמם נאמנין בעדותן ול"ש אין אדם משים עצמו רשע שלא נאמין להם בעדותם עתה וצ"ע בזה) ובדעת רש"י נראה דחייב משום שבועת ביטוי על אמירתו חוץ לב"ד שלא יהיה חייב בה משום שבועת העדות אף אם בעת שיכפור בב"ד יהיה חייב משום שבועה ההיא בעצמה

ויש להסתפק אם אדם שנשבע חוץ לב"ד בלא כונה להעיד שכך וכך היה המעשה אם נאמן אח"כ להעיד אם אינו נחשב כנוגע. דלכאורה מה אם אמרינן עביד אינש לאחזוקי דבורו יעוי' בסי' ל"ג בש"ך ס"ק ט' ומכש"כ לקיים שבועתו שלא יהיה חשוב בעיני הבריות לעבור על השבועה ואפשר דע"כ אינו חייב על שבועת ביטוי בשבועת העדות רק היכא דהיו מדברים בדבר ענין הגדה בפני ב"ד אבל אם לא היו מדברים מענין עדות והגדה בפני ב"ד אפ"ל דחייב משום שבועת ביטוי (ויעוי' בר"ן נדרים ח' דאף היכא דליתא בלאו והן לאו מיהא איכא אך שאר פוסקים חולקים והדברים ארוכים)

וביותר יהיה מקום לספק זה אם בעת שנשבע היה קרוב ופסול דלכאורא הוה שבועות אף שהיה כשר בעת הראיה ופסול בשעת שבועה אם נאמן אח"כ להגיד בעת שנתרחק, ויש לדייק מלשון הרמב"ם פ"י מהל' שבועות לענין המשביע שתי כתי עדים וכתה אחת היו קרובים בנשותיהם ונתרחקו אח"כ אבל יש לדחות ויעוין בלשון רש"י שבועות כ"ה ע"ב ונ"מ שהיה קרוב או פסול דמשמע דלרבא אינו חייב אף קרוב ופסול משום שבועות ביטוי וצ"ל כמו שכתבתי למעלה דהיינו אם בקש ממנו שיגיד בתו"ע והוא אומר א"י ונשבע דבכה"ג ס"ל לרבא דחידוש הוא שחידשה תורה וא"ח משום שבועת ביטוי אף קו"פ אבל אם שלא בדרך עדות בודאי חייב ק"ש דהא איתא בלאו והוה שבועה מעליא ובמק"א כתבתי מזה. סימן ה

מכות ה' ע"א אמר רבא באו שנים ואמרו פלוני הרג הנפש בחד בשבתא ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבתא הרג כו' ולא עוד אלא אפילו אמרו בע"ש כו' נהרגין דבעידנא דקא מסהדי סהדי גברא לאו בר קטלא הוא כו' ומשמע דהרוצח נהרג ע"פ עדות בתראי ולכאורא יפלא כיון דבשעה שמעידים עדיין הוה נגמר דינו ע"פ עדות הנך קמאי, דלפי הנראה מפשטות לשון הגמ' איירי דהעידו בדיבור אחד ובבת אחת והאיך נוכל לחייב הרוצח ע"פ הנך עדים הלא הוי עדות שא"י להזימה הלא כיון דנגמר דינו ההורגו פטור והוי כמו מעידים בטריפה ואי משום דהזימו את הראשונים הלא אם יזומו המה תתבטל גם הזמתם את הראשונים כיון שבתוך כ"ד העידו (ושמעתי שכבר נתעורר בזה חכם אחד) אבל באמת לק"מ שכיון שבאו ואמרו יש לנו זכות בטל הגמר דין והוי כאילו לא נגמר דינו ושוב אין נ"מ אם יזומו או לא, והוי העדתם כמו שלא נגמר דינו כלל וע"כ צ"ל כן דאל"כ אף אם נדחוק לאמר דבאמת לא יהרגו את הרוצח משום דהו"ל עדות שאין אתה יכול להזימה, א"כ תתבטל גם הזמתם מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וגם יש לעיין בזה אם שייך בזה כלל הך עדות שבטלה מקצתה משום דהוי שני עדיות על שני אנשים (ויעוין בסי' נ"א ובאחרונים), והכא הוי כמו עדות על שני אנשים דהזמה על גופן של עדים היא ולא על ההורג, ועדות שניה על ההורג היא ומשום טעם פסולי עדות הלא לא נוכל לבטל העדות כיון דהוי תכ"ד. גם י"ל דלא שייך כאן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לדידן דבעינן בקו"פ שיצטרפו בראיה והגדה וכן בעדות שבטלה מקצתה ל"ש רק אם הוי עדות אחת בראיה והגדה, והכא הלא רבא קאמר לה דס"ל דבעינן הצטרפות בראיה והגדה וכמ"ש למעלה דלא כתב רש"י הך סברא רק לר' יוסי וכנ"ל, ולפמ"ש דכיון שבא אחד ואמר יש לי ללמד עליו זכות הוי כמו בטל גמר דין, מוכרח לאמר דבעינן ב"ד של כ"ג לראות אם יש ממש בהלימוד זכות והא דקאמרינן בסנהדרין מ"ג אם יש ממש בדבריו מנא ידעינן כו' דמסרינן ליה זוגא דרבנן ונ"ל דבעצמו שאני גם י"ל היכא דהאומר יש לי ללמד עליו זכות טועה בדבר משנה א"צ לעיין עוד בדינו מחדש ב"ד של כ"ג. סימן

(שם ו' ע"ב) תוד"ה בד"נ הוא דלא כשרה הא בד"מ כשרה והקשה הר"א מאורליינש הא קרובים נפ"ל בסנהדרין מלא יומתו כו' גמרינן ממשפט אחד כו' ונראה דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי דע"א מועיל לממון דלשבועה מיהא איתי' ע"כ והעירני הרה"ג כו' דלכאורא דברי התוס' תמוהין דא"כ גם בעדות קרובים דקיי"ל דגם שני אחים פסולים להעיד ואיך ילפינן זה בד"מ ממשפט אחד הלא בד"מ יקומו מיהת לשבועה, ויעויין ברמב"ם הנ"ל ה' עדות פי"ד שטר שיש בו שני עדים בלבד ושניהם קרובים זל"ז כו' הרי הוא כחרס ועי' חו"מ סי' נ"א דאף שבועה אינו חייב ועי' בסי' ל"ו אבל כל זה לפי מאי דאמרינן דשני עדים שהם קרובים זל"ז פסולים בד"מ ואם נמצא קרוב או פסול עדותן בטלה ממילא ה"ה לענין שבועה בטלה כל העדות אבל לר' יוסי דס"ל בד"מ אם נמצא קרוב או פסול אין עדותן בטלה וא"כ ממילא שני אחין יקומו לשבועה וממילא לא קאי קרא על ד"מ ומהיכן ידעינן דשני אחים פסולים בד"מ ועי' בסנהדרין כ"ח ע"ב ובר"ה כ"ב דגם ר"י ס"ל שני אחין פסולין בד"מ וי"ל ע"פ דברי התוס' לעיל ו' ע"א אר"י כו' וי"ל כו' אבל בד"מ דבשנים נמי כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול אין עדותן בטלה לגמרי דחייב לו שבועה כו' עיי"ש אשר לכאורא צ"ע דבריהם דהלא קיי"ל דעדותן בטלה לגמרי ואף שבועה אינו חייב כמש"ל

אבל באמת כונת דבריהם דלא נוכל לאמר מה שנים כי נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה דקודם שידעינן עיקר הך כללא דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה גם בשנים אינה בטלה לגמרי וממילא לא נוכל למילף מה שנים כו' אבל כ"ז ניחא לישב קושיא השניה של התוס' דבדיני, ממונות נמי כתיב ע"פ שנים ונאמר מה שנים כו' וע"ז שפיר עולין דברי התוס' בתירוץ ר"י, אבל אכתי קשה קושיא הראשונה של התוס' דניליף ממשפט אחד יהיה לכם דנמצא קרוב או פסול עדותן בטלה לגמרי וממילא יהיו ד"מ וד"נ שוים דגם בד"מ יהיה בטל לגמרי דלא יקום גם לשבועה ועי' בריטב"א שכתב דבאמת פליגי בזה רבי ור"י דרבי ס"ל דגם בד"מ בטלה לגמרי ואף שבועה אינו חייב וממילא נוכל למילף ממשפט אחד אבל ר"י ס"ל דזה אין סברא למילף ממשפט אחד כיון דעיקר הדין נצמח ממה שנים כו' האיך נוכל למילף לבטל העדות בד"מ אף לשבועה שא"צ צירוף העדות כלל וכיון דלא נוכל למילף ממשפט אחד ממילא גם לחייב ממון לא בטלה העדות עיי"ש ונוכל להעמיס זאת גם בכונת דברי התוס'