הליכות אליהו על השולחן ערוך קסה

שו"ת וביאורים בחלק חושן המשפט סימן א

סנהדרין קי"א ר"י אמר חולקין עיר אחת לשני שבטים ורשב"ל אומר אין חולקין כו' מיתיבי כו' ובלבד שיהיה מאותה עיר ומאותו השבט ואי אמרת אין חולקין כו' כגון דנפלה ליה בירושה א"נ דיהביה ליה במתנה מיתיבי את תשע הערים מאת שני השבטים מאי לאו ד' ופלגא כו' לא ארבעה מהאי וחמש מהאי א"ה לפרוש פרושי קשיא ופירש"י קשיא קראי למ"ד (אין כצ"ל) חולקין אבל תיובתא אינה

וצריך לבאר למה באמת אינה תיובתא גם יש להקשות למה לא מקשי הגמ' על רשב"ל מהא דאמרינן לעיל ט"ז מעמידין ב"ד לכל שבט ושבט שנא' לשבטיך שוטרים כו' לשבטיך לכל עיר ועיר שנ' לשעריך וצריך להבין דכיון דאיכא קרא על כל עיר ועיר למה לי קרא על כל שבט ושבט וכבר נתעוררו בזה התוס' וכתבו כגון דאיכא שני שבטים בעיר אחת ולרשב"ל קשה דהא אין חולקין וגם יהיה דוחק לאמר כגון דנפלה ליה בירושה א"נ דיהביה במתנה דהא צריך אנשים מבנים כדמבואר בדף ט"ז עיי"ש

ויש לאמר דהנה לכאורא יש ליישב קושית הגמ' על הא דא"ה לפרוש פרושי והיינו דלכתוב ארבע משבט זה וחמש משבט זה דהלא ע"כ לא פליגי רק אם חולקין עיר אחת לשני שבטים אבל בודאי היה יכול להיות העיר לשבט זה והמגרש לשבט אחר וערי הלוים הלא היו נותנים עם המגרשים סביב לעיר וא"כ לא היה יכול לכתוב חמש משבט זה כי לא היו חמשה מגרשים משבט זה כן לא היה יכול לכתוב ארבע משבט זה כי היו חמשה מגרשים ומשו"ה כללינהו יחד לכתוב תשע הערים מאת שני השבטים ושפיר כ' רישא דתיובתא אינה דשפיר יכולין לתרץ כנ"ל וא"כ לכאורא צ"ע על קושית הגמ' מאי פריך האיך יכול להיות בן עיר ולא מאותו שבט הלא נוכל למיקם כגון דהיה המגרש משבט אחר ובנה אותו השבט על המגרש אך באמת קושית הגמ' על סתם מתניתין וסתם משנה הלא ס"ל בערכין ל"א אין עושין מגרש עיר ולא יוכל בשום אופן להתחבר שני השבטים למ"ד אין חולקין אבל מברייתא לק"מ די"ל דהברייתא דף ט"ז ס"ל כר"א בערכין שם דס"ל עושין מגרש עיר וא"כ שפיר משכחת לה שני שבטים בעיר אחת כגון דנתחברו ע"י המגרש

ויש ליישב בזה דברי הרמב"ם ריש הל' סנהדרין שהשמיט הא דעושין סנהדרין לכל שבט ושבט וכבר העיר בזה הכ"מ (ועי' בלח"מ ויש לדחות דבריו) ולפי הנ"ל ניחא דכיון שפסק הרמב"ם כסתם מתניתין דאין עושין מגרש עיר א"כ לא מצי לאשכוחי שני שבטים בעיר אחת ופסק כסתמא דגמ' מכות י' ע"א דלא הזכירו הך דעושין ב"ד לכל שבט רק לכל פלך והא דיהיה זאת אליבא דר"ל ולא אליבא דר"י אינו דקדוק דידוע מה שכבר האריכו המפרשים וגם אנכי הארכתי בזה במק"א דבדברים שאינם נהוגים לא שמר הרמב"ם דרך פסקי ההלכות. גם הלא סתמא דגמ' דמכות מסייעא גם יש לאמר על הקושיא מהא דסנהדרין ט"ז חוץ לדרכנו ע"פ דברי התוס' כתובות מ"ו דבעיר שרובה עכו"ם לא מיקרי בשעריך וא"צ לאוקמי ב"ד לכל עיר כיון דלא מיקרי בשעריך אבל אם נמצאו שם שבט עושין ומיושבין בזה דברי רש"י יומא י"א ד"ה הני אבולי דמחוזא ועיר שרובה ישראל היתה וכבר דקדקו בזה הלא שותפות א"י חייב במזוזה ולמה איצטריך רש"י לאמר רובה ישראל ולפי סברת התוס' תומתק מאד כונת רש"י כיון דאפיק בלשון שעריך ואם רובה א"י לא מיקרי ובשעריך ועי' בביאורי הגר"א הל' מגילה סי' תרפ"ו שהביא לדברי התוס' לענין בתי ע"ח ויש לחלק. סימן ב

עי' במח"א הל' עדות סי' ט"ו דלפטור מש"ה מהני ע"א שהוא קרוב ונתרחק והביא ראיה מהא דנאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן. וצ"ע דהא התם אמרינן והוא שיש גדול עמו. ולא מהני שני גדולים מה שראו בקוטנן א"כ י"ל דלא תתקיים כל העדות בתחילתו בפסלות וא"כ ה"נ גבי לפטור משבועה דכל העדות תתקיים בו ויש להרחיב הדיבור בזה אבל תרי תמיהי מדכר דכירי מדברי המח"א דמוכח מדברי המח"א דלא ס"ל כשער המשפט שכ' בסעי' ע"ה דגם קרוב מהני לפטור מש"ה ע"ש בס"ק ט"ו

מכות ד' ע"ב ורבנן האי לא תענה מאי דרשי ביה לכאורא תמוה האיך ס"ד דליכא לאו על ע"ז והלא משנה מפורשת מעידין כו' הר"ז סופג ארבעים ויעוי' בגה"ש ויעוי' בתוס' ד"ה ורבנן כו' וגם דבריהם תמוהים כמו שתמה הגרע"א. וי"ל בהקדם דברי הרמב"ן דעל לאו דע"ז ליכא למימר לחייב מלקות דהלא בהדיא כתב עונשו בצידו כאשר זמם ומש"ה קאמר ר"מ שלא השם המביאו לידי מכות כו' וע"כ דר"מ יש לו לאו אחר לחייב מלקות והיינו אזהרת ע"ז ומשו"ה פריך הגמ' ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה ומשני דאצטריך לאזהרה וממילא לא לקי בסיפא משום לא תענה בפ"ע. והנה זה פשוט להתוס' דגלי רחמנא והצדיקו כו' והיה אם בן הכות דע"ז לא מפטרי בלא כלום ולוקין וקושית התוס' רק היכא דאיכא כאשר זמם בלא מלקות כגון היכא דמשלמין ממון או דלוקין משום כאשר זמם האיך ילקו על לא תענה דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתה. ותי' התוס' דכיון דגלי קרא דלוקין על תענה שוב ליכא למפטריה ללקות על האי לאו אף אם נתקיים בו כאשר זמם אבל כל זה לס"ד דאיכא לאו אחרינא על עונש ע"ז. אבל לבתר דמשני דלרבנן הוי לא תענה אזהרת ע"ז שוב לק"מ ומיושבות קושיות הגרע"א סימן ג

חו"מ סי' כ"ח סעי' ט"ו בהג"ה רמ"א וחוזרין ומגידין בפניו כו' יעוי"ש ולכאורא צ"ע מזה למ"ש השיך בסי' ל"ג סעי' י"ב דאם העיד כשהוא קרוב ונתרחק