הליכות אליהו על השולחן ערוך קסא

התוס' בין חליצה וטבילה דחליצה הוי מצוה בעצמה וטבילה באה רק להתיר. אמת דבעיקר סברת התוס' ע"כ פליג הרמב"ם דהנה ברפ"ב דחולין אמרינן השוחט בדיעבד אין לכתחילה לא אב"ע אאחד בעוף ואב"ע ארוב שנים ועי' בכ"מ ריש הל' שחיטה דהרמב"ם ס"ל דהיינו מדאורייתא לכתחילה בעי רוב שנים בעוף משו"ה פסק לחומרא דהוי מה"ת עיי"ש

ולכאורא מוכרח כן מחולין כ"א וכי מתה עומד ומולק כל המעכב בשחיטה כו' ועי' פירש"י דלכתחילה כולהי בעי הרי משמע בהדיא דמדאורייתא קאמר דאי רק מדרבנן הוא שתקנו שישחוט רוב שנים בעוף אין זה מעלה ומוריד כלל לדינא דאורייתא במליקה, אע"כ דמה"ת קאמר ומוכרחת סברת הכס"מ גם יתיישב בזה הא דמשמע מהכס"מ דהא דבעי כל השני סימנים בבהמה ולא סגי ברובא לאו דאורייתא הוא ועי' בפר"מ יו"ד סי' כ"א, ולכאורא צ"ע הלא בגמ' בחדא מחתא מחתינהו הך דאחד בעוף עד רוב שנים בבהמה ומנ"ל לחלק אבל לפי הנ"ל מפורש הוא בגמ' כ' הנ"ל מדקאמר אח"ז והרי מועט סימנים דלא מעכבי בשחיטה ולכאורא הרי מעכבי לכתחילה נמי שנים בעוף אע"כ דרוב שנים מה"ת נמי לכתחילה סגי כמ"ש הכס"מ. עכ"פ הרי חזינן לפי דעת הרמב"ם דאף בשחיטה דלא הוה בודאי רק מצוה הבאה להתיר כמו טבילה מ"מ יש נ"מ בין לכתחילה לדיעבד דלא כסברת התוס'

גם עוד ראיה לזה מהא שפסק הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' פרה הל' ד' מצות אזוב ג' קלחין כו' ואם לקח שני מתחילה ואגדן כשר כו' שמצותו להיות אגודה כו' לא אגדו והזה בו כשר כו' הרי בהדיא בהזאה אע"ג שאינה אלא הכשר מצוה כמו טבילה ואדרבא גרעה ממנה כמ"ש למעלה מגמ' יומא דאף למ"ד טבילה בזמנה מצוה מ"מ הזאה בזמנה לאו מצוה ועיין בכס"מ שם שכ' בשיטת הרמב"ם דהזאה לאו מצוה ומ"מ ס"ל להלכה דיש נ"מ בין לכתחילה לדיעבד הרי דלא ס"ל להרמב"ם הך כללא דהתוס' נדה הנ"ל ויש להעיר בזה מסוכה דף י"א דס"ד הגמ' שם דר' יוסי ס"ל לחלק בין לכתחילה לדיעבד גבי אגודה דפרה וביומא ח' ס"ל לר' יוסי דהזאה בזמנה לאו מצוה

ומסוגיא דמלך שהביא הבאר יצחק אין בזה כדי הכרע לדעתי כמו שאבאר דהנה באמת מה שפירש"י על הא דאין חולצין לאשתו מפני שאסורה להנשא הוא קשה ההבנה והנה בודאי אין לאמר בכונתו ז"ל דכיון שאסורה להנשא בלא איסור זיקה אינה בת חליצה ואינה עולה לזיקה מדרשא בדויה לא תהיה אשת המת החוצה מי שאיסור זה מעכבתה ולא אשת מלך שאסורה בלא זה דס"ל לבדות דרשא מלבנו וכעין זה אמרו בפסחים ל"ו ע"א מידי בלבד כתיב עיי"ש גם הרי לא תהיה כתיב דהיינו הוא דקידושין וכיון דאשת מלך בודאי תפסי בה קידושין לאחרים וא"כ שפיר קרינן בה לא תהיה וכיוצא בזה אי' בגיטין פ"ג ויצאה והיתה היינו האי דתפסי בה קידושין ועוד הלא בגירושין בודאי דרשינן ויצאה והיתה לאיש אחר שתהיה ראויה להיות לאשת אחר וא"כ נאמר דבאשת מלך אינו תופס בה גט ומשמע בהדיא סנהדרין כ"ח דאשת מלך יכולה להתגרש דאמרינן שם כמה קשים גירושין כו' התירו לדוד איסור יחוד ולא גירש אחת הרי בהדיא דהיה יכול לגרש א"כ מכ"ש חליצה דתפסי באשת מלך דלא כתיב בה בהדיא והיתה כמו בגט וזו אינה צריכה לפנים

גם מפשטות הסוגיא משמע בהדיא דאשת מלך וזקוקה למלך אינה נתרת לעלמא בלא כלום רק יש עליה זיקה כמו כל הנשים רק כבוד מלך מעכבתה מלחלוץ או למיבם והנה הרמב"ם ז"ל בודאי דייק וכתב ותשב בזיקתה היינו שזקוקה ועומדת ואין לה היתר אך גם מהמשנה גופא אין דרך לדעתי לנטות מזה דהלא בחדא מחתא מחתינהו המלך אינו חולץ ואין חולצין לאשתו כו' ר' יהודא אומר אם רצה לחלוץ חולץ אמרו לו אין שומעין לו הרי דלר"י בודאי זקוקה היא למלך שאם רצה לחלוץ חולץ ומר"י נשמע לרבנן וגם מרבנן גופייהו מה השיבו לו אין שומעין לו מה זו שמיעה הלא לאו בר חליצה הוא כלל ואינה זקוקתו והלא אם יש אח שני יכול להתיר יבמה לשוק בחליצתו אע"כ דאף דמלך אינו חולץ ואינו מייבם מ"מ זקוקתו היא ועדיפא משאר חייבי עשה דאין כאן איסור ערוה ולא אביזרייהו רק פומיה הוא דכאיב ליה כי בזיון הוא לו והוי כמו חרש בחליצה דדבר אחר מעכבו, והוא הדין לאשת מלך דבחדא כללינהו לא חולץ ולא חולצין והדין בשניהם שוה דהוי זקוקה כמו כל הנשים ולדעתי הוא פשוט מאד לא יתעקש בזה כ"א המתעקש

ומ"ש הרמב"ם כיון שאינו חולץ אינו מייבם אין כונתו משום דכל שאינה עולה לחליצה אינה עולה ליבום דאין מקום לזה כלל דדמי לחרש אשר רק פומיה הוא דכאיב ליה כי בזיון הוא לו ובדיעבד אם חלץ בודאי שחליצתו חליצה א"כ פשוט דאין כונת הרמב"ם רק כיון שאינו חולץ בודאי בזיון הוא לו גם היבום שיהיה מוכרח להקים שם לאחיו ההדיוט ובפרט אם נאמר דיבום צריך עדים הוי היבום גופא בזיון וכן כתב הכנס"י בתשובותיו בפשיטות שאין כונת הרמב"ם מטעם דכל שאינה עולה לחליצה, והוא פשוט ומוכרח גם הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום לא מנה אשת מלך וזקוקה למלך בין הנשים שאינן חולצות ולא מתייבמות אע"כ דהן זקוקות ככל הנשים ואינו ענין כלל להני נשים שאינן חולצות מחמת איסור ערוה ואביזרייהו ואם באנו לדרוש דרשא חדשה היינו יכולים לאמר כי ישבו אחים יחדו וישיבת הדיוט ומלך אינם יחדיו אך תהיה דרשא בדויה והדין בדוי כי הדין ברור הוא שהיא זקוקה באיסור זיקה כמו כל הנשים ליבמיהן וזכר לדבר יבמה מלך

גם קשה לאמר בכונת רש"י שכיון שאסורה להנשא חליצה למה לה כיון שכל עיקר מצות חליצה להתירה להנשא, אני תמה האם עצה טובה קמ"ל ואם לאשמועינן שאינה חייבת לחלוץ ככל הנשים שאינן רוצות לחלוץ ועוד הלא בחדא מחתא מחתינה עם מלך אינו חולץ שאיסורא איכא, ועוד אני תמה למה לא תחלוץ כדי שלא תהא זקוקה ליבם ואם בת כהן היא פסולה מאכילת תרומת בית אביה כ"ז שהיא זקוקה גם לגבות כתובתה ועוד נ"מ טובא גם קשה קושית התוספת חדשים בסנהדרין שם דתיקשי לר' יהודא דאמר נושא מלך אלמנתו של מלך אמאי לא תחלוץ אלמנתו של מלך ואפ"ל דאינו נושא מלך אשה חלוצה מהדיוט, גם קשים דברי הכס"מ דעירב שני הטעמים ביחד מפני שכל זה אסורה להנשא וגנאי הוא למלך

ואפ"ל בדוחק בכונת רש"י דהנה אנן קיי"ל דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וכן אמרינן בכתובות ריש נערה לענין זילותא דאלמנתו עדיפא ליה וכן מוכרת למזונות שלא בב"ד מהאי טעמא אך כל זה כל זמן שלא נתרצית להנשא לאחר כמו דאמרינן בכתובות סוף נערה תבעוה להנשא אם אמרה מחמת פלוני בעלי יש לה מזונות אם אמרה מחמת ב"א כו' אין לה מזונות הרי דכל זמן שהיא מעוכבת להנשא מחמת בעלה הוא מקפיד על בזיונה משו"ה יש לה מזונות אבל אם נתרצית להנשא לאחר לא איכפת ליה על כבודה א"כ ה"נ גבי אלמנתו של מלך הא דאינה חולצת משום דכבודו של מלך תלוי בה ומקפיד עליה שלא תתבזה לפני ב"ד, ולכאורא הלא כיון דעיקר