הליכות אליהו על השולחן ערוך קמט

ר"ח פלוני אך דבשעת הפלגתו למדה"י אינו חושש רק למהלכו הזה ואם יחזור לא יהיה גט דאינו חושש שמא יפליג פעם שניה אבל אין עיקר כונתו לכך. משו"ה אמרינן שפיר דזמנו של שטר מוכיח עליו דאם אין כונתו לגרש מהיום למה ליה לכתוב זמן של עכשיו ולהתנות סתם אם לא אבוא מכאן עד יב"ח יתנה אם לא אבוא לר"ח פלוני ולא יכתוב הזמן כלל, אע"כ דכונתו מעכשיו, ומיושבת בזה קושית הגאון רע"א דצריך לידע הזמן לענין הבירור מתי חזר עיי"ש

צ"ע אם יש טענת אונס בגיטין אם חלה בסוף זמן י"ב חודש והוא היה בדרך רחוקה מהלך איזו חדשים מביתו, אף אם לא אירע לו האונס א"א לו לשוב לביתו אם באופן כזה מבטל האונס את הגט, ואפשר לפרש בזה לשון הגמ' דילמא היא גופה קמ"ל דאין גט לאח"מ, דלכאורה לפי סברא דהשתא דיש טענת אונס ולא חייש גם לסברא דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם. האיך שמעינן מזה דאין גט לאח"מ, אבל לפי הנ"ל מיושב שפיר דהלא אמר במתני' סתמא ומת תוך יב"ח אינו גט, דמשמע דבכל זמן שימות בטל הגט אף אם מת בסוף זמן דבלא האונס לא היה בא, ומדייק הגמ' מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט אף אם חלה בתחילת הזמן, ומשני הגמ' והיא גופה קמ"ל דאין גט לאח"מ פי' דמשו"ה תנא סתמא מת דמשמע תרתי מת בתחילת הזמן דבטל הגט מטעם אונס ומת בסוף הזמן דבטל מטעם דאין גט לאח"מ דאונס אינו שייך בזה, ודילמא לאפוקי מדרבותינו כו' דלכאורא תמוה כיון דהגמ' עומד עתה בסברא דיש טענת אונס א"כ היכי מצינן למימר כרבותינו דמה מהני באמירתו מעכשיו נהי דאינו בטל משום דאין גט לאח"מ הלא בטל מטעם האונס (ועי' ברש"א ומהרח"ש שהגמ' ס"ל בס"ד דגט זה פסול מתרי טעמי משום דיש אונס ומשום דאין גט לאח"מ). סימן לג תשובה לחכם אחד

ע"ד אשר שם כת"ה מעינו לחקור בענין חליצה והאריך בזה, ואנכי ראיתי לעיין תחילה בדברי הח"ץ סי' א' כתב וז"ל, ויש לחקור אי כונה האמורה בחליצה היינו מטעם דמצוה היא וכעין כונת המצות דפסקו רוב הפוסקים מצות צריכות כונה, או כעין כונת הקנאות דבעינן דעת קונה ומקנה כו'. ונראה דכונה זו האמורה בענין חליצה אינה אלא כעין כונת הקנאות דבעינן, ובהכי ניחא מה דקשה להו להתוס' פ' מצות חליצה אמאי אמרינן דקטנה חולצת בפעוטות והא לאו בת דעה היא. ולדידי לא קשיא משום דכיון דמתורת הקנאה אתינן עלה והרי היא זוכה לעצמה מה"ת היכא דדעת אחרת מקנה וכמ"ש התוס' פ' בן סורר ובקטן נמי לא קשיא אמאי סד"א דחליץ דסד"א כיון דאיהו לא קעביד מעשה כו' הוה ליה היבם כקטנה שמקבלת גיטה דלא בעינן דעתה כו' ולהרמב"ם בלא"ה לק"מ דחליצה שלא בכונה פוסלת על האחין משא"כ חליצת קטן כו' עיי"ש

ולכאורא דבריו תמוהין א) מ"ש לתרץ קושית התוס' דמשו"ה קטנה חולצת משום דזוכה לעצמה בדעת אחרת מקנה אותה דא"כ אמאי בעינן שתגיע לעונת הפעוטות, הלא אמרינן בגיטין ס"ה שלשה מדות בקטן צרור וזורקו כו' זוכה לעצמו כו' ואס"ד כהח"ץ דטעמא דקטנה הוה משום דעת אחרת מקנה א"כ למה בעינן שיעורא דפעוטות הלא סגי בשיעורא דצרור וזורקו דקדים, ויש לאמר בזה ע"פ מה דיש להבין עוד בעיקר סברת הח"ץ הלא הא דקטן זוכה לאחרים מה"ת בדעת אחרת מקנה אותו הוא דוקא בדבר דהוי זכות גמור לו כמו במתנה דזכין לאדם שלא בפניו דקטן הוה כמו שלא בפניו וכמ"ש הרמב"ם בכמה מקומות וגם בפכ"ט מהל' מכירה וכמו שיבואר למטה, אבל בדבר דלא הוה זכות גמור לכל אדם אין זוכין לו שלא בפניו גם בקטן אינו זוכה בזה לעצמו, ובדבר דלא הוי זכות גמור הלא לא מהני שלא בפניו אף אם יאמר אח"כ רוצה אני ולא אמרינן אגלי מלתא למפרע דזכותו הוא, דבעינן שיהיה ידוע בשעה שנעשה שלוחו לזכות דהוי זכותו ודאי כמו דאמרינן ב"מ דף כ"ב כיצד התורם שלא מדעת כו' הרי שבא ומצאו כו' אפילו אמר לו כלך אצל יפות אין תרומתו תרומה והיינו משום דבעינן למידע בשעה דנעשה שלוחו דזכות הוא לו אבל הכא דבשעה שנעשה שלוחו לא הוה ידעינן לא הוה דומיא דאתם גם אתם וכן ביאר להדיא התרומת הדשן סי' קפ"ח, וא"כ בקטן לא זכה בעצמו רק במתנה דהוי זכות גמור לכל אדם אבל האיך נאמר סברא זאת בחליצה הלא מספקא ליה להגמ' ביבמות ס"פ האשה שלום אי הוה זכות גמור או לא ולשיטת רוב הפוסקים אפשטא ליה דאיכא דניחא לה ביבם, גם כתבתי מכבר לחלק בין היכא דכבר היא זקוקה איכא צד חובה בחליצה לכו"ע וא"כ האיך שייך לאמר בכה"ג זכין לקטן או דזכה לעצמה בדעת אחרת מקנה אותו

והנראה בזה ע"פ מה שאמרתי לבאר דברי הרמב"ם פ"ל מהל' מכירה וז"ל המוכר שמכר קרקע או מטלטלין וזיכה ללוקח ע"י אחר המוכר אינו יכול לחזור בו והלוקח יכול לחזור ופסקו המחבר בשו"ע סי' רל"ה וכבר הקשו האחרונים למה לא העיר הרמ"א ז"ל בזה הלא הוא פסק בסי' קצ"ה דהא דקונה שלא בפני הקונה היינו דוקא במתנה אבל במקח שאפשר שהלה אינו חפץ לקנות לא קנה ושניהם חוזרין וכבר האריכו האחרונים בזה ויש להאריך בפרטיות דבריהם ואכמ"ל

והעיקר מה דנלע"ד ע"פ הסברא שמבואר למעלה בשם תרוה"ד סי' קפ"ה דבדבר שאינו זכות גמור ואיכא צד חובה לכל אדם לא מהני שלא מדעת אף אם אח"כ גלי אדעתיה דניחא ליה וכן כתב להדיא הרמב"ן במלחמות פ"ק דגיטין וז"ל לפי שאם יציאתו לחירות חובה היא לו אע"פ שאין קבלה זו עכשיו לא זכות ולא חובה שלא יצא בה לחירות אינה קנויה לו שהרב יכול לחזור בו וכך הוא דין כל חובה שבעולם שאין קבלת האחרים חובה לו שאם רצה שלא לקבל רשאי כו' וכיון שכן נימא דזכין לאדם שלא בפניו אפילו בדברים שבחובה ואין הלה יכול לאזור בו ומי שקבלה לו אם רצה קנה ואם רצה לא קנה אלא ש"מ שכל דברים שבחובה אין קבלת אחרים כלום ויכול הלה לחזור בו אע"פ שאין אותה קבלה חובה לו מעכשיו עכ"ל. וא"כ האיך נוכל לאמר שזוכין במקח לאחרים הלא בודאי איכא צד חובה יותר מעבד לר"מ וא"כ כמו התם יכול הרב לחזור בו כמו כן הכא לכו"ע

עוד הקשו האחרונים על הרמב"ם מגמ' דחולין ס"פ אותו ואת בנו ד' פ"ג גבי משחיטין הטבח בד' פרקים ולאוקימתא דשזוכה לו ע"י אחר עכ"ז בשאר ימות השנה לא זכה הלוקח (וכבר כתבתי במק"א ע"פ דברי הרי"ף בסוגיא האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי כו' וכתבו האחרונים דתהיה תלויה סברת הרי"ף אם אמרינן זכיה לחצאין דהרב לא יהיה יכול לחזור בו והעבד עוד לא יזכה בפלוגתת רב ושמואל בגיטין י"ד לענין הולך מנה לפלוני אם חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עיי"ש).