הליכות אליהו על השולחן ערוך קמח

בע"א שתהא מגורשת ואם איתא ליעבד שליח לקבלה דזכות הוא לה כיון שהוא זקן או חולה שתפטור מן החליצה כו' ואם לא מהני הזכוי רק בתנאי דאם מת למה ליה לאמר כיון שהוא זקן או חולה הלא בתנאי הוי זכות אף בבריא ויש לדחות

גם גוף דברי המרדכי צריך ביאור רחב ואכ"מ ויש להעיר עוד בדבר דלכאורא כיון דידועה האומדנא בשכ"מ מסוכן קודם כתיבת הגט וקיי"ל דאפי' בע"פ קודם כתיבת התורף פוסל כל תנאי דאמר רבא גיטין פ"ד להנהו דכתבי גיטא שתקי לבעל כו' וכן פסק הרמב"ם פ"ח מה"ג ובשו"ע סי' קמ"ז ולמה לא תהיה האומדנא כמו תנאי וכבר התעוררו בזה האחרונים. ונ"ל דכל טעמא פיסול התנאי או משום גזירה דחוץ או משום דהוי כמו ברירה ונכתב הגט שלא לשמה והנה לטעמא דגזירה בודאי לא שייך רק בתנאי מפורש אבל לא באומדנא אף דהוה כמו תנאי ולטעמא דכיון דיודע הבעל והסופר הוי שלא לשמה ושלא לשם כריתות הוא כמו דאסבר הרמב"ם דכותב הגט לכשאכניסנה לבד דהוי דשלב"ל הוי שלא לשמה כיון דאינו ברור בדעתו שיהיה הגט לשמה ולכריתות כן אם יודע דהוא על תנאי לא גמר בדעתו לשמה ולכריתות אבל באומדנא הלא הטעם הוא משום דבדעתו שימות ורוצה לפטור הלא החליט בדעתו לפוטרה וכן הסופר והעדים וכותבין לשמה ולכריתות ואין כאן גם חשש ברירה

ואם כי לדעתי מסתבר דמזכה גט במקום יבם בשכ"מ דתקף ליה עלמא ומסוכן למות מהני ואף בלא תנאי וכפשטות דברי הט"ז ומשמעות דברי המרדכי עכ"ז יראתי לעשות נגד דברי האחרונים גם לפי שהסברתי הטעמים שמהני בלא תנאי מ"מ לא עדיף מתנאי דאם מת דאף אם אמר מעכשיו צריך הגט להיות קיים עד שימות ואף הטעם שכתבתי דהוה זכות במסוכן בלא תנאי יש להחמיר אבל במכתב הרב המסדר שכתב אלי באחרונה תשובה על דרישתי וז"ל הבעל היה חולה במחלת השחפת והגיע עד שערי מות והרופאים אמרו פה אחד שהריאה משני הצדדים איננה כמעט לגמרי ובעוד איזה שעות ימות בודאי כו' כו' החולה היה גוסס אבל שפוי כו' והגט הוא גנוז שלם עד היום הזה ולפ"ז הלא כל חששת הרדב"ז וההולכים בשיטתו היא בלא תנאי דאם מת הלא כללא כייל בגמ' דגט הוא חוב לאשה אף במוכה שחין משום טב למיתב טן דו כו' והנה בגוסס מדמי התוס' יבמות קכ"א למים שאל"ס ובמים שאל"ס מצינו דאר"נ שם האלקים אכלוה כורי לחסא וכתב המרדכי אף דבמשאל"ס אין משיאין את אשתו מ"מ יכול לשבע על הרוב הרי דבעיני בני אדם מחמת הרוב חושבים אותו למת ואף שבמק"א כתבתי לפרש דברי התנאי בגוסס ע"י אדם דיותר נחשב כמת מבידי שמים כמבואר בסנהדרין ע"ח אבל הכא הלא יש הגדת הרופאים שנמסה אצלו הריאה משני הצדדים ובאיזה שעות ימות בודאי הלא הוא טריפה גוסס דמעידין עליו כמו שיש להוכיח מיבמות ק"כ וכן כתבו האחרונים להתיר א"א בטריפה ומשאל"ס

ויעוין ברמב"ם הל' רוצח פ"ב שכתב ההורג את הטריפה ה"ז פטור וכל אדם כו' שיודעין בו שהוא טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה ובה ימות כו' הרי בטריפה והרופאים אומרים שימות סומכין עליהם בד"נ ובדבר נאמנות הרופאים אין כאן מקום להאריך בדבר שכבר נזדקן ולא אכתוב רק דבר אחד לעניננו שמדברי הרמב"ם מהל' רוצח אין להביא ראיה מחמת שכ' ויודעין דודאי שהוא טריפה לזאת נאמנים לעדופי מלתא אבל לכאורא ראיה ממשנה מפורשת, אומדין אותו אם מחולי הראשון מת והיינו ע"פ רופאים אבל י"ל דהתם הדבר תלוי ע"פ כונת הבעל בדבורו אם מת מחולי זה דב"א סומכים על דברי הרופאים לזאת סומכין על אומדן הרופאים שמת מחולי זה (והא דהחמיר הרמ"א היינו שמא לא שמר עצמו כראוי אבל לא משום אי נאמנות הרופאים יעו"ש) ואין ראיה מזה לסמוך על בקיאות הרופאים להכשיר דם נדה להבחין בין דם טהור לדם טמא ומזה דברו הפוסקים ולפיכך בנ"ד דכל הספק הוא אם אצל האשה נחשב לזכות או לחובה מחמת שקשה לה להפרד מבעלה ודעת בני אדם הלא הוא לסמוך על הרופאים

, ולפ"ז בנ"ד שהיה גוסס ולפי הגדת הרופאים טריפה ובודאי ימות בודאי אין כאן חובה כלל רק זכות גמור להפטר מיבם שאבד זכרו דלא עדיף מיבם מומר ויעוין בס' שם אריה שהעיר בגוסס ולא החליט הדבר, אבל בנ"ד שיש בזה עוד הגדת הרופאים שבודאי ימות ויודעים בודאי שהוא טריפה שלא יחיה גם הלא העלינו בס"ד מדברי גדולי הראשונים ומהט"ז גם מטעמים נכונים שמועיל במסוכן במקום יבם אף בלא תנאי כאמור למעלה, ויעוי' בהגה"מ סוף גיטין בשם הר"י מלונדרש שסתם וכתב שבכ"מ שאנו רואין שלא יחיה הוה זכות. מכל אלו הטעמים שלשה שהם ארבעה מטעם שבדבר שהוא זכות ביחוד מצטרף הברירה שיש בידה לבטל הזכוי כיון שאין עכשיו חובה גמורה להיות זכות גמור אף להרמב"ן כמו במכר גם מטעם דלשון זכי היא הכונה שיהיה באופן שיהיה זכות גם מטעם אומדנא סתמא כפירושו אף בלא תנאי שאם יעמוד יתבטל, ובנ"ד שהיה גוסס והגדת הרופאים שהוא טריפה ושבודאי ימות גם המחמירים יודו בכה"ג שהאשה עטל בת אברהם שלום היא מותרת לשוק בגט שזיכה לה בעלה ברוך בן חיים ומותרת לכל אדם ככל הגרושות ואינה זקוקה ליבום, בהסכמת לזה הרה"ג האב"ד מעירה והרבנים אשר יצרף לזה הרה"ג הנ"ל יכל לתן לה היתר להנשא ועד שיתן לה היתר לא יהיו דברי מועילים

, בעה"ח יום א' כ"ד תמוז ה' הוא יצילנו מכל מכשל לפ"ק

כבר כתבתי שאין לסמוך על דעת יחיד להתיר מחזקת א"א גם מחזקת איסור יבמה לשוק בכתובות ע"א שהוא נגד דעת כל האחרונים גם הג' בעל ב"ד סמך על דברי הריב"ש וגירסת הרמב"ם שלפנינו בסוף הל' גירושין היא נגד זה והארכתי במק"א גם הב"ד לא כתב אלא במקום קרוב עי"ש גם שהאשה אומרת מתגרשת בב"ד פלוני שלא חציפא לשקר אבל לא בנ"ד שמארץ רוסיא לכאן הוא שעת חירום גדול שאחד מאלפי אלפים יזדמן והאשה אינה יודעת והכל נעשה בחדר החולה שאין בני אדם מצוין לידע מהנעשה גם הב"ד יודה בזה גם אפשר להשיג כמו ששלח אליה מעב"ד ובלא"ה אם אפשר להתיר גם כמו תשובה על הבי דואר כפי שכתבתי לו כתבו האחרונים שהוה כקיום בודאי יש לסמוך בלי פקפוק. סימן לב

כתובות ב' ע"ב רש"י זמנו של שטר כו' דהוה ליה להתנות אם לא באתי לר"ח פלוני עיי"ש וצ"ע דהלא נ"מ גדולה תהיה בין לשון מעכשיו אם לא באתי עד יב"ח דבכה"ג אם בא בתוך יב"ח אף אם חזר אח"כ ולא היה ביום ר"ח פלוני היא מגורשת כמו שמוכח בהדיא גיטין ע"ה במשנה וגמ' אם לא באתי והגיע עד אנטיפ' וחזר עיי"ש. ואם יתנה אם לא באתי לר"ח פלוני צריך דוקא שיבוא ביום ר"ח פלוני וצ"ע, וצ"ל דכונת רש"י דכיון דבאמת הלא עיקר כונתו אם לא יהיה בעיר ביום