הליכות אליהו על השולחן ערוך קמז

הדבר לאמר דאיבעיא דמזכה גט הוא אף בלא תנאי ולא כמו שהרחיקו הדבר האחרונים

עוד יש לאמר בזה דהנה שיטת רש"י בגיטין ע"ב הא דאר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר דר"ה קאי על שכ"מ המגרש סתם אם עמד חוזר ונתבטל הגט כמתנתו והתוס' הקשו על רש"י דא"כ למה התקין שמואל תנאי דאם מת ואם לא מת וכתבו דלרש"י צ"ל דשמואל ס"ל כרבה ורבא דרבנן שויוהו גיטא משום גזירה שיאמרו דיש גט לאח"מ, עי"ל עפמ"ש הרא"ש אר"ה גט שכ"מ שמצוה מחמת מיתה הרי מפורש דהרא"ש ס"ל דר"ה איירי בשכ"מ שקפץ עליו החולי והיינו כמתנתו היינו במתנה במקצת דל"ה כמתנת ש"מ רק כמצוה מחמת מיתה ויעוי' בפ"י שכתב לישב דברי רש"י כנ"ל וכן מוכח מהא דאמר מה מתנתו כו' ומה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתובו כו' והיינו כדאר"ש בן שזורי אף המסוכן וכתבו הרי"ף והרא"ש ושו"ע דהיינו בקפץ עליו החולי דהוא כמסוכן דהיינו מצוה מחמת מיתה מכלל דר"ה איירי במסוכן שקפץ עליו חולי, הגם שרש"י בדף ס"ה ע"ב פי' מסוכן חולה אך בכתובות נ"ו ע"א פי' אף מסוכן גוסס עיי"ש לזאת נראה דגם כונת רש"י חולה מסוכן ומיושב קושית תוס' דאיצטריך תקנתא דשמואל בסתם שכ"מ ויעוי' בפ"י שתירץ בזה קושית התוס' מהא דב"מ ואכ"מ

והרי"ף והר"מ והרא"ש פירשו כרש"י דגט שכ"מ ע"פ דין אם עמד חוזר היינו דכשיעמוד מחליו יבטל הגט כמ"ש הרא"ש רק תקנתא דרבנן משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה לפי זה י"ל דזה דוקא בנותן גט להאשה בעצמה דכשיתבטל הגט כשימות יאמרו דגירשה שיהיה חל לאחר מיתה אבל במזכה גט ע"י אחר כיון דע"י אומדנא דר"ה לא היה כונתו לזכות לה הגט רק אם ימות וגם הזוכה לא זכה אלא ע"מ כן מנין לנו לחדש דגם מ"ז תהיה גזירה דרבה ורבא, ולדעתי הדבר מסתבר להצדיק פשוטן של דברים שלא הזכירו במזכה גט במקום יבם שיהיה על תנאי וגם דברי הט"ז שכתבתי בראש דברי שפשטות לשונו מורה בהא שס"ל דמזכה בלא תנאי דאם מת

ונראה להביא קצת ראיה לזה מהא דכתב הרשב"א בגיטין ע"ז וז"ל והיכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה במקום יבם מסתברא דהיא ספק מגורשת דהא מספקא לן ביבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם כו' וה"נ דלמא זכות הוא וזכין שלא בפניו כו' והובא בב"י ובשו"ע סי' קל"ט סעי' ג' יעו"ש בב"ש ואכמ"ל, ועי' ברשב"א קידושין כ"ג בנותן לעבדו ע"מ שאין לרבו רשות בו כו' מה שקנה עבד כו' וכי אמר לה ע"מ לאו כלום קאמר תימא האיך אפשר לאמר כן כו' והרי כפל תנאו כו' וי"מ כו' והראב"ד פי' דטעמא דמלתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו אבל לא לחוב לו והלכך ס"ל לר"מ כיון דאמר לו קני קני עבד וקני רבו וכשהתנה עם העבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דמתנה עם מקבל מתנה בעצמו כו' ומסוף דבריו משמע דאם מתנה עם העבד לא הוי כתנאי ב"ג וב"ר דכיון דהעבד אינו זוכה בעצמו כלל הוי כמתנה עם אחר, ולפ"ז דבזורק גט לחצירה שלא מדעתה לא יועיל תנאי בזה דלא עדיף החצר מעבד דהוה כמתנה שלא בפניו ולפ"ז האיך כתב הרשב"א בפשיטות בזורק גט לחצירה במקום יבם שלא מדעתה אם אינו מועיל רק בתנאי דאם מת הלא אינו מועיל תנאי בחצר אע"כ כפשטות הדבר דמזכה גט במקום יבם הוא בלא תנאי ואם כי יש לפלפל בזה, ויעוי' בא"מ סי' ל"ח שכתב להסתפק לדעת הרשב"א בשם הראב"ד אם מועיל תנאי שמתנה עם שליח יעו"ש ובחצר יותר מסתבר דלא עדיף מעבד והוא סמוכין לסתימת הראשונים ולא הזכירו תנאי

והנה הרדב"ז לא הזכיר שום ראיה לדבריו וכן השם אריה ובס' נח"י הביא הגאון הגדול בדורו מוהר"י מסלוצק ז"ל מהירושלמי דתרומות ניחא מת בעלך גרשך מאי איכא כו' והיינו דע"כ הוא בפניו ואם בלא תנאי דאם מת הלא משכחת לה במקום יבם ולפמ"ש דגם סתמא הוא אם ימות ותירץ דהלא מתניתין קאי לר"א ור"א ס"ל ב"ב קנ"ו זכין לקטן ואין זכין לגדול הרי דר"א לית ליה זכיה ואם כי דבר חכמה אמר אבל לדעתי זה לא ניתן להאמר דלכאורא קשיא בעירובין פ"א שהובא למעלה דאמרינן שם עשאום כד"פ והיינו לר' אליעזר וע"ז קאמר רשב"י כגון שזיכה ע"י אחר והלא ר"א לית ליה כלל זכיה לגדול וי"ל דהמשנה בב"ב לא איירי במתנת בריא רק במתנת ש"מ כמו רישא דמתניתין זכין בשבת כו' ובמקום דצריך קנין כגון ליפות כחו וכה"ג דאינו חל ג"כ רק אם ימות ובגונא דהקנין אינו רק מדרבנן בזה פליגי ר"א ורבנן ור"א סבר דאין זכין לגדול דומיא דמתנת ש"מ דפליג ר"א וכן משמע בתוס' ב"ב שם שכתבו בד"ה זכין לגדול כו' ומאן דאית ליה זכין לקטן כו' סבירא ליה כיון דגדול יכול לקנות לא תקון ליה רבנן זכיה כמו בקטן יעו"ש ולכאורא תמוה דהלא בגדול כו"ע ס"ל דהזכיה הוי מה"ת ולפמ"ש דלא איירי אלא בזכיה דשכ"מ באופן דל"ה אלא מדרבנן ניחא ואכמ"ל

עי"ל דר"א לא אמר אלא במתנה דס"ל דלא הוי זכות גמור כמו שהארכתי למעלה אבל בדבר דהוי זכות גמור כגון בשחרור עבד ובגט אשה במקום יבם ובלקט שכחה ופאה ובד' פרקים במכר וכל מקום דהוי זכות גמור לא פליג ר"א לכן במי שלקט את הפאה כו' ר"א אומר זכה לו כו' הגם דאמרינן בב"מ ובגיטין דזהו מטעם מיגו דזכי לנפשיה אינו אלא דלא ליהוי כתופס לבע"ח אבל פשוט דס"ל לר"א זכיה בעלמא והוא ברור ודברי הגאון הנ"ל לחדודי דכיון דתני מת אין לאמר דגירשך ג"כ בכה"ג. ומה שכתב בספר נח"י מהא דאיתא בגיטין י"ג האומר תנו גט כו' ומת לא יתנו לאח"מ ור"פ מוקי לה בש"מ ואי מזכה גט במקום יבם אמאי אינה מגורשת מטעם זכיה ופשטות צורך הגט לאח"מ לפטור מן היבם ואם כי יש למצוא צורך בכמה אופנים מת הבן לאחר אמירתו וכה"ג או בעומדת וצוחה ובעבד שהקשו התוס' י"ל דס"ל כהרשב"א שהובא למעלה דבר שחרור גם בע"כ מהני גם י"ל דהלא לר"פ אתיא כרבנן דר"ש בן שזורי דלית להו אומדנא במסוכן ולדידהו לית להו דר"ה ולא הוה זכות בלא תנאי ויש לאמר עוד בכמה אופנים ואין זה אלא לחדודי ואין ראיה כלל להצריך תנאי (וכן אמר ר"ה גיטו כמתנתו י"ל אע"ג דלא אמר תנו והיינו לר"ש בן שזורי) ויש לאמר כדברי הט"ז כנ"ל

גם יש להוכיח מהמרדכי שכתב בס"פ ט"ו דיבמות מעשה באחד שתקף ליה עלמא והיתה אשתו במקום רחוק והיה לה יבם קטן והיה רוצה להקנות כו' דזכות הוא לה כו' מפי ר"ת שמע כו' כי חזית לההוא חדותא בכית כו' ובעיא למנטר ליבם קטן כו' ויש לדחות כו' ועוד דתרתי איכא דמת בעלה כו' משמע דהזיכוי בלא תנאי דאם מת דאם הזכוי היה בתנאי אם ימות הלא הכא ג"כ יהיה תרתי (וכן משמע נמי בהגמ' סוף גיטין שכתב השיב הר"י מלונדרש היכא שאנו יודעין בודאי שזכות הוא לאשה להתגרש שיכול אדם אחד לקבל גיטה שלא מדעתה) וכן משמע במרדכי ספ"ב דגיטין שכתב דהיכא דהוא זכות לאשה יכולין לקבל לה גט שלא מדעתה דכיון שהוא מומר זכות הוא לה ותימא ממתניתין פ' כל הגט המביא גט ממה"י אע"פ שהניחו זקן או חולה וקאמר בגמ' דא"א