הליכות אליהו על השולחן ערוך קמג

פשוט דאם נתקיים הגט גם קרוב כשר דהלא אף פסול בדבר עבירה כשר היכא דנתקיים הגט חוץ מהרמב"ם ז"ל דפוסל בזה וכבר קהו בה רבים וגם אנכי הארכתי בזה, במק"א ויעויין בשו"ע בזה בסעי' ל"ג ובאחרונים, והעיקר דביש עדים שעשאו שליח גם מקויים דהרמב"ם מודה שכשר

ומ"ש הב"ש באופן ראשון משום דהרמב"ם ס"ל דעדות שבשטר הוא דרבנן הוא תמוה דבגט בודאי הוה מדאורייתא לר"מ דאמר ע"ח כרתי, רק אם אח"כ מוציאה הגט אם הוא ראיה מדאורייתא בזה יש לפקפק, ולכן י"ל דגם כונת הב"ש אם ליכא עדי שליחות ורק נאמין אותו משום דהגט ת"י, ובזה י"ל להרמב"ם דהוא רק מדרבנן ובשליח דעלמא י"ל כמ"ש הרא"ש משום דהאמינו אותו לאמר בפ"נ, ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ. והיכא דהרשאה מקויימת בידו ולא הגט תליא בפלוגתת הרשב"א והמרדכי והריב"ש לענין אם יש הרשאה מקויימת צ"ל בפ"נ או לא ויעוי' ריש סי' קמ"ב בהג"ה, ובת' הרשד"ם הסכים להרשב"א והמרדכי וכיון דהוה כמו שנתקיים הגט ממילא גם פסול מהני ויעויין באחרונים ויש להאריך בזה בכל פרט. ולדעת התוס' והרא"ש והרשב"א לדעת הרמב"ם דס"ל דאם הביאו הגט שנים אף אם אין השליח אלא אחד רק שיודע שנעשה השני שליח א"צ לאמר בפ"נ ובפ"נ אתיוהו בי תרי אף פשוט דאם הרשאה מקויימת אף אם לא הוה כקיום הגט אצ"ל בפ"נ ובפ"נ ואף הריב"ש חשש שמא הוא גט אחר מזויף מ"מ הרי סתם דבאמת א"צ לחוש לזה רק דהוה כקיום הגט ולא כתקנת חכמים ולפ"ז פשוט דבנ"ד לכו"ע סגי בקיום ההרשאה דהרי נתקיימה גם תקנת חכמים דהרי אמר בפ"נ ובפ"נ, ויש להאריך בזה

ויש להעיר לשיטת הרא"ש לפי מה שהבינו בשיטתו דס"ל דא"נ לאמר ש"ה אני רק משום דהאמינוהו לאמר בפ"נ א"כ יש להבין סוגית הגמ' בספ"ב אר"י בחו"ל כו' דהיכי איירי אם אין עדים על השליחות הלא גם בא"י א"נ ואם יש עדים על השליחות הלא גם בחו"ל א"נ לאמר בפ"נ ועיי"ש ובמ"ש למעלה בשם הריב"ש יש ליישב דקדוק של הב"מ בס"ק מ"ה סי' קמ"ח יעוי"ש. סימן לא מע"כ הרב הה"ג כו' כו'

יקבל מעכתה"ר בזה דברי אשר כתבתי בהיתר האשה עטל בת אברהם מקהלתו קשה היה לי מתחילה להזדקק לזה כי חקוק הדבר בלבי מימי ילדותי כד הוינא בר עשר אצל אבי הגאון זצ"ל בסלוצק היתה עובדא שהרה"ג הנעלה אבד"ק מוש ובאדקי סידר וזכה גט ש"מ בלא תנאי והיו איזה לומדים בבית אבי זצ"ל והיה המדובר ע"ד הגט שהגאון מוהר"י זצ"ל אסר האשה כאשר היה הזיכוי בלא תנאי ועוד אני זוכר מעוד גט אחד שהיה הגר"י זצ"ל אוסר וגירסא דינקותא לזאת רציתי להמנע מלמנות על היתרא אך נכמרו רחמי ונזדקקתי וה' יחשב לזכות ולכל המצטרפים בזה

בדבר הגט מסמארא שהאיש ברוך בן חיים היה שכ"מ ויש לו אח באמריקה לא נודע מקומו אי' ואשתו עטל בת אברהם שלום היתה רחוקה ממנו בסביבות בריסק וזיכה לה הבעל גט על ידי אחד במעכשיו בלא תנאי אם מת ואם לא מת והבעל המזכה מת באיזה שעות לאחר הזיכוי וכעת האשה יושבת עגונה שואלת ודורשת אה יש לה היתר מזקיקתה ע"י זיכוי גט שזכו לה בסאמארא

הנה בדבר האיבעיא דגמ' במזכה גט במקום יבם אף שהוא בעיא דלא אפשיטא ופסקו כל הפוסקים דחולצת ולא מתיבמת כבר כתב המהרש"ל דעכשיו שלא נהגו ביבום בודאי זכות הוא ובפרט בנ"ד שהיבם לא נודע זכרו לא נשתנה דינו מאח מומר שכ' הראשונים דודאי זכות הוא וגם ע"ד שיטת הרי"ף דס"ל לדעת הרבה ראשונים דל"ה גיטא עד דמטי לידה ומהרי"ק בתשובה כתב דצריך לחוש לדבריו אבל באמת נראין דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' עבדים שחילק בין אומר תן לאומר זכי וכן כ' הטור בסימן רס"ז וכן נקטו האחרונים להלכה וכח דהתירא עדיף בזה ואין להאריך אף כי הרבה דברים בגו אך דא עקא שהגט ניתן בלא תנאי דאם מת והגמ' לא איבעיא להו אם מת דאוסרה ופוטרה מן היבום הוא זכות או חובה אבל הא דמתגרשת מהבעל אף אם יקום מחליו הלא פשוט בכל מקום דגט הוא חוב להאשה ואין חבין לאדם שלא בפניו

וכן כתב בפשיטות הרדב"ז בתשובה הובא בפתחי תשובה סי' קמ"ה גם הישועות יעקב בסי' ק"מ כתב דמזכה גט במקום יבם הוא דוקא בתנאי דאם מת והעיר בזה מדברי הרמב"ם פ"ט מהל' גירושין הל' כ"א בעל שאמר לאחד זכה בגט זה לאשתי כדי שלא תפול לפני יבם ונתן הגט לידו מת הבעל קודם שיגיע הגט לידה הרי זו ספק מגורשת שרוב הנשים זכות הוא להן שלא יפלו לפני יבם כו' שינה לשון הגמ' וכתב שאמר כו' כדי שלא תפול לפני יבם ומשמע שזה היה בכלל אמירתו אך יש לפקפק מחמת שיש שינוי עוד בדברי הר"מ שבהלכה כ' כתב חולה שנתן כו' וכאן שינה וכתב הבעל שאמר כו' ואפ"ל דמשו"ה דקדק שאמר כדי כו' דבבריא בודאי לא מהני זיכוי בלא תנאי דאם מת דלא סלקא לדעתה זיקת יבם ומה שיש לדקדק עוד בדברי הרמב"ם יבואר להלן בעז"ה, וגאוני זמננו הגאון רי"א בס' נחל יצחק ובספר שם ארי' כתבו בפשיטות להחמיר בזיכוי בלא תנאי להצריכה חליצה אף בדיעבד ולא ראיתי מתירים בזה לזאת קשה להכניס ראש בזה אבל באשר הוא מקום עיגון גם יש מקום להקל גם לדעת המחמירים אמרתי לשים עיוני בדבר

הנה הט"ז סי' ק"מ כתב בס"ק ד' בזה"ל אבל נראה לענ"ד חילוק אחר דגבי בעלה מומר כו' משא"כ לענין זיקה שתקבל גט מבעלה כדי להפטר מזיקת יבם אין זה זכות גמור דבעלה חביב עליה אע"פ שהוא חולה ומסוכן מ"מ היא מצפה שלא ימות וקשה עליה הפירוד בזה אמרי' דמהני קצת סברת טן דו אפי' ביבם מומר יעו"ש מלשונו זה כמעט מבואר דהט"ז מפרש דמזכה גט במקום יבם היינו בלא תנאי (דברי הט"ז צ"ע דבאמת תשובת רש"י שהביא תה"ד אם אמרינן אדעתא זה כי לא קדשה נפשה שתהא זקוקה ליבם מומר והט"ז הסב הדברים למזכה גט במקום יבם מומר עי"ש) הגם דנוכל לאמר ע"ז אטו הט"ז כיפי הלה לה הלא הסברא עדיין במקומה עומדת שבסתם גט אם לא ימות חובה לאשה הגירושין אבל עכ"ז יש לנו אילן גדול לסמוך וצריכין אנו לברר הדבר

יש להעיר בגוף הדין דמזכה גט במקום יבם דהוא בעיא דלא אפשיטא חולצת ולא מתיבמת כיון דעיקר הספק מחובת הזיכוי דלמא מרחמא ליה ליבם הלא כיון דמשום ספיקא נאסרה עליו הוה ליה זכות ודאי ויהיה שוב יכול האחר לזכות לה בלא צד ספק והעירו בזה האחרונים. עוד יש לשאול איזה ספק חובה יש בזה הלא אף במתנה דהוא זכות אם כששמע מיחה בטלה המתנה ה"נ אם היא רחמא ליבם תמחה כשתשמע ויהיה בטל הגט ותהיה מותרת וזו היא שאלת הראשונים.