הליכות אליהו על השולחן ערוך קמא

ובכתיבה אין דרך בני אדם לכתוב רק שם הקבוע שלו ובכ"ז היכי דהקיצור שקוראין אותו לא הוי שם שאחרים נקראים בו לעיקר א"כ אף שהקיצור לא חשיב שם קבוע בכ"ז מכנים ויודעים ממנו שם העיקר דהלא שם הקיצור כזה לעיקר אינו נמצא והוי כמו שכתב שם העיקר כיון שמתוך הקיצור מכנים שם העיקר אבל אם הקיצור שקוראין אותו הוא שם בפ"מ שאחרים נקראו בו לעיקר הוי שנוי דשם העיקר של האיש הזה לא נכתב וקיצור לא חשיב להיות שם כשם העיקר וגם אין דרך בני אדם לכתוב רק שמו הקבוע וגם אין מכנים ממנו שם העיקר כיון דהקיצור הוא שם שאחרים נקראו בו לעיקר ויאמרו דהוא איש אחר ששמו העיקר כן

ואפשר שזהו טעם של מהרי"ט שהביא הב"ש הנ"ל באות א' גבי שם אלי' לכתוב שני גיטין ואף שנקרא והכל מכנים אותו בשם אלי' חסר מ"מ כיון דאלי' הוא קיצור גם הוא שם בפ"ע שאחרים נקראו כן לעיקר י"ל דהוי שנוי וכנ"ל, אך כבר כתבתי דהחידושי אנשי שם יפרש דבריו דסבר היפך דכיון דרבים נקראו כן הוי חניכה ואף דהוא בעצמו כתב שם דלא כמו דבמהרלב"ח גופיה בכ"ז ראה דבריו כפי שהובא בס' בית אפרים ע"ש וגם מלישנא דמהרלב"ח כפי שהובא בשיבת ציון הנ"ל נראה דס"ל כן וכמ"ש לעיל וכן נראה מהא דכתב מהרא"י גבי חזקיה דהוי חניכה ולפי שפירש דבריו הט"ג שם (דלא כהב"ש בשם מהרי"ט) דאף אם בש"ס היה עיקר שמם חזקיהו מלא מ"מ כשר בשם חזקיה דהוי חניכה והיינו כיון שהעולם קוראין אותו חזקיה יע"ש בט"ג ס"ק ד' ובשם גדליה סק"א ס"ל דהך את את"ל שכ' מהרא"י הוא כמו כל את"ל שבש"ס ולא מטעם ממ"נ כדעת הב"ש יע"ש בט"ג בשם גדליהו הנ"ל וא"כ נראה דאף דשם חזקיה ושם גדליה הוא קיצור והוא שם בפ"ע שאחרים נקראו כן בכ"ז הוי חניכה ואף די"ל דשם בשם חזקיה וגדליה הוא משום שמציג גם בקרא בזה האיש גופא שנקרא חזקיהו וגדליהו מלא נקרא ג"כ חזקיה וגדליה חסר לכך לא הוי שנוי

מ"מ מדברי הט"ג הנ"ל לא משמע כן וגם הב"ש בשם המהרי"ט שכתב גבי שם אלי' לכתוב שני גיטין אף שהכל קוראין אותו אלי' י"ל דהוא רק לכתחילה וכמו שנראה לאמר דדעת הנוב"י שהוא כשר בדיעבד מטעם חניכה ולפי הנראה מדבריו דאף אם ודאי היה שמו אליהו אם קוראין אותו אלי' בלא וא"ו הוי חניכה והא דבגרשום שכתב גרשון הוי שינוי אף שכבר כתבתי דמהרא"י מיירי שגם הכל קוראין אותו גרשון י"ל דהוא משום שהם שני שמות משני אנשים אין דרך בני אדם לכתוב שמו בשם אחר שאינו שמו כלל אבל היכא שאינו עיקר השם והוא קיצור משמו אף שנמצאים אנשים שנקראים בשם הקיצור לעיקר מ"מ כיון שדומה לשם שלו ורבים מכנים אותו בהקיצור י"ל דדרך בני אדם לכתוב שמו כן וגם שם אלי' וחזקי' וגדלי' אינם חשובים שמות בפ"ע כגרשום וגרשון כאשר מבואר בט"ג יע"ש

וא"כ בנידון דידן דצירא וצירל הם שמות לעז והיכי דהעיקר השם צירא הוא שם צירל קיצור לצירא דלא גרע מזוסא זוסלין גוטא גוטלין אף אם שם צירל הוא שם שרבים נקראין כן מ"מ לעיקר אם היה רוב קוראין אותה צירל הוי חניכה טובה ואף אם מיעוטא קוראין צירל הוי שם טפל וכנ"ל ועי' בב"י בסי' קכ"ט שכתב אם כתב אליה לא פסל כיון שאחרים נקראו כן כמו שכתב התה"ד וגם הנביא אלי' עצמו נקרא כן עכ"ל הרי נראה מדבריו דמה שאחרים נקראו כן הוא עדיף ואף די"ל בכונתו שאחרים נקראו כן היינו אחרים ששמם העיקר אליהו מלא נקראו כן אלי' חסר

הנה לבד שלא משמע מדבריו לומר כן עוד זאת הרי גם בנ"ד ידוע בשמות כזה שדרך העולם לקצר השמות ולהאריך ושם כזה צירא קוראין הרבה צירל ויש לדחות דכונת הב"י דשני הטעמים הוא א' דכיון שרבים נקראו כן י"ל דגם שמו הוא כן אלי' ואף אולי שמו אינו כן מ"מ כיון שגם הנביא עצמו נקרא כן לכך לא הוי שנוי כל כך והוא דוחק באופן דנראה די"ל דקיצור אף אם הוא שם שאחרים נקראו כן י"ל דהוי חניכה ולכה"פ הוא ספק שם דהוי חניכה וכיון דהכא איכא עוד סברא לומר כמ"ש הרמ"א דהוא כנוי שמשתנה מכח לשון המדיני צירא וצירל הוא כמו וואלף וואלפליין וועלוויל דצירא וצירל דהנקודות שוות הוי שם אחד א"כ לכה"פ הוי ע"י שמיעוטא קוראין אותה צירל שם טפל מחמת המיעוט שקוראין אותה כן ואפשר עוד עדיף מזה מכח לישנא דהרמ"א הנ"ל מחמת דהנקודות שוות לפי דעת התשובות שמואל והגאון דק"ק טיקטין שמביאו שמה, אף אם לא היו קוראין אותה כלל צירל הוא כשר ועדיף משם טפל והוי כעיקר השם לכן יש להכשיר בדיעבד במקום עיגון כנ"ד וכנ"ל. סימן כט תשובה לחכם אחד

הנה בענין שליח שלא ניתן לגירושין המבואר בגיטין כ"ז ולכאורה סותר להמבואר בספ"ב הוי שליח להולכה עד דמטית למקום פלוני כו' ושוי שליח להולכה כו' ותי' הר"ן כיון דשליח שלא ניתן לגירושין אין לו לשנות כלל ממה שאומר לו הבעל אבל התם שצוהו בפירוש כו' והריטב"א פי' דכל הקפידא היא משום בפ"נ ובפ"נ דל"מ רק בשליח שניתן לגירושין, ומשו"ה התם כיון דאי היה משוי שליח הוי שליח שניתן לגירושין יעו"ש וכפה"נ לא ראה הפ"י דברי הריטב"א ויעויין בב"מ שנעלם מאתו ג"כ דברי הב"מ הנ"ל, ויעויין ברשב"א בחי' ספ"ב שעמד ג"כ על קושיא זו ומפשטות לשונו היה נראה כונתו כדברי הר"ן אך התשב"ץ בח"א סי' כ"ה הסב כונתו לכונה אחרת שכיון שבמצות הבעל עשתה האשה שליח זה הרי היה שליח שניתן לגירושין יעוי"ש מה שהאריך ויעו"ש בתשב"ץ שהעתיק בשם הרשב"א אבל התם נעשה שליח ע"פ ציוויו של הבעל ולפנינו איתא עושה שליח ולפי גי' דידן י"ל כונת הרשב"א כהר"ן

ויעויין במהרי"ט ח"א סי' ה' שהביא ספיקת מהר"י אדרבי לענין אמירת בפ"נ במי שהוא אינו שליח להולכה והוא חולק עליו אבל באמת המעיין במהר"י אדרבי הנ"ל כתב ג"כ כהמהרי"ט דאם אמר לשלוחו שוי שליח אפילו אם אמר לפלוני גם כן מהני אמירתו, ולפ"ז גם הדברי ריבות ס"ל כהמהרי"ט דאם עושה מעשה קוף בעלמא לא מהני אמירתו, אבל לשיטת הר"ן י"ל דגם הכא אינו שליח שניתן לגירושין א"כ אין נ"מ כלל בין אם הוא בעצמו עשה לשליח שני או השליח עושהו לשליח. אך לכאורה צ"ע על מהר"י אדרבי הנ"ל דס"ל אם אמר לשלוחו למסור לב"ד פלוני מיקרי דעביד מעשה קוף בעלמא א"כ אמאי מהני להאב"ע דספ"ב אמירתה בפ"נ ויעויין בדברי ריבות שפי' דברי הגמ' דהאשה עושה לב"ד לשלוחים אבל צ"ע דכיון דאמר לה ב"ד שבמקום פלוני הלא הבעל בעצמו עשאם לשלוחים ומשו"ה י"ל דזהו כונת הגמ' ואב"א דאמר לה הוי שליח עד מקום פלוני דלתירוץ קמא ל"מ אמירת בפ"נ רק היכא דהויא שליח שניתן לגירושין אבל להאבע"א מהני גם היכא דלא הויא שליח שניתן לגירושין, ומיושבין בזה דברי התוס' דלא כמו שנתקשה הרש"א ולפ"ז להרי"ף