הליכות אליהו על השולחן ערוך קמ

ק"מ ס"ק ה' ובפ"ת סי' ק"מ ס"ק י"ג דבמקום עיגון סמכינן על זה לבד, וא"כ כבר זכתה האשה בהגט מקודם ולא איכפת לן בביטול השליחות של השליח השני, ואף שלא נודע לנו בבירור מהמרתו מ"מ הלא מהגט והרשאה של שליח ראשון שנכתב כמו שכותבין בגט מומר, נראה שהוא מומר, ומסתמא ידעו הב"ד דקישינאוו דהוא מומר אף שאינני מכיר את הב"ד מי הם, ולכל הפחות נראה להך דעה ובגט מומר יכולין לזכות, דבגט כזה שנכתב כפי שכותבין במומר אף שלא נודע מהמכתב בפה מ"מ יצאה האשה מחזקת א"א, דמסתמא היה ידוע לב"ד שפקר ויש להאמין שהוא מומר, וגם יש לצרף בזה מ"ש בפ"ת בסדר הגט דשו"ע ס"ק ח"ג בשם שו"ת מהרי"מ לצרף דאם ביטל דרך כעס אין זה כלום, וגם הך סברא שכתב שם דהוי כמו נדרי זריזין דגם הכא י"ל דאמר כן כדי שימסור את הגט ואף דביו"ד סי' רל"ב איתא דדוקא בנדרים אמרינן כן ואין למידק למקום אחר, מ"מ יש לצרף זה לסניף, באופן שמכל הלין טעמא היה נראה להתיר את מסירת הגט של השליח השני, אך באשר כי גם שם האשה לא נכתב כראוי, אף כי כבר הארכתי לעיל להתיר בדיעבד מ"מ בהצטרף יחד גם הך ספק ביטול לא אוכל להתיר לעת עתה

שוב התבוננתי כי עיקר מ"ש הט"ג באות א' ס"ק ל"ב בדעת הב"ש בשם מהרי"ט שהבאתי לעיל דלכך לא אמרינן דשם אלי' שהכל קוראים אותו בלא וא"ו הוא חניכה שהכל קוראין אותו ואף אם היה שמו אליהו בוא"ו יהא כשר משום דדוקא בחניכה שהוא קיצור השם או חניכה אחרת שידוע שאין שם בפ"ע רק נגזר משם העיקר בזה סמכינן לפעמים אף לכתחילה אבל כשהוא שם בפ"ע דיהיה נשמע דזה שמו העיקרי אלי' בלא וא"ו ולכך בעינן שני גיטין יע"ש ועי' בס' חידושי אנשי שם סי' מ"ד הנ"ל שגם הוא כתב כן בדעת הב"ש גבי חזקי' ועי' בשואל ומשיב מ"ק חלק שלישי סי' פ"ח שקילס להך סברא

ולענ"ד הוא תמוה ואי אפשר לומר כן בדעת הב"ש דהלא הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ל"ה כתב גבי שם החולי שנשתקע אף דהוא ספק אם הוא עיקר א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון דהוא ככנוי שהוא כשר ולדברי הט"ג הנ"ל אמאי אין צריך שני גיטין דהלא כנוי לא הוי רק קיצור או חניכה אחרת שאינה שם בפ"ע והכא הלא שם הראשון הוא שם בפ"ע ועי' שם בשו"ע סי' קכ"ט בחלקת מחוקק ס"ק א' בתשובתו שם מבואר בדבריו שגם הוא ס"ל דשם הראשון הוי כחניכה שהכל קוראין וכן כתב ג"כ להדיא בב"י שם בסי' קכ"ט וכן מבואר בפ"ת ס"ק נ' בשם החוט השני וכנראה שם דגם הגאון מהר"י הורוויץ מסכים עמו בזה וכן מבואר בט"ג שמות שנשתנו מ"ח בשם המאיר נתיבים וכן נראה ממה שכתב הב"י הביאו הט"ז בסי' קכ"ט על מה שפסל מהרא"י בשם מהרר"י אם לא כתב כהן משום דבשטרות היו כותבין כהן וע"ז הקשה הב"י דהא בחניכתו לחוד כשר ושמו בלא כהן לא גרע מחניכתו יע"ש ולדברי הט"ג הנ"ל מאי מקשה מחניכתו דהלא חניכה הוא דוקא שידוע שאין שם בפ"ע רק נגזר משם אחר העיקר אבל שמו בלא כהן דהוא שם בפ"ע ואינו ידוע לחניכה לא מהני. וכן נראה מדברי התוס' גיטין ל"ד ע"ב וכל הראשונים שכתבו בשם ר"ת דבגט מומר אין כותבין רק שם יהדות דלא גרע מחניכה ועי' ברשב"א שם שכתב דהיכא דיש לו שני שמות גם לכתחילה די באחד דלא גרע מחניכה ולדברי הט"ג והחידושי א"ש הנ"ל הלא שם בפ"ט לא דמי לחניכה ומאי ראיה, ואף שהתוס' שם בגיטין כתבו דנקיי הדעת שכתבו חניכתו היו שמותיהן ידועין אי כשהשמות דומין שהכנוי דומה לשם הלא כתבו זה רק לענין לכתחילה משום דחניכה לא עדיף משם עיקר וגם בשם עיקר היכא דיש לו שני שמות ס"ל דכותבין לכתחילה שני השמות וכמו שמבואר שם בתוס' והיכא דחניכה דומה לשם כותבין לכתחילה אבל לומר דכנוי שהוא שם בפ"ע גרע מעיקר שם לא משמע מדבריהם, ולדברי הרשב"א הנ"ל מוכח דאף כינוי שהוא שם בפ"ע גם לכתחילה כשר ועי' ברא"ש שם בגיטין שגם הוא כתב כהתוס' להסביר החילוק בין הא דשני שמות להך דנקיי הדעת דמיירי שמכירין אותה והכל קוראין אותו בשם זה אלי' כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קוראין אותו בשם המובהק להכי סגי בשם חניכה לחוד אף לכתחילה ומהאי טעמא מומר א"צ לכתוב רק שם יהדות דלא גרע מחניכה

הרי דאף לדעת התוס' והרא"ש אם הכל קוראין אותו בחניכה ואף שחותם ועולה לתורה בשם המובהק כשר אף לכתחילה ואף בשני שמות כן אם חותם ועולה לתורה באחד ונקרא בפי כל בשם השני כשר לכתחילה בשם שנקרא בפי כל דחניכה ושני שמות בפ"ע דמי להדדי וכמו שנראה להדיא כן בדבריו וא"כ הכא בשם אלי' שהכל קוראין אלי' בלא וא"ו אף ששמו המובהק אליהו מלא כשר לכתחילה לפ"ז, איברא דמדברי מהרא"י שהביאו כל הפוסקים בשמו דגרשום שכתב גרשון הוי שנוי משום דהם שני שמות חלוקים בקרא ופסול אף בדיעבד א"כ משמע כהט"ג דהיכא שהכנוי שם בפ"ע לא הוי כנוי דאל"ה אמאי פסול ומה בכך שהם שני שמות בקרא הלא עכ"פ כיון דהכל קוראין אותו גרשון הוי כנוי והנה באמת היה אפשר לומר דגם מהרא"י לא מיירי רק שאין ידוע איך קוראין אותו וכמו שנראה כן מדברי הג"פ שהביאו הט"ג אות ג' ס"ק ל'

אכן מדברי הט"ג וסתימת האחרונים נראה מבואר שאף אם הכל קוראין גרשון הוא פסול וגם מהג"פ אין ראיה להיפך והא דכתב דמהרא"י מיירי שאין ידוע האיך שמו היינו דאל"ה היה לו להכשיר מחמת דנשתקע שם הראשון וע"ש בט"ג ס"ק ל' וס"ק כ"ט אבל לא מטעם חניכה ואפשר דס"ל כיון דגרשום וגרשון השמות דומין זה לזה לכך לא חשיב חניכה דאף דע"י חניכה שמכנין אותו וקרו ליה ועני חשיב כשם העיקר ככל שם עיקר שקרו ליה ועני דחשיב שם ע"י זה כמבואר באחרונים אבל היכי דהחניכה דומה לשם העיקר ואין הפרש ביניהם רק במם ואין בסוף התיבה דזה גרשום במם וזה גרשון בנון אין ראיה ממה שקרו ליה גרשון בנון להחשיבו שם חניכה קבועה בפ"ע ע"י שקרו ליה כן ועני דמה שעני על מה שקרו ליה גרשון הוא מחמת שהוא מבין שאותו קראו ע"י השם שדומה לשמו גרשום וגם העולם אין קובעים שמו גרשון לעיקר רק מחמת שטעו או שאין מקפידים בזה בשנוי קל כזה אבל בכתיבה מדקדק אדם לכתוב שמו במכוון כמו שהוא באמת וכיון שנכתב לא כפי האמת גרשום רק גרשון לכך הוי שנוי ופסול. **(וכמו שמצינו סברא כזו ברשב"א באם הקדים שם טפל לעיקר דאין דרך בני אדם לכתוב שם טפל קודם

)** ועפ"ז יש ליישב ולפרש דברי מהרלב"ח כפי שהבין בדבריו השיבת ציון הנ"ל דקיצור השם היכי שאינו שם אחר שאינם נמצאים אחרים שנקראו בשם זה לעיקר חשיב חניכה והיכי דהקיצור הוא שם שאחרים נקראו בו לעיקר הוי שנוי וכנ"ל והיינו דקיצור לא חשיב חניכה דמה שקורין אותו בקיצור, אינו קובע שם לעצמו דהוא בעצמו וגם העולה שקורין אותו בשם הקיצור אינם קובעים אותו לשם רק שררך העולם לקצר ולקרוא כן, וע"י זה הכניס שמו הקבוע