הליכות אליהו על השולחן ערוך קלט

וכמ"ש לעיל, א"ב אי אפשר לומר כמו אצל רופא כנ"ל, ואפשר דהגר"א ז"ל ס"ל דכיון דבית מכר ועדיין נקרא בית א"כ לא הוי מום כלל, וא"כ אף אם אמרינן דבהלכה אצל רופא לא הוי משום דגם עתה היא נמאסת עליו רק משום דכיון דבשעת מעשה היה בה מום והטעתו, מ"מ הכא דעדיין נקרא בית ולא הוי מום כלל המקח קיים, (אך עדיין צ"ע דהלא הגר"א ז"ל כתב דבריו על דברי הרמ"א הנ"ל שהוא אחרי דברו המחבר והמחבר נראה באה"ע סי' ל"ט סעיף ו' שס"ל דבהלכה אצל רופא הוא משום דמאוסה היא עליו גם אח"כ ועי' בב"י אה"ע שם שכתב על הרמב"ם שכתב כלשונו בשו"ע שס"ל כנ"ל והרמ"א שתיק ליה להמחבר באה"ע ונראה דגם הוא ס"ל כוותיה, ולבר זה הלא הר"י מיגאש ס"ל להדיא דהוי מום וא"כ י"ל דגם הרא"ש לא פליג עליו בזה דהוי מום ורק דהוא אזיל לשיטתו דאם הוסר המום אח"כ ג"כ מהני וכנ"ל ורק אם לא הוה נקרא בית היה פנים חדשות שלא היה המקח ע"ז והמקח בטל) אך אף אם נאמר כן מה שציין בסוף דברי הרמ"א הנ"ל "הגהות מרדכי דכתובות" (ולא אדע אם דברי הרמ"א בעצמו הוא או אחר ציין זאת הגהות מרדכי דכתובות) וזהו ודאי תמוה דהגהות מרדכי דכתובות הוא בשם הר"י אבן מיגאש, ולדבריו אף אם לא אמר שיש לו כותל שלם רק סתם ג"כ אם נמצא רעוע בטל המקח ואף בדינא דהמחבר קלקול המקומות ועקירת הדלתות הוי מום והמקח בטל וכנ"ל וצ"ע ובעיקר דברי הרא"ש יש להאריך בזה אך אין כאן מקומו

נחזור למה שכתבנו די"ל בדעת רש"י ז"ל דלכך באומר כמו שאמרה דאינה מגורשת אף כשיגיע הגט לידה דכיון דהשליח לא קיבל שליחותו אומדנא דמוכח הוא דגם הבעל לא משאו לשליח וכנ"ל, ולכך לא מהני אף שיתרצה השליח אח"כ וכנ"ל. מעתה לפ"ז י"ל דזה דוקא אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה בעת עשית השליחות א"כ גם הבעל לא עשאו לשליח, אבל אם מתחילה קיבל שליחותו, וא"כ גם הבעל עשאו לשליח ומסר לו כח השליחות וכבר נגמרה עשית השליחות של הבעל כראוי אף אם ביטל השליח אח"כ את שליחותו מ"מ אם חוזר ומתרצה מהני דכח הבעל ומסירת כחו לשליחות לא נתבטל והכא לא שייך אומדנא לומר דגם הבעל לא עשאו לשליח: דהלא בעת הביטול של השליח לא עשאו אותו הבעל לשליח רק עשיות השליחות נעשו מקודם אשר הבעל עשאו לשליח ומסר את כחו לו שיהיה הוא במקומו ואז הלא קיבל השליח את שליחותו והתרצה לדברי הבעל

ואין לומר בזה אומדנא דמוכח הוא דאם היה יודע הבעל מתחילה דהשליח יבטל אח"כ את שליחותו לא היה עושה אותו לשליח מתחילה, דזה ודאי אינו דכיון דעל עת עשית השליחות לא שייך אומדנא דהלא אז התרצה א"כ לא שייך לומר דאילו היה יודע מה שיהיה אח"כ שיבטל לא היה עושה זאת מתחילה. דהלא אם נאמר אומדנא מתחילה אם היה יודע מה שיהיה אח"כ, א"כ יש לנו לומר ג"כ אומדנא על כל הנעשה מתחילה ועם מה שיהיה עד כל הסוף, ויש לנו לומר דאם היה נודע לו אשר עתה בעת עשית השליחות מקבל שליחותו ואח"כ יבטל ואח"כ יחזור לשליחותו, וא"כ אם נאמר כן דהבעל היה יודע מכל זה ודאי דהיה מוסר לו השליחות והיה עושה אותו לשליח ברצון טוב, אבל אם השליח אינו מקבל שליחותו מתחילה אין לנו לדון על מה שיהיה אח"כ רק דהאומדנא הוא על עת הזאת עת עשית השליחות ואז ודאי אם היה יודע שאין מקבל את שליחותו לא היה עושה אותו לשליח ולכך שליחותו בטלה, וכמו שס"ל להר"י מיגאש

ולפי הנ"ל גם רש"י ס"ל כן גבי מומין דאם בעת המכירה היה מום בטל המקח, אף דשם לא הותנה בפירוש שלא יהיה מום ורק משום דהוא חזקה שאין אדם מתפייס במומין דהוא ג"כ כמו אומדנא, ולא אמרינן דאף דחזקה שאין אדם מתפייס במומין, מ"מ אלו היה יודע שאם יתקן לו אח"כ היה מתרצה וליכא חזקה שאין אדם מתפייס, ורק אמרינן כיון דבעת המכירה היה מום ואילו היה יודע לא היה נתפייס לכך המקח בטל, א"כ גם הכא באומדנא הוא כן וכנ"ל. וכן יש לדמות זה להא דמבואר השו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף ה' שכ"מ כו' נכסיך למי. אמר כמדומה שיש לו בן ושאשתו מעוברת עכשיו שאין לו בן נכסי לפלוני, ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת אין מתנתו מתנה אף שמת הבן או שהפילה אשתו אח"כ, הרי כיון דהוא אומדנא שלא נתן רק אם לית ליה בן וכיון שיש לו בן לא נתן, לכך אף אם מת הבן אח"כ המתנה בטלה ולא אמרינן אילו היה יודע מתחילה שימות הבן או שאשתו תפיל העובר היה נותן, משום דאנו דנין על שעת המתנה ואז כיון שבנו חי ואשתו מעוברת לא נתן, א"כ גם הכא דבעת השליחות לא קיבל שליחותו ואומדנא דמוכח הוא דלא נתן לו כח השליחות רק אם מקבל שליחותו השליחות בטלה אף שיתרצה אח"כ, אבל אם מתרצה מתחילה ומקבל שליחותו ואח"כ ביטל, אם נתרצה אח"כ דלא שייך אומדנא וכנ"ל חוזר לשליחותו כמקדם וכנ"ל

ולפי זה היה אפשר לומר דלדעת התוס' והרא"ש והר"ן ולפי דברי הב"י שגם הרמב"ם ס"ל כן וכן היא דעתו בשו"ע סי' ל"ט דהא דהלכה אצל רופא הוא משום דגם אח"כ היא מאוסה עליו, אבל בלא"ה כיון שנתרפאה מקודשת אף דבעת הקידושין היו המומין א"כ לפי דבריהם י"ל דגם אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה (רק שהבעל אינו יודע מזה בעת שלא קיבל) מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני וכמו גבי מומין וכנ"ל ומהא דשו"ע סי' רנ"ג הנ"ל יש לדחוק וליישב, והא דבאמר הולך כמו שאמרה אינה מגורשת אף שהגיע הגט לידה והשליח מתרצה אח"כ י"ל כמו שכתב הרשב"א ז"ל בפירושו שהביא הנודע בשערים הנ"ל וכן הוא בריטב"א גיטין שם ובשיטה מקובצת ב"מ ע"ו, ולהפוסקים דס"ל ושליח הובאה האשה עושה, בלא"ה לק"מ וכמ"ש לעיל משום דבעת שהגיע לידו שאז אמר לו הא גיטך אז לא היה בתורת שליחות וכמו שהארכתי לעיל

וצ"ע בזה לדעת הראשונים הנ"ל דיש לדחות ולומר גם אליביה אם לא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, דהכא גבי אומדנא עדיף מהא דכתובות ואין העת להאריך בזה, אכן אם מתחילה קיבל השליח שליחותו ואח"כ ביטל אם נתרצה אח"כ בזו כבר הוכחתי לעיל. דנראה לדעת הטור דמהני ריצוי שלו, וגם מרש"י אין סתירה לזה די"ל דגם אליביה מהני וכמ"ש לעיל, וא"כ בנידון דידן דהשליח התרצה מתחילה אף אם נאמר דהיה ביטול אח"כ מ"מ כיון ואח"כ התרצה וחזר לשליחותו מהני ומגורשת במסירת הגט מן השליח אך לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, ועי' בפ"ת בסדר הגט דשו"ע ס"ק מ"ג ובסדר גיטין דמהר"מ סדר גט שלישי פ"ת ס"ק כ"ו שהביא בשם הג"מ דהעיקר דהשליח אינו יכול לבטל שליחותו, וכל שחזר ונתנו לה לא איכפת לן במה שביטל מקודם ומ"מ סיים דלמעשה קשה להכריח לחומר הנושא ואין ס' ג"מ ת"י לעיין בו

אך בנידן דידן דהוא ספק אם היה ביטול וגם אם היה ביטול אם הבעל מומר הלא איכא דעת הסוברים דמומר יכול לזכות את הגט ומגורשת בזה אף שלא הגיע ליד האשה ואף שלא ידעינן שהיא מהדרת ועי' בט"ז סי'