הליכות אליהו על השולחן ערוך קלז

הגט ליד האשה וכן כתב ג"כ הרשב"א, ובנתינת הגט ליד האשה בעינן שיתן לידה וטלי גיטך מע"ג קרקע פסול ולפ"ז גם בשליח קבלה פסול טלי גיטך מע"ג קרקע

וכן מבואר להדיא בס' דברי אמת קונטרס י"א בענין גיטין סי' כ"ט ולפי הנ"ל דגם שליח הובאה הוי כמו שליח קבלה, א"כ גם בשליח הובאה פסול טלי גיטך מע"ג קרקע, ואף דאם נתן הגט בפיקדון ואח"כ אמר הרי זה גיטך מגורשת ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ועי' בב"ש סי' קל"ט סק"ב מ"מ בעינן שיאמר בעת שמגרש הרי זה גיטך או הא גיטך ומה שאמר הא גיטך בעת שלא קנאה את הגט לא מהני וכמו שמבואר בשו"ע סי' קל"ט סעיף ב' ובסי' קל"ז ואם לא אמר הא גיטך בטל מדאורייתא כמו שמבואר בב"ש סי' קל"ו סק"א בשם הטור והר"ן ואף לדעת הרמב"ם דמדאורייתא כשר זהו רק משום דגופו של גט כתיב בו תורת כריתות, ועי' ברמב"ם פ"א מה' גירושין ובמ"מ שם וכיון שנתן לה הוי כאילו אמר, אבל היכא דהנתינה היתה גרועה ונפסלה גם הרמב"ם מודה שהוא בטל מדאורייתא וכמו שכתב הב"ש בסי' קל"ח סק"א, וא"כ אף אם אמר מקודם הא גיטך מ"מ כיון שנתינה לא היתה נתינה אם ירצה לגרש אח"כ בעינן שיאמר עוד הפעם הא גיטך ואם לאו הוא פסול

מעתה לפ"ז א"ש דלא מהני אף אם נמלך אח"כ דכיון דבעת שנתן הבעל הגט לידו של השליח עקר השליח שליחותו א"כ נתינת הבעל הגט ליד השליח לא הוי רק כמו פיקדון וא"כ הנתינה היתה גרועה אף אם השליח מתרצה אח"כ וחוזר לשליחותו אף אי יכול לחזור לשליחותו לא מהני דהלא אח"כ לא אמר לו הבעל הא גיטך ולכך אינה מגורשת, מעתה לפ"ז מדוקדקים דברי הטור כמין חומר דמתחילה כתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר כמו שאמרה, הוא דמשום הכי לא אמרינן דאדעתא דהכי קבלו השליח והתרצה בקבלתו כמו בלא אמר כמו שאמרה וכנ"ל, ואח"כ כתב ואפילו נמלך השליח אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, ודקדק כיון שלא בא לידו דהוא לתת טעם דאמאי לא מהני ריצוי של השליח אח"כ דהלא השליחות שלו כבר התחילה בעת שעשתה אותו האשה לשליח וא"כ אף אי אמרינן דשליח שלא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, בכ"ז הלא הכא כבר קיבל שליחותו מתחילה בעת שעשתה האשה אותו לשליח, וא"כ אף שחזר בו וביטל שליחותו מ"מ אם נמלך ונתרצה אח"כ להוליכו הוא חוזר לשליחותו וכנ"ל וע"ז דקדק הטור וכתב כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, והיינו כיון דבעת שנמלך להוליך הלא אז לא אמר לו הבעל הא גיטך ורק מקודם בעת שבא הגס לידו של השליח (וגם הולך כמו שאמרה י"ל דהוי כמו הא גיטך דהלא השליח אמר לו אשתך עשאתני לקבל לה גיטה והוא אומר הולך כמו שאמרה היא) ואז לא היה בתורת שליחות ולכך אינה מגורשת אף שנמלך אח"כ להוליך, והוא נכון לענ"ד בכונת דברי הטור

באופן דמדברי הטור אין ראיה דאם בעת מעשה השליחות לא קבל השליח שליחותו אם יכול לחזור להתרצות אח"כ ולחזור לשליחותו כמ"ש המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל די"ל דכונתו כמ"ש לעיל, וכיון דמדברי רש"י בגיטין מוכח דלא מהני ריצוי שלו אח"כ אם לא קבל שליחותו מתחילה וכמו שכתבו המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל ולא מצינו חולק עליו בזה בהדיא א"כ י"ל דכו"ע ס"ל כן. וגם מהא דהרשב"א פירש פירוש אחר גבי הבא לי גיטי ואין מוכח לפי פירושו לומר דאם לא קיבל השליח שליחותו לא מהני ריצוי שלו אח"כ יע"ש בנודע בשערים הנ"ל מ"מ אף שאינו מוכח י"ל דלדינא גם הוא ס"ל כרש"י ז"ל, אך אם מתחילה קיבל השליח את שליחותו ואח"כ ביטל את שליחותו אם חוזר ונתרצה לפמ"ש לעיל נראה מדברי הטור דמהני ויכול לחזור לשליחותו, וא"כ גם לרש"י י"ל דמהני דלמה לנו לעשות פלוגתא בזה וכמו שכתב ג"כ הנוב"ש הנ"ל די"ל דגם רש"י ס"ל דמהני בזה יע"ש

איברא דאכתי הדבר צריך הכרע דמה חילוק יש בין אם קיבל שליחותו ואח"כ ביטל לאם לא קיבל שליחותו מתחילה, דהלא גם אם קיבל שליחותו ואח"כ ביטל נתבטלה שליחותו אח"כ וא"כ איך יכול לחזור לשליחותו, ואי משום דרצון הבעל וכח שליחותו שנתן מתחילה לא נתבטל, ורצונו של הבעל הוא עומד מתחילה ועד סוף שיהיה שלוחו ולכך אם נתרצה השליח אח"כ הוא חוזר לשליחות הבעל, הלא גם אם לא קיבל השליח את שליחותו גם מתחילה ג"כ לא נתבטל כח השליחות ורצון הבעל והבעל רוצה בהשליחות מתחילה ועד סוף, וא"כ כיון דלרש"י הנ"ל מוכח אם לא קיבל שליחותו מתחילה לא מהני ריצוי שלו אח"כ, א"כ גם אם מתחילה קיבל שליחותו וביטל אותה אח"כ ג"כ לא מהני ריצוי שלו אח"כ לחזור לשליחותו, והטור דמשמע מיניה כמ"ש לעיל דמהני ריצוי שלו אם קיבל שליחותו מתחילה באמת יחלוק בזה על רש"י ולדידיה אף אם לא קיבל שליחותו מתחילה מהני ריצוי שלו אח"כ

אך באמת לענ"ד גם לרש"י הנ"ל אינו מוכרח דפליג על דעת הטור, די"ל דאם השליח אינו מתרצה לקבל שליחותו מתחילה אומדנא דמוכח הוא דגם הבעל לא עשה אותו לשליח דלמה לו להבעל לעשות אותו לשליח כיון שאינו מקבל את שליחותו, והא דאמרינן באומר כמו שאמרה אי אדיבורא דידה סמיך הבעל ופרש"י בגיטין שם משום דהבעל אינו מאמין לדברי השליח שאמר התקבל ולכך אומר כמו שאמרה דהוא רוצה שיהיה כפי שאמרה היא אף שהשליח עקר את שליחותו, וא"כ אין תועלת להבעל דאף אם הוא נותן כפי שאמרה היא אינה מגורשת, ומה גם לפי מה דאמר הגמ' בב"מ דף ע"ו דאעילויא דידה סמיך, ועי' בתוס' שם א"כ איזה עילוי יהיה בזה דהלא בין כך וכך אינה מגורשת, לא משום דחושב הבעל אולי יחזור השליח ויתרצה בשילוחו ולכך נותן לו הבעל הגט (אף אם, נאמר דשליח שלא קיבל שליחותו אם חוזר ומתרצה מהני) דזה ודאי אינו דאם היה חושב הבעל דהשליח אינו מקבל את שליחותו ודאי דלא היה נותן לו על ספק את הגט אולי יחזור להתרצות דמסתמא כיון שאינו מרוצה עכשיו לא יתרצה ג"כ אחרי כן **(וכן מצאתי בס' אבן העוזר בב"מ שכתב בזה אין לנו לחשוב דכיון דאינו מרוצה עכשיו לא שכיח שיתרצה אח"כ.)** רק דאמרינן דהבעל טעי וסבר דאף דהשליח אמר אשתך אמרה התקבל אינו עוקר את שליחותו אם אמרה לו הבא ואף אם עקר אולי סובר הבעל דכיון דהוא אומר הולך כמו שאמרה והשליח מקבל ממנו הגט מסתמא מתרצה להיות שליח להולכה מן הבעל אף דהאמת הוא אינו כן, אך הבעל טעי בזה ולכך כיון דאליבא דאמת אמרינן דהשליח לא קיבל את שליחותו א"כ גם כח השליחות של הבעל נתבטל דעל זה האופן לא נתן לו כח השליחות

ובזה יהיו מדוקדקין דברי רש"י בב"מ דף ע"ו ע"ב ד"ה אלא שכתב וז"ל הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה אין זה שליח שניתן לגירושין שכשקבלו לא קבלו ע"מ כן עכ"ל, ולכאורה הוא כשפת יתר דהוי ליה למכתב אין זה