הליכות אליהו על השולחן ערוך קלו

אח"כ משמע דלא קאי על נמלך בשעת קבלת הגט כמ"ש דהלא הך לישנא דהטור ואפילו נמלך אח"כ הוא אחר דבריו שכתב "והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה" והך דהבעל לא עשאו שליח להולכה קאי על שעת קבלת הגט וא"כ מ"ש ואפילו נמלך אח"כ הוא אחר קבלת הגט דאי על שעת קבלת הגט היה לו לכתוב ואפילו שנמלך להוליכו ולא לכתוב נמלך אח"כ להוליכו, ולפי מ"ש לעיל דכיון דהשליח מתרצה לקבל הגט מסתמא מתרצה לדברי הבעל להוליך רק שאינו מועיל כיון שנתבטל מתחילה קידם קבלת הגט א"כ היה לו להטור לכתוב ואפילו שנמלך בשעת קבלתו ומה זה שכתב ואפילו נמלך אח"כ

ועוד דלפי פירושי דמה שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח הוא ליישב דאמאי לא מהני ריצוי של השליח במה שמקבל הגט ומסתמא מתרצה הוא לדברי הבעל, ומ"ש ואפילו נמלך אח"כ הוא ג"כ דנמלך להתרצות במה שמקבל הגט והיא היא רק דהוא טעם למסקנת דבריו הראשונים שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח כו' ולכך אף שנמלך אח"כ ממה שעקר את שליחותו והוא מתרצה אח"כ לחזור לשליחותו ע"י שמקבל את הגט מן הבעל ומסתמא מסכים הוא לדבריו בכ"ז לא מהני כיון שלא בא לידו בתורה שליחות דהיינו משום דעקר ובטל את שליחותו קודם קבלתו, וא"כ שהוא לתת טעם לדבריו הראשונים במה שכתב ואפילו נמלך אח"כ היה לו להטור לכתוב הילכך או לכן אפילו שנמלך ומדכתב ואפילו נמלך משמע דהוא מילתא באנפי נפשה, ועוד מה זה שכתב הטור כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, הלא היה לו לומד כיון שנתבטלה שליחותו קודם שבא לידו ומה זה שדקדק וכתב שלא בא לידו בתורת שליחות דבשלמא לדעת רש"י בב"מ ע"ו ע"ב שכתב שכשקבלו לא קבלו ע"מ כן לא קשיא למה כתב שכשקבלו משום דלדעת רש"י שליח הובאה הבעל עושה אותו ואז כשקבלו מתחלת השליחות, לכך כתב כשקבלו דהוא בשעת קבלת השליחות, אבל הטור דס"ל דשליח הובאה האשה עושה אותו כמו שמבואר בדבריו סי' ק"מ וא"כ עשית השליחות כבר התחילה מקודם א"כ למה דקדק וכתב שלא בא לידו בתורת שליחות

אשר לזאת נראה לומר דהעיקר הוא כמו שכתב שם המשל"מ ליישב קושיתו הנ"ל דבהולך ולא אמר כמו שאמרה דהבעל אמר בפירוש הולך דהכונה דעשאו שליח להולכה כי קבלו שליח אדעתא אמאי דאמר הבעל קבלו וחזר בו מדבריו הראשונים, אבל אם הבעל לא אמר בפירוש שעשאו שליח להולכה אלא אמר בסתם כמו שאמרה אמרינן דכיון דהשליח כבר עקר לפני הבעל לשליחותה שאמרה, אמרינן שגם עתה שקבל את הגט מיד הבעל עומד בסברתו דאינו רוצה להיות כ"א שליח קבלה יע"ש במשל"מ. ובאמת מוכרחים אנו לומד כן כמ"ש המשל"מ לדעת רש"י ושאר הראשונים דאשה אינה יכולה לעשות שלוח הובאה, ובהבא לי גיטי הוא דאומרת שהבעל יעשה אותו שליח להולכה כמ"ש רש"י ז"ל בב"מ דף פ"ו, והך דינא דאם אמר הולך ולא אמר כמו שאמרה היא, מגורשת, הוא מוכרח אליבא דכו"ע מגמ' גיטין ס"ג הולכה אקבלה יע"ש וא"כ אליבא דרש"י אי אפשר לומר כמ"ש לעיל בישוב קושית המשל"מ הנ"ל וע"כ מוכרחים אנו לומר לדעת רש"י ושאר הראשונים שס"ל כמותו כתירוץ המשל"מ הנ"ל

אמנם גם לפ"ז לפי תירוץ המשל"מ הנ"ל תהא נדחה הוכחת המכתב מאליהו והנודע בשערים הנ"ל מדברי הטור הנ"ל, די"ל דמה שכתב הטור והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה דהוא בא לתת טעם דאמאי לא אמרינן גם בהולך כמו שאמרה דנתרצה השליח לדברי הבעל להיות שליח הולכה כמו דאמרינן בהולך ולא אמר כמו שאמרה, ולכך כתב הטור דבהולך כמו שאמרה לא עשאו הבעל שליח להולכה ולכך לא אמרינן דנתרצה השליח בקבלתו לדברי הבעל להיות שליח להולכה וכמ"ש המשל"מ הנ"ל, ואם היה הבעל עושה אותו שליח הוי אמרינן דנתרצה גם השליח אבל לא למידק דאף אם לא נתרצה אם הבעל עשה אותו לשליח אף שהשליח לא קיבל שליחותו מתחילה בכ"ז מהני, מעתה לפ"ז א"ש לישנא דהטור ואפילו נמלך אח"כ להוליך דדוקא אח"כ הוא נמלך להוליך אבל בעת שמקבל את הגט הוא עומד בסברתו כמקדם וכנ"ל

והשתא לפ"ז אם נימא דשליח אף שקיבל שליחותו בשעת מעשה ואח"כ בטל שליחותו אינו יכול להתרצות אח"כ ולחזור לשליחותו. הנה לבד שישאר הדיוק הנ"ל דלמה לו להטור למידק בלישניה ואפילו נמלך כו' כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דמה לנו איך שבא לידו ורק דהוי ליה למכתב כיון שנתבטלה שליחותו הקודם, דהלא העיקר הוא כיון שנתבטלה שליחותו לא יכול לחזור עליה, ואף קודם שבא לידו נתבטלה, ולומר דלכך כתב כיון שלא בא לידו בתורת שליחות לכך לא אמרינן דנתרצה בקבלתו את הגט כמו בהולך ולא אמר כמו שאמרה הלא כבר כתב זה מקודם במה שכתב והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה וכמ"ש לעיל, עוד זאת דזה גופא יקשה על הטור דמוכח מיניה דהחילוק בין הולך כמו שאמרה היא דאמרינן שעקר לשליחותיה אף אי אמרינן דהבעל אדיבורא דידה סמיך ונתן לו הגט ע"ד להובאה והשליח תתרצה לקבל את הגט ממנו משום דכיון שאמר כמו שאמרה והשליח כבר עקר את שאמרה לזאת אף שהשליח מקבל את הגט מן הבעל בשתיקה מ"מ עומד הוא בסברתו כמקדם, מה שאין כן אם לא אמר כמו שאמרה דהוא עצמו עושה אותו לשליח וכתירוץ המשל"מ הנ"ל אשר באמת הוא דוחק

ול"ל להטור לומר כן דהלא אליביה בפשוטיה ניחא דגם אם נאמר דאף אם אמר כמו שאמרה היא והשליח מקבל ממנו את הגט מתרצה הוא לדבריו להיות שליח הובאה, ובכ"ז אינה מגורשת דכיון דשליח הובאה האשה עושה והבעל לא פשה אותו שליח וכבר ביטל השליח את שליחותיה קודם קבלתו הגט לכך לא יכול לחזור לשליחותו ואף אם נמלך בפירוש מקודם בעת קבלתו את הגט מן הבעל והתרצה להיות שליח הובאה לא מהני וכמ"ש לעיל אלא ע"כ כמ"ש דשליח שקבל שליחותו בשעת מעשה אם אח"כ ביטל את שליחותו, אם מתרצה אח"כ יכול לחזור לשליחותו לכך אי אפשר לומר דגם בהולך כמו שאמרה התרצה לדברי הבעל להיות שליח הובאה דא"כ אמאי אינה מגורשת כשהגיע לידה וע"כ מוכרחים אנו לומר כחילוק של המשל"מ דכיון שאמר כמו שאמרה הוא עומד בדבורו כמקדם וא"ש וכנ"ל

ומה שדקדק הטור בלשונו כיון שלא בא לידו בתורת שליחות הוא ליישב עוד דבר אחד, דהנה לכאורה יש לדקדק בזה עוד דהלא לדעת הטור דשליח הוצאה האשה פושה אותו וא"כ כבר התחילה שליחותו של השליח קודם שעקר את שליחותו ובשעת מעשה השליחות קובל השליח אה שליחותו וא"כ אף אם אח"כ עקר השליח את שליחותו מ"מ אח"כ שנמלך להוליכו אף אם נמלך אחר קבלתו את הגע אמאי אינה מגורשת, דהלא להנ"ל שליח שקיבל את שליחותו וביטל אותה אח"כ אם חוזר ומתרצה חוזר לשליחותו, אמנם באמת לק"מ דשליח המאה כתב הר"ן הביאו הב"י בסי' ק"מ ובב"ש שם סק"ד דהוא כמו שליח לקבלה רק דהוי כאילו מתנה שלא תתגרש עד שיבא