הליכות אליהו על השולחן ערוך קלה

ולכך לא יכול לחזור לשליחותו, והנה לבד דאינו מוכרח לומר כן דאפשר דאתי דיבור ומבטל דיבור רק מכאן ולהבא ולא למפרע עוד זאת אף אם נימא דנתבטלה שליחותו למפרע מ"מ אם חוזר להתרצות י"ל דהוא חוזר לשליחותו דהלא הבעל עשה אותו שליח והבעל לא ביטל שליחותו ולא נטל ממנו את הכח שלו שעשה אותו לשליח ורצונו של הבעל לא נשתנה מתחילה ועד סוף שיהיה הוא שליח ואף דהשליח מצדו ביטל את שליחותו מ"מ אח"כ שנתרצה הוא חוזר לשליחות הבעל כמקדם

ויש לדמות זה להא דקי"ל בשו"ע סי' קמ"א סעיף י"ד דיכול לעשות שליח שלא בפניו ואף דהשליח לא ידע בעת שהבעל עשה אותו שליח ובודאי דלא נעשה שליח של הבעל כ"ז שלא ידע ומתרצה לקבל את השליחות מ"מ אח"כ כשנתודע לו ומתרצה לזה הוי שליח כיון דהבעל עשה אותו לשליח ורצונו גם עתה בזה. כן גם הכא אף אם נתבטלה שליחותו למפרע מ"מ כיון דהבעל עשה אותו שליח ורצונו של הבעל גם עתה בזה אם חזר השליח והתרצה חוזר לשליחותו, ומצאתי להגאון מו"ה בערוש אשכנזי בנודע בשערים סי' י"א שהעיר בזה דרק מכאן ולהבא הוא בטל. ואף אם נתבטלה שליחותו למפרע מדוע לא יהיה מהני כשחוזר ומתרצה, וע"ש שהביא דמדברי רש"י בגיטין ס"ג גבי הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל דאף דהבעל עשה אותו שליח להולכה אף אי אמליך ואמטיה לה לא מהני דמעיקרא לא קיבל עליו להיות שליח, א"כ מוכח דכיון דביטל שליחותו מעיקרא אף דנתרצה אח"כ לא מהני אף דרוצה הבעל, וע"ש שכן כתב ג"כ המכתב מאליהו וע"ש שכתב דמדברי הטור בסי' ק"מ (לפי הנראה מדבריו דגם זה הוא דברי המכתב מאליהו) מוכח להיפך שכתב שמה גבי הך דינא דהביא לי גיטי ובא ואמר אשתך עשאתני שליח לקבל לה גיטה והוא אומר הילך כמו שאמרה היא אפילו הגיע הגט לידה אינה מגורשת שהרי עקר לשליחותו כו' והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר הילך כמו שאמרה היא נמצא שאין כאן שליחות כלל, ואפילו נמלך אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות, ומוכח מדברי הטור הנ"ל דאם הבעל עשה אותו לשליח הולכה אף דבשעת מעשה לא קבל שליחותו מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני

וע"ש בנודע בשערים שכתב דכיון דלדעת הטור אף אם לא קיבל השליח שליחותו מתחילה מהני ריצוי שלו אח"כ א"כ אף דלדעת רש"י לא מהני, בכ"ז אם מתחילה קיבל השליח שליחותו ואח"כ בטל אם נתרצה אח"כ י"ל דגם לרש"י מהני וע"ש. ולענ"ד מדברי הטור אין שום ראיה, דאם לא קיבל שליחותו מתחילה יהא מהני חזר ונתרצה דהטור שם אחר דבריו הנ"ל כתב ודוקא שאמר לו הילך כמו שאמרה אבל אמר לו הולך או זכי לה ודאי עתה עשאו שליח להולכה ואדעתא דהכי קבלו וכשיגיע לידה מתגרשת, וכן פסקינן בשו"ע סי' ק"מ סעיף ח' דאם לא אמר כמו שאמרה היא כשיגיע לידה מגורשת

ולכאורה הוא תמוה דהלא להך צד דאדיבורא דידה קא סמיך הבעל והבעל אמר כמו שאמרה היא גם הבעל מסכים להביא ולא לקבלה דהלא הוא אמר כמו שאמרה והיא אמרה להביא: בכ"ז לא אמרינן דאדעתא דהכי קבלו, ורק כיון שהשליח אמר אשתך אמרה התקבל אמרינן דהשליח עקר לשליחותו ואינו מסכים לדברי הבעל שאמר הילך כמו שאמרה שהוא להולכה רק שהוא עומד בדעתו שאינו חפץ רק להיות שליח קבלה ולא להולכה, א"כ אמאי באומר הבעל הילך לה ולא אמר כמו שאמרה מגורשת כשיגיע הגט לידה דאמרינן דאדעתא דהכי קבלו דהלא השליח עקר לשליחותיה להולכה ואינו חפץ רק להיות שליח קבלה ומצאתי אח"כ. במשל"מ פ"ו מה' גירושין ה' י"א שעמד בזה וע"ש מ"ש בזה

ולענ"ד היה נראה לומר בזה דבאמת גם הילך כמו שאמרה כיון דהבעל נותן הגט להשליח ואומר לו הילך כמו שאמרה אף שהשליח אמר לו שאשתו עשאתו שליח לקבלה ואינו חפץ להיות שליח להובאה מ"מ להך צד דאדיבורא דידה קא סמיך כיון דהבעל נותן לו הגט אח"כ ואומר כמו שאמרה דהוא להובאה והשליח קיבל ממנו אח"כ בשתיקה אמרינן מסתמא מסכים הוא לדברי הבעל וחוזר הוא להתרצות להיות שליח להובאה דאל"ה לא היה לו להשליח לקבל את הגט, וכמו דאמרינן בהילך ולא אמר כמו שאמרה, והא דאינה מגורשת באמר הילך כמו שאמרה אף כשיגיע הגט לידה, הוא משום דכיון דלדעת הרמב"ם והטור וכן הוא בשו"ע דשליח להובאה האשה עושה אותו והוא שליח של האשה כמו שליח לקבלה ולא של הבעל, ולכך אם הבעל אמר הילך כמו שאמרה אף אי אדיבורא דידה סמיך אינה מגורשת דהלא הבעל אינו עושה אותו שליח בעצמו רק שנותן לו הגט ע"ד שליחות האשה להובאה, ואף דהשליח מתרצה לדבריו כיון שקבל ממנו הגט בשתיקה מסתמא מתרצה הוא לחזור לשליחות האשה להובאה מ"מ אינה מגורשת כיון דהאשה אינה עושה אותו עתה שליח להובאה בעת קבלתו את הגט ורק שהוא שליח שלה ע"י שעשאתו אותו מקודם, וכבר עקר את שליחותו במה שאמר להבעל שהוא שליח לקבלה, ולכך אף אם בעת קבלתו של השליח את הגט מיד הבעל הוא מתרצה להביא והוא חוזר לשליחותו לא מהני משום דאמרינן דשליח שביטל את שליחותו אינו יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה אח"כ

וזהו שכתב הטור והבעל ג"כ לא עשאו שליח להולכה כיון שאמר הילך כמו שאמרה היא, והיינו דאי הוי אמרינן דהבעל עשאו שליח להולכה היתה מגורשת כשיגיע הגט לידה משום דאמרינן דהשליח התרצה לדבריו של הבעל וכנ"ל, ולא למידק מזה דאם עשה אותו שליח להולכה אף דהשליח לא קיבל שליחותו מהני כשיחזור להתרצות כמו שכתבו המכתב מאליהו והנודע בשערים הנ"ל, ומה שכתב הטור ואפילו נמלך אח"כ להוליכו לה אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות כונתו אף שנמלך אח"כ היינו בשעת קבלת הגט מיד הבעל דהא קיבל ממנו ומסתמא נמלך והתרצה להוליך כנ"ל. ובכ"ז אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דהיינו שכבר נתבטלה שליחותו ע"י שעקר אותה קודם קבלת הגט, ודברי הטור ואפילו נמלך אח"כ כו' הוא מסקנת דבריו הראשונים שכתב מקודם והבעל ג"כ לא עשאו שליח כו' ולכך ואפילו נמלך אח"כ דהיינו בשעת קבלת הגט דקבל מהבעל בשתיקה ומתרצה לדיבורו אינו כלום כיון שלא בא לידו בתורת שליחות דהיינו שכבר נתבטלה שליחותו ע"י שעקר אותה קודם קבלת הגט

מעתה לפ"ז לא די שאין מדברי הטור ראיה דאם הבעל עשה אותו שליח להולכה אף דבשעת מעשה לא קבל שליחותו מ"מ אם נתרצה אח"כ מהני וכמו שכתבו המכתב מאליהו והנוב"ש הנ"ל, אלא אדרבא יהא מוכח מזה איפכא דאף אם קיבל השליח את שליחותו בשעת מעשה ובטל את שליחותו אח"כ אינו יכול לחזור לשליחותו אף כשיתרצה וכנ"ל דלכך לא מהני ריצוי השליח בקבלתו הגט בשתיקה מיד הבעל וכנ"ל

אמנם באמת גם זה לומר דאף אם מתחילה קיבל שליחותו וחזר אח"כ לא יהיה יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה אח"כ אין ראיה מד' הטור הנ"ל ואדרבא מדברי הטור יש להוכיח להיפוך דפשטות דברי הטור ואפילו נמלך