הליכות אליהו על השולחן ערוך קלד

הריב"ש דמפני רצון השליח להיות שליח להולכה לא נתבטלה שליחות קבלה דאי הוי שליח להולכה כ"ש דהוי שליח קבלה משמע דאי הוי עקירה לשליחות קבלה היה שליח בטל לגמרי מפני שהוא עצמו מבטל שליחותו

והנה זה ודאי דראית הט"ז מדברי הריב"ש הוא אף שחזר ונתרצה לא מהני דכבר נתבטלה שליחותו דאי דלא נתרצה עוד ודאי דבע"כ לא מהני השליחות שלו, לכך הוצרך הט"ז לדברי הריב"ש דשם אמרה האשה התקבל וכן השליח והבעל אמרו התקבל וא"כ כשקבל השליח הגט ע"ד לקבלה קבל והתרצה לזה וא"כ מאי איכפת לן במאי דביטל השליח את השליחות מקודם אלא ע"כ מוכת דכיון דביטל השליח את השליחות בטלה שליחותו לגמרי ואף אם נתרצה לא מהני, ועי' בס' נודע בשערים להגאון מו"ה בפרוש אשכנזי סי' י"א שהביא לדברי הט"ז והריב"ש הנ"ל לענין אם יכול לחזור לשליחותו כשיתרצה וע"ש

אמנם לענ"ד אי משום הא לא איריא ואין ראיה מדברי הריב"ש הנ"ל דהנה בשו"ע סי' ק"מ סעיף ח' עשאתו שליח להביא גיטה ובא ואמר כו' לקבל לה והוא אומר הולך כמו שאמרה אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ואם הבעל אמר הולך לה או זכה לה ולא אמר כמו שאמרה כשיגיע לידה מגורשת. וכתב הב"ש דדעת הבעל העיטור דאף אם אמר הבעל התקבל לה רק שלא אמר כמו שאמרה אמרינן ג"כ דהבעל אינו משגיח בשליחות שעשאה היא רק הוא עצמו עושה אותו לשליח וכיון דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה בודאי כונתו לשליח הולכה והרשב"א והר"ן חולקים ע"ז דאם אמר התקבל דעתו של הבעל שיהא שליח לקבלה אף שלא אמר כמו שאמרה היא, שהוא סומך על השליח שאמרה כן התקבל וע"ז הוא נותן לו, ועי' בר"ן גיטין ובב"י בזה

ונלע"ד לומר דאף להרשב"א והר"ן הנ"ל זהו רק אם השליח אמר אשתך עשאתני שליח לקבל והשליח אינו מבטל את שליחותו א"כ הבעל שאומר ג"כ התקבל הוא סומך על דברי השליח ונותן לו הגט ע"ד שליחות שלו שהוא לקבלה כפי שאמר לו אבל אם השליח אומר בפירוש אשתך עשאתני שליח לקבל לה הגט ואנכי מבטל את השליחות שלה, ואח"כ נתן לו הבעל הגט ואמר לו התקבל ולא אמר כמו שאמרה היא בזו גם להרשב"א והר"ן הנ"ל י"ל דלא אמרינן שנתן על דעת שיהיה שליח לקבלה שהוא סומך על השליח שאמרה כן, לא מיבעיא אי אמרינן דהשליח שביטל שליחותו אינו יכול לחזור לשליחותו, א"כ ודאי דלא שייך לומר הוא סומך על דברי השליח שאמרה כן דמה בזה שאמרה כן הלא כבר נתבטל שליחותה, וא"כ אמרינן דאדם יודע שאין יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה, אלא אף אם אמרינן דשליח שביטל שליחותו אם חזר ונתרצה יכול לחזור לשליחותו מ"מ כל זמן שלא חזר ונתרצה הוא עומד בביטולו א"כ מה בכך שהוא סומך על השליח שהאשה אמרה כן דהלא השליח אמר לו שביטל את שליחותו, וע"כ מה שאומר לו הבעל אח"כ התקבל הוא שליחות בפני עצמו של הבעל והתקבל והולך קאמר, דהלא הכלל הוא בידינו דלמעט במחלוקת עדיף וא"כ כיון דלהעיטור אף אם השליח אומר אשתך אמרה התקבל והשליח אינו מבטל את שליחותו רק שהבעל לא אמר כמו שאמרה היא אמרינן דהוא שליחות בפני עצמו והתקבל והולך קאמר

א"כ די לנו לומר דאף להרשב"א והר"ן החולקים עליו זהו רק אם לא ביטל השליח את שליחותו אבל אם ביטל בפירוש אף שהבעל אמר התקבל והשליח קבל בשתיקה מ"מ כיון שהבעל לא אמר כמו שאמרה וגם לא שאל מהשליח אם מתרצה לחזור לשליחותו ולקבל הוא שליחות בפ"ע וגמר ונתן לשם הולכה, דאין לומר דהבעל סמך עצמו על מה שהשליח קבל בשתיקה ומסתמא מתרצה הוא לחזור לשליחותו ולקבל, דהלא בהבא לי גיטי והשליח אמר התקבל והבעל אמר כמו שאמרה היא, אמרינן דאף אי אדיבורא דידה סמיך והבעל במה שאמר כמו שאמרה כונתו לשליח הולכה. בכ"ז אמרינן דאינה מגורשת משום דהשליח עקר שליחותו ואף דבעת הקבלה הוא מקבל בשתיקה ואנן אמרינן דאדיבורא דידה סמיך הבעל, בכ"ז אמרינן דהשליח לא קבל רק כמו שאמר הוא, ולא התרצה לדברי הבעל אף שאינה מגורשת בזה וקבלתו היא לריק א"כ מכ"ש הכא אף שהשליח קבל בשתיקה אין ראיה שהתרצה לחזור לשליחותו שביטלה מקודם והא דקיבל הוא דסביר דמתקבל והולך קאמר והיה לו להבעל לשאול ממנו בפירוש אם מתרצה לקבלה וכיון דלא שאל ממנו ע"כ הוא משום דהוא שליח בפ"ע דהבעל עושה אותו לשליח הולכה והתקבל והולך קאמר

ואף אם נאמר דלא כן דכיון דבכלל הולכה הוי ג"כ קבלה א"כ השליח שמרוצה לקבל מן הבעל הגט להולכה כ"ש דהוא מרוצה לקבלה וחוזר הוא לשליחותו וא"כ הבעל שנותן לו הגט ואומר לו התקבל דעתו לקבלה דחושב דהשליח מתרצה לזה דכיון דמתרצה לקבל את הגט אף אם חפץ להולכה כ"ש שחפץ לקבלה, אף אם נאמר כן זהו רק לפי האמת דאמרינן דבכלל הולכה הוי ג"כ קבלה דהולכה היא יותר טירחא מקבלה, אבל אי הוי אמרינן דקבלה לא הוי בכלל הולכה. בודאי די"ל דאם השליח אומר להבעל אשתך עשאתני שליח לקבלה ואני חוזר בי ומבטל שליחותי והבעל אומר לו אח"כ התקבל דלא שייך לומר שהוא סומך על דבריו, דהלא הוא אמר לו שהוא חוזר משליחותו ולא שמעינן מיניה שחזר להתרצות לשליחותו, וא"כ היה לו להבעל לשאול ממנו אם התרצה לחזור לשליחותו דמסתמא השליח עומד בדעתו וא"כ מסתמא גם הבעל עושה אותו לשליח בפ"ע לשליח הולכה ואף שאמר לו התקבל אמרינן דאדם יודע שאין בידו לעשות שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר ליה

מעתה יתיישבו שפיר דברי הריב"ש הנ"ל דשם בעובדא דהריב"ש ע"כ דלא היה כתוב בשטר שליחות קבלה כמו שאמרה היא, דאם היה כתוב כמו שאמרה היא לא היה שייך חקירות הריב"ש שם אם התקבל והולך קאמר דהלא היה מבואר כמו שאמרה והיא אמרה התקבל וע"ש בריב"ש. וא"כ דלא היה כתוב בשטר שליחות קבלה כמו שאמרה רק התקבל לחוד א"כ אי הוי אמרינן דבמה שקבל השליח שטר הולכה ביטל את שליחות קבלה שלו דאין בכלל הולכה קבלה א"כ אף אם אמרינן דשליח שביטל שליחותו יכול אח"כ לחזור לשליחותו מ"מ כיון דלא חזר השליח בפירוש לשליחותו אחר שביטל אמרינן דהוא עומד בביטולו כמקודם וא"כ הבעל שנתן לו אח"כ שטר שליחות קבלה וכתב בה רק התקבל לבד י"ל דהתקבל והולך קאמר דכונתו להולכה וכנ"ל, לכך כתב הריב"ש דמפני רצון השליח להיות שליח להולכה לא נתבטלה שליחות קבלה והשליח הוא עומד בשליחותו לקבלה מתחילה ועד עתה, וא"כ מה שכתב לו הבעל אח"כ התקבל הוא ג"כ לקבלה שהוא סומך על דבריו וכדעת הרשב"א והר"ן וכנ"ל וא"ש הכל. גם מה שכתב הט"ז שם להוכיח דמהני ביטול לשליחות מהא דאתי דיבור ומבטל דיבור לענ"ד אין ראיה רק דיכול לבטל ומ"מ אם חוזר ומתרצה יכול לחזור לשליחותו **(ואפשר דגם הט"ז שמביא ראיה מהריב"ש הוא רק שיכול לבטל ובזו ס"ל מסברא דכיון שבטל לא יכול לחזור לשליחותו אך באמת אין מוכרח לומר כן.)** ואפשר דכונת הט"ז דאתי דיבור ומבטל דיבור והוי ביטול למפרע וכאלו מעולם לא נתרצה להיות שליח