הליכות אליהו על השולחן ערוך קלג

שיש לדחוק בדבריו מ"מ הוא דוחק ולדידיה אף בשם צירא וצירל אם שינה י"ל דכשר וכנ"ל

שוב מצאתי בשו"ת תשובת שמואל להגאון הנקרא מ' שמואל גליל רב ה' גיטין סי' ב' בשם סלאווא שכתבו בגט טיסלאווא שהגאון המחבר כתב לפסלו ששם סלאווא הוא גזרא אחרת משם טיסלאווא, וע"ש שהביא שהגאון מהר"ש דק' טיקטין כתב להכשירו מדבר הרמ"א דסוף סי' קכ"ט הנ"ל וע"ש שכתב בשמו בין האריך במקום שאמרו לקצר כו' והגאון המחבר דחה דבריו דכל הני המבוארים בהגהות רמ"א קיצור השם הם דהחילוף הוא בסוף התיבה דהוא קיצור השם אבל באם כתב טיסלאווא דהטית יוד הוא בראש התיבה פסול וע"ש בדברי הגאון המחבר הנ"ל דאם כתב קיצור השם דהיינו אריכות אות בסוף או חילוף אות בסוף התיבה אף אם מעודו לא היה נקרא בהקיצור מ"מ הוא כשר דקיצור מהשם דמי להשם שכן דרך בני אדם לקצר ולא הוי שינוי

וא"כ הכא בנידון דידן דשם צירל הוא אריכות הל' בסוף ודאי דהוא כשר לדעתו אף אם לא היתה נקראת מעולם בשם צירל, ואף שכתב שם בתשובת שמואל דמדברי הב"ש ושאר אחרונים משמע דבשם לעז הוי שינוי וע"ש שכתב ליישב דבריהם

הנה לבד שלהלכה לא החליט בודאי כמותם, עוד זאת זהו רק בחילוף אות או שינוי אחר ויש שינוי במבטא ובמשמעות דלא הוי קיצור השם אבל היכא דהוי קיצור השם דהיינו במקום שאם כתב] העיקר של השם אין צריך לכתוב הקיצור, גם אם כתב הקיצור לבד בלא שם העיקר אף שלא היה נקרא בשם הקיצור מעולם הוא כשר יע"ש שכן מבואר בדבריו וא"כ כיון דבשם זוסא וזוסלין מבואר בד"מ וגם בב"ש וכן בעוד שמות כמו אלה, דאם שם העריסה זוסא אף דרובא קוראין זוסלין אין צריך לכתוב זוסלין דהוא חדא אף אם נימא דהוא מטעם דזוסלין הוא קיצור מזוסא וא"כ גם הכא בנ"ד דאם שם העריסה צירא אף אם היו קוראין אותה רובא צירל לא היה צריך לכתוב צירל דהוא קיצור השם בודאי דלא גרע צירא וצירל דגם המה הנקודות שוות מזוסא וזוסלין דזוסא וזוסלין לא הוי הלכה מסיני דנימא דוקא הכא ולא במקום אחר וא"כ לפ"ז אף אם לא כתב רק צירל ולא היתה נקראת צירל מעולם רק צירא היה כשר לדעת הגאון הנ"ל דקיצור השם חשוב כהשם עצמו אף שלא היה נקרא בהקיצור מעולם וכנ"ל

ואף דמדברי האחרונים לא נראה כן מ"מ בנ"ד דהמיעוט קורין אותה בשם צירל ולפמ"ש לעיל י"ל דכשר בזה, יש לצרף דעת הגאונים הנ"ל ולהכשיר, וגם י"ל דאף לפמ"ש השיבת ציון בשם מהרלב"ח דאם הקיצור הוא שם בפ"ע] דכיון דשני שמות חלוקין הן יש לחוש שהוא שינוי השם מ"מ בנ"ד י"ל דגם הוא מודה, דדוקא בגזאלה וגזול הוי שמות חלוקין אבל לא בצירא וצירל והוא לפמ"ש הט"ג שמות נשים אות ג' סק"י דצבי וצביה בלשון ערבי גזאלה וגזול וא"כ נראה דהם שני שמות דגזול הוא שם צבי זכר וגזאלה צביה נקבה וגם בגזאלה וגזול אין הנקודות שוות, אבל בצירא וצירל דאין חילוק בניהם וגם הנקודות שוות י"ל דהכל מודים דהם שם אחד וכמו שנראה מלישנא דהט"ז גבי שם שרה שארקא דכיון דהנקודות שוות הוי חדא, ואף דהוי צירל קיצור מצירא כבר מבואר בשיבת ציון שם דאם קורין אותו בקיצור חשוב כחניכה וכן כתב בחידושי א"ש בסי' מ"ד דגם הט"ג בשו"ת בית אפרים כתב דבדיעבד סמכינן על דעת המבי"ט דגם קיצור השם חשוב כחניכה יע"ש

ועי' בב"ש שמות] אנשים אות ג' גבי שם גרשום מה שכתב בשם בן ששון דדוקא בשמות גרשום וגרשון דמצינו בקרא שהם שני שמות מ"ה הוי שינוי אבל אם לא היה בקרא שני שמות אמרינן דשם השני הוי כינוי וע"ש בב"ש ובט"ג סק"ל וגם יש לצרף מ"ש לעיל דבהצטרפות כל המקומות יחד י"ל דאפשר דשם צירל הוא מחצה על מחצה עם שם צירא ואפשר כי עוד רובא כיון דב"ב שרוב עסקה עמהם קורין אותה צירל וכמ"ש לעיל אף דבמקום הנתינה מיעוטא הוא שקורין אותה צירל הלא איכא דעות הראשונים דס"ל דאם לא נודע במקום הכתיבה שם מקום הנתינה כשר ועי' בב"ש סי' קכ"ט סק"ו ובפתחי תשובה סדר גיטין אות י"ט ס"ק כ"א, וגם הלא במומר שכבר זיכה מקודם הגט ע"י השליח ולדעת כמה פוסקים מגורשת בזה לבד ואף שאינה מהדרת וכמו שמבואר בט"ז בסי' ק"מ ס"ק ו' וא"כ לא איכפת לן מה שבפה מקום הנתינה אין קוראין אותה רק מיעוטא בשם צירל, אך על זה צ"ע אם לסמוך ע"ז דאין בזה ידיעה ברורה שהמיר כנ"ל אך מהגט שנכתב כפי שכותבין בגט מומר וממכתביו כנ"ל

וגם זאת לא אדע מתוך מכתב הרב הנ"ל כמה קראו אותה בהראדאק בשם צירא ואולי הרבה אנשים אשר גם אם נחשוב לפי ערך אלו אשר עסקה עמהם יהיה אלו אשר קראו אותה בשם צירא יותר ואף כי לפי הנראה מסתמא לא כן הוא (והוא דבר שיוכל להתברר) הלא דעת הג"פ דרובא ומיעוט מיקרי רוב ומיעוט העיר ואין אנו משגיחין על אלו אשר עסקה עמהם ביותר. מ"מ בהצטרף כל הנ"ל נראה דיש להכשיר הגט במקום עיגון כנ"ד. אך מה שיש לעיין בזה עוד הוא מחמת ספק ביטל השליחות של השליח השני וכמ"ש לעיל

והנה אם לא היה רק אלו הדברים שאמר השליח "איך ווארף אריין דעם גט אין פייער איך קען שוין דאס אויף מיר ניט טראגין" היה נראה דזה לא הוי ביטל רק גילוי דעתא וכבר מבואר באחרונים הביאם הפ"ת בשו"ע סי' קנ"ד בסדר הגט ס"ק מ"ג דגם בשליח גילוי דעתא לאו מילתא היא אכן באשר כי לא אוכל לכון את דבריו של השליח אשר דיבר וגם השליח בעצמו אמר לפני הב"ד קודם נתינת הגט כי אינו זוכר את הדברים אשר דיבר וא"כ הוי ספק ביטל השליחות וכבר מבואר בפ"ת אה"ע סי' קמ"א] ס"ק ס' בשם המשכנות יעקב דאם העדים מסופקים אם] אמר הבעל בלשון המועיל לביטול הרי הגט בטל מספק ואתתא בחזקת א"א קיימא וא"כ גם הכא הרי הוי ספק ביטל של השליח. וכבר מבואר בסדר הגט בשו"ע ובסדר הגט של מהר"מ דשואלין את השליח אם הוא בעצמו לא בטל השליחות ומשמע מזה דאם בטל השליח את השליחות לא מהני אף אם יחזור ויתרצה וכן מבואר בט"ז סי' קמ"א סק"ב וס"ק מ"ג דאם ביטל השליח שליחותו הוא בטל

אמנם הבית מאיר בסי' קנ"ד בסדר הגט צידד לומר דלא יכול השליח לחזור משליחותו ואף אם יכול מ"מ אם חזר אח"כ והתרצה להיות שליח יכול לחזור לשליחותו דהלא הבעל עשה אותו שליח ואף דאם בינתים חזר השליח ולא רצה בשליחותו מ"מ כשחזר אח"כ ונתרצה חוזר לשליחותו דהלא הבעל לא נטל ממנו הכח שלו שעשה אותו לשליח. וע"ש בב"מ שהביא ג"כ לסדר הגט הנ"ל ודברי הט"ז דס"ק ב' הנ"ל אמנם דברי הט"ז בס"ק מ"ג לא הביא שמה. והנה הט"ז בס"ק מ"ג הביא ראיה לדבריו מדברי הריב"ש סי' שכ"ט הובא בב"י סוף סי' ק"מ שכתב גבי הך דינא דשליח שבא לבעל ואמר לו לבעל אשתך עשאתני שליח לקבל לה גט והבעל מסר לו שטר שליחות להולכה ואח"כ שטר שליחות לקבלה, וכתב