הליכות אליהו על השולחן ערוך קל

שאינו מדקדק בלשונו גם הכתוב איציא נקרא כאילו היה כתוב איטשא

גם י"ל דבנ"ד יש להקל יותר דהלא כפה"נ ממכתבו במקום הכתיבה י"ל דנקרא איציא גם הלא ידוע דיש אנשים שגם למי שקורין איטשא המה קורין איציא וכן הוא כל בני זאמוט ואין כאן אלא שנחסר הכינוי בשם מקום הנתינה בודאי אין כאן חשש דבאמת הכינוי איציא העיקר שאין לכותבו כלל אפילו לכתחילה (דלא כת' שם אריה שכתב להצריך לכותבו והוא מחידושי אחרוני זמננו מה שהרבנים בדור שלפנינו לא נהגו כן וכפה"נ גם המסדר שאב ממקור הנ"ל) דלא עדיף משם איסק ולזאת לדעתי יש להקל בזה בפשיטות גם באמת אין בלה"ק ובעברי אות כזה שיהיה נקרא כמו "טש" וע"כ רק הוא גמגום לשון הצ' וי"ל דבאמצע התיבה כיון דיהיה אפשר לקרות הט' בשוא נח והש' בסגול ויהיה שינוי במבטא יש להזהר בזה ובפרט היכא דיודעין אנו שמקור השם הוא בצ' ובזה יש ליישב פקפוקי הט"ג בכמה מקומות בשם כזה ויעוין בנוב"י בשם פילטץ מ"ש בזה ואם כי בסוף התיבה אף בשתי אותיות מצאנו בנ"ד אין שייך בזה ודי במ"ש למעלה להקל בזה

ובדבר נפסק קצת בסים הצ' ולא נשאר כרוחב שתי היודין הלא כבר מבואר בפוסקים דבדבר שאינו מבואר בשו"ע יש להקל בדיעבד בשינה ובפרט בזה שהוא אינו מעכב לדינא כלל כיון דהאות הוא כתיקונו ואדרבא יש להוכיח מגמ' שלא יעשה צדין גימלין אשר לדעתי הוא אם נפסק ראש רגל יוד השמאלי ויהיה כג' הפוך, (והארכתי בזה הרי דבסיס הצ' אינו רק כראש גימל גם יש מקום ליישב בזה ביומא סוף באלו הא דלא פריך הגמ' והא לא כתיב צ' עד דמביא פלוגתא דאמוראי בולטות ומצטרפות יעוי"ש גם יש לצרף בזה דעת הב"ח באו"ח סי' ל"ב שכתב דבאותיות ארוכות אם נפסקו מצרפין שלמטה למעלה ויעויין בט"ז ס"ק ז' וס"ק י' ובחידושי הגרע"א מ"ש בזה ואם כי לענין ס"ת העליתי במק"א, שלא כדבריו גם בדברי הב"ח י"ל כונה אחרת אך בנ"ד יש לצרף גם את זה להקל וביותר דנפסק אח"כ ומהיות טוב אם ירצה כתר"ה אחר נתינת הגט יוכל לצוות ולתקן ולזכות את הגט בחזרה הבעל ולחזור ולתקן אך כ"ז אינו אלא אם ירצה כתר"ה להדר ולהחמיר אכל בעיקר הדין פשוט דיש להקל. סימן כח

עובדא באה לפני באחד שמו ישעיה דוד בן זאב המכונה וואלף אשר זה איזה שנים אשר דר עם זוגתו וחותנו עם ב"ב בעיר לילין. וזה ערך שנה ומחצה נסע מביתו עם איש א' עובר אורח אשר היה בליליען והמתיקו סוד יחד, וקודם נסיעתו אמר לזוגתו כי נוסע הוא להאראדאק מקום קרוב לליליען כי נצרך לו בשמה, ולא שב עוד לביתו, ואחרי איזה משך זמן הגיע מכתב ממנו מלייפציג אשר נתחבר בשמה עם המיסיאנערן ופה ובלילין הוא מוחזק למומר אך בירור גמור לא נודע רק מאשר כתב כנ"ל ובעת נסיעתו היה ג"כ בקישינאוו לפי הנראה היה גם שמה אצל המיסיאנערן דשם ובקישינעוו הכיר עמו איש א' מהאראדאק והאיש הזה פיתה אותו אשר ישלח ג"פ לאשתו כה סיפר האיש והאיש הזה היה שליח על הגט והביא את הגט להראדאק והגט נכתב כפי שנוהגין בגט מומר דהיינו שכתוב בשם המגרש וכל שום וחניכה ובהרשאה מהב"ד מבואר שהבעל זיכה מקודם את הגט לאשתו ע"י השליח ולרווחא דמילתא צוה להשליח להוליכו וכפי המבואר בשו"ע בגט מומר. והנה הגט נתעכב ביד השליח יותר משנה עד קודם פורים העבר סיבת זה לא אדע בבירור לפי אשר שמעתי מקודם היה מאשר כי השליח בקש ממון הרבה והאשה היא עניה ולפי אשר שמעתי אח"כ הוא מאשר כי היה על הגט שאלות אם הוא כשר

אמנם זה קודם פורים היה בהראדאק ר' ישראל אבי האשה ומסר לו השליח את הגט ועשה אותו לשליח שני למסור את הגט ליד האשה, וזה איזה שבועות בא לפה אבי האשה אשר הוא השליח השני עם בתו אשר אנכי אסדר להם נתינת הגט ליד האשה באמרו כי הרב דלילין שלח אותו אלי כי הוא לא ירצה לסדר לו כי הוא אומר כי בלילין אין נותנים גיטין ולא ירצה לעסוק בעניני גיטין אף בנתינת הגט מיד השליח ואמרתי לו לאבי האשה הנ"ל כי לא אוכל לסדר נתינת הגט בלתי שיביא לי מכתב מהרב דלילין כי מי יודע איזה דברים בגו ומה גם כי כבר שמעתי כי היה להרב פקפוקים על הגט ולא אדע איזה, כשמוע זאת אבי האשה אשר הוא השליח השני כעס ואמר איזה דברים על ענין השליחות אשר לא אוכל לכונם עתה, ובעת הזאת היה גם גיסו של השליח דוד האשה בביתו והוא אמר כי השליח אמר בזה הלשון "איך וועל אריין ווארפין דעם גט אין פייער ווארום איך קען שוין דאס ניט טראגין" אך הוא דיבר עוד איזה דברים ואנכי וגם הוא איננו יכולים לכונם ואיני זוכר אותם כעת באופן אשר יש לי ספק אם לא היו דברים אשר המה ביטול על השליחות שלו ובכ"ז שלח אח"כ שליח ללילין והביא לי מכתב מהרב והרב כתב כי באמת שלח אותו אלי, והפיקפוקים שהיו לו על הגט הוא (ובזה הלשון כתב לי הרב) א' מחמת כי בגט מומר מזכה המומר מקודם את הגט להאשה ע"י השליח כי זכות הוא לה ובזה עברו כמה מכתבים קודם קבלת הגט אחרי אשר היה הגט ביד השליח בהראדאק ע"ד ביאתה אליו ללייפציג ולראות עיני היה נדמה כי גם היא נדחתה מלקבל הגט וחששתי אולי מחמת זה נתבטל הגט, וע"ז השיב לי הגאון דקאוונא שליט"א (כי הרב דלילין היה בקאוונא ושאל מהגאון דקאוונא ע"ז) כי מדברי המכתבים רק גילוי דברים ולא ביטל והגט כשר והספק השני היה על הגט כי בהאראדאק מקום אשר דרו שם היא עם בעלה שעיה דוד מקודם כתב לו הרב דהראדאק אשר היתה נקראת רק בשם צירא ובהגט כתוב שם צירל לבד, ובלילין יש שקורין אותה צירא ויש שקורין אותה צירל וגם סיפרו לי כי בעלה ישעיה דוד היה קורא אותה בעת רצון עמה בשם צירל ובעת כעס היה קורא אותה צירא ובהמכתבים אשר עברו ביניהם כמדומה לי שכתב אליה בשם צירל, א"כ בודאי לכה"פ שם צירל שם טפל שלה ובמקום עיגון יש לסמוך על שם הטפל כה כתב לי הרב דלילין, אך לא אדע מתוך מכתבו אם גם זה מ"ש דהוי לכה"פ שם טפל כו' הגיד לו הגאון דקאוונא או שהרב הנ"ל כתב כן מעצמו

ושאלתי אנכי בפה את אבי האשה איך קורא הוא וב"ב את האשה ואמר לי כי קורין אותה תמיד צירל ושאלתי אותו איך היו קורין שם זקנתה אשר היא נקראת על שמה ואמר לי צירל ושאלתי לגיסו דוד האשה הנ"ל אשר הוא דר בפה ואמרו לי כי זה תשעה שנים אשר היתה בפה איזה ימים ולא יותר, ומאשר כי הגט היה מונח זה זמן כביר ולפי אשר ראיתי כבר התחילו איזה אותיות להתלבן קצת לזאת לא חפצתי לדחות נתינתו וסדרתי נתינת הגט ליד האשה וקודם הנתינה שאלתי את אבי האשה אשר הוא השליח השני לפני הב"ד אשר נצטרפו עמי לנתינת הג"פ, אם זוכר את הדברים אשר דבר לפני על נתינת הגט, ואמר כי אינו זוכר אותם, וסדרתי את נתינת הגט אח"כ כד"ת ואחר הנתינה אמרתי להאשה