הליכות אליהו על השולחן ערוך קכט

דקוראין לכמה אמוראים שנכתבו בחיריק כמו בסגול כמו רב אסי, רב אידי. רב אשי, רמי וכדומה היינו דוקא בשם שהוחזק אשר עיקרו הוא בחיריק והוה כמו הירש הערש שכיון שעיקר הנחת השם הוה בחיריק אף דנקרא בסגול אין קפידא אבל היכא שאין תחילת השם בחיריק הוה שינוי אם נקרא בסגול וכתבו בחיריק וכש"כ הכא דניכר הרגשת יוד

ונ"ל דיש להקל בזה אם חותם עצמו בלא אלף דאז הרי שפיר נכתב שם שחותם עצמו בו והא דלא נכתב שם שקורין בו הוה שפיר כחסר שם הכינוי דלית לן בה. ועי' בנו"ב מה"ת חאה"ע סי' קכ"ד בשם טאלצא שחותמת טאלצי שכתב דבכה"ג הוי חתימתה עיקר ואף דיש לחלק דשם עיקר טעמו של הנוב"י משום דכיון שחותמת כך בודאי עיקר שמה כן הוא משא"כ שם הכינוי דידוע ששם הזה אין עיקר השם לעולם ולא שייך בו כלל קבלה דנקרא כך ולכתחילה בודאי י"ל דלא אזלינן בתר חתימתו בזה אבל בדיעבד אם נכתב כך יש להכשיר דגם על חתימתו שייך לכתוב המכונה ולא הוי רק כחסרון החניכה שהכל קורין בו דיש להכשיר בכה"ג ואף שיש לדון בזה ולהחמיר בזה"ז דלא נקרא כלל בשם העיקר ואין ניכר כלל בפי העולם רק בשם הכינוי וכן העיר בזה הג' מהרש"ק

ויש לדון בזה טובא אבל כה"ג בשם יאניא נ"ל דהכא אין צריך כלל לכותבו ומכש"כ דאינו מעכב בדיעבד דהלא מבואר באחרונים דהיכא דהוה בקיצור השם שתי אותיות מעיקר השם וגם הנקודה אינה משתנה בתחילת התיבה דבכה"ג הוי קיצור השם דאין צריך לכתבו וא"כ ה"נ גבי שם יעקב שידוע שהרגש הלשון הוא כמו שהיה נכתב יענקב והנקדנים תופשין הברה הזאת משום דהברת עין עיקרו הוא כמו "ענ" אבל איך שהוא אנחנו שומעין הברת שם יעקב הכתוב בתורה כמו יענקב וא"כ גם שם יאניא הנגזר משם יעקב הוה קיצור השם דא"צ לכותבו ומה"ט נמי אינו ישר בעיני מ"ש בשש בעל קו"נ שכתוב שם ינקיל דברור דאין צריך כלל לכותבו דהוה קיצור השם והנון הנרגש בשם ינקיל הוה כמו הנון הנרגש בשם יעקב וממילא גם יעקל נקרא ינקיל ועי' בספר חא"ש סי' ל"ט שכתב ג"כ בשם יעקיל שנקרא היוד בפתח בעין לבד וא"כ ממילא הוה כמו קיצור השם שא"צ כלל לכתבו וזה פשוט. וא"כ ה"נ בנ"ד שם יניא הוה כמו קיצור השם שא"צ לכותבו לזאת אם חתימתו הוא יאני, שפיר יש להכשיר שכתב כינוי חתימתו והא דלא כתב כינוי שנקרא בפי הכל פשוט דאינו מעכב ואף דבכ"מ דנקרא מעריסה ולתורה בשני שמות לכ"ע כותבין קיצור שמו האחד שנקרא בפי הכל מ"מ אם לא כתבו כשר והיה פשוט לי להכשיר בדיעבד

אבל אשתומם למ"ש מעל' דחתימתו בלשון "לעז" מהו זה לשון לעז אם כונתו על לשון רוסיא היינו שכותב בלשון רוסיא כך זאת לא מיקרי חתימה כלל דשם ההברות והאותיות משתנות ואנן בגט אחר שם העברי גררינן ומכלל לשונו ניכר דחתימתו הרגילה היא ג"כ ישראל יעקב כמו שעולה לתורה אין לצרף כלל חתימתו כיון דאינו חותם כך לעולם, רק אם כונתו דרגיל לחתום כן במכתביו שכותב בלשון לעז יש להכשיר כמ"ש למעלה ובמקום עיגון יש להקל ג"כ ולצרף אם בלשון הא"י נקרא יאני, (כמו שהגידו לי אנשים אשר רגילים לקרות השם הזה כך) ואף שפשוט דלא היה צריך לכותבו כלל מ"מ בדיעבד שכתבו יש לצרף זאת להקל בשם הכינוי ועמ"ש האחרונים גבי מומר אם כתב גם שם של א"י והכא עדיף טפי דגבי מומר הוי קפידא דנטמא בשם זה ועי' בט"ז ובב"ש שם ובסעי' י', כ"ז ראיתי להעלות עה"כ מפני הכבוד, יותר לא ארצה להאריך בזה וה' ינחהו בדרך האמת כאשר ישא ברכה הבא על החותמת מצפה לישועת ה' לעולם קיימת הדו"ש. סימן כז תשובה לחכם אחד

אחדשה"ט בדבר שאלתו שאלת חכם כי"ב בגט שכתוב בו שם אביה של האשה המכונה איציא ולפי הברתינו קורין בצ' שבור

הנה ידוע מ"ש הס"ש בשם מהרי"ט בשם זאפירה סאפירה כיון שהש"ס אינו מקפיד בין ס' לזיין והיא מתחלפת בשמות פעמים הרבה לזאת אינו פוסל השינוי בהם וכ"כ בשם הנהר ארד וכתב ארט כיון שהש"ס אינו מקפיד בין דייתא לטייתא וכ"כ מהרי"ט בח' אה"ע לענין שם אשטרופולא אם השמיט הא' כיון דדרך הסופרים להשמיט ומזה יש ללמוד לכל השינוים האלו שאין דרך הסופרים להקפיד כמו בצ' שבורה

ואף כי לכאורא יש לדון בזה ע"פ מה שהארכתי במק"א להסתפק הא דבעי לכתוב שמו ושמה דבגיטין אם הוא מטעם סימן ומוכח מתוכו כמ"ש התוס' גיטין כ' ד"ה שינה כו' או כדמשמע משיטת הראשונים דהוא מעיקר הגט ויעוין בב"י בשם העיטור דבגט בשם האיש ל"מ ניכר מסיגנון הדבר וא"כ יש לפקפק ג"כ אם השמיט אות אחת דל"מ מה שרגילין הסופרים להשמיט דל"ה רק כמו ניכר סיגנון הדבר אבל לא הויא כמו שנכתב והענין עמוק וארוך ואין פה המקום כי הספק הוא בשם אבי האשה אשר בודאי ל"ה רק משום סימן וגם אם לא נכתב כשר גם השינוי אינו פוסל בו ואף שכתבו האחרונים דכיון דצריך לכותבו לכתחילה בזה אם שינה פסול והטעם בזה נ"ל דהלא עיקר טעם התוס' הוא משום דכיון דא"צ לכותבו לא חתמו העדים ע"ז וכיון דצריך לכותבו לכתחילה הלא חתמו העדים גם ע"ז

והיה בזה מקום ליישב מ"ש התוס' דף כ' להקשות למה נקיט שינה שמו לינקוט רבותא טפי אם לא כתב כלל דפסול והלא יש להעיר לשיטת הפוסקים דאם כתב בן פלוני, דכשר והלא אפ"ה אם שינה שמו פסול משום לעז דלא גרע משינה מקום עמידה, אבל לפי הנ"ל כיון דלכתחילה בודאי צריך לכתוב שמו א"כ פשיטא דאם שינה פסול והארכתי בזה. גם יש להתיר דבגט ע"י שליח בעינן מוכח מתוכו לכו"ע ול"מ ע"מ והארכתי בדברי הרמב"ם פ"ט מהל"ג הל"ב אך ג"כ אין רצוני להאריך בזה כיון שהוא בשם אבי האשה י"ל דגם ע"י שליח לא בעינן מוכח מתוכו גם כיון שיש הרשאה ביד השליח י"ל דהוה כמו מגרש בעצמו דלא בעינן מוכח מתוכו בדיעבד והדברים ארוכים אבל בנ"ד כיון שאין זה אלא בשם האב אשר לכו"ע הוה רק בשביל שיהיה ניכר ומוכח מתוכו בודאי בניכר סגי לזאת יש להקל בשינוי כזה שרגילין לכתוב הסופרים ויעוין מ"ש הט"ג בשם אנטשיל ובשם ציזא ובשם טשערנא ובשם געטשליק, ואם כי בשם שמקורו בלשון אשכנז יש להחמיר אבל בשם כזה שמקורו משם העברי שהוא בצ' רק נשתבש בלשון בודאי יש להקל והוה כמו בשם הערציל והערשיל כיון שכולם יודעין דשם הירש קורין הערש כותבין אותו הירש אף שקורין בסגול (אף שאנכי מפקפק במקום שאין קורין כל חיריק בסעגול ובפרט במקום שכל הירש קורין בחיריק רק אותם שבאים מפאליעסע קוראים אותם כמו שקוראים במקומם דאם הוא מקום הנתינה יש לכתוב בע' אבל הכא שאני כיון שהוא יוצא משם הקודש) ה"נ הלא ידוע לכל ששם איציא הוא איטצא והכל אחד ומי