הליכות אליהו על השולחן ערוך קכח

מה שכתב שם יאניא באלף אחר היוד אף שנקרא בפתח הגם דהג' מהרש"ק בספרו על שמות בסי' י"ד מחמיר בזה שכתב וז"ל אף דלפעמים נמצא בדברי האחרונים דגם בפתח כשר אם נכתב א' מ"מ היינו דוקא היכא דלא שכיח שם אחר בקמץ בעינן דליכא חשש טעות שיהיה דומה לשם אחר אז כשר אם כתבו בא' אבל היכא דשכיח שם אחר אשר נקרא בקמץ אז אם נקרא בפתח פסול אם כתבו בא' שיהיה נקרא בקמץ כפי שם השני כו' עיי"ש שהאריך בזה

וכן היה נראה לכאורא מדברי הטיב גיטין בשמות נשים אות ט' ס"ק א' שכתב ומ"מ נראה דאם כתב טראנא ג"כ כשר כיון שאין במדינות אלו שם טריינא שיהיה הריש בקמץ וכיון דלא שמענו שם זה בקמץ רק בפתח ידעו ויבינו כי האלף מורה על הפתח כו' עיי"ש הרי דמשמע להדיא דאם נמצא שם זה בקמץ אין לכתוב א' היכי דנקרא בפתח וא"כ גם בנ"ד דשכיח שם יאניא בקמץ ביוד אף דבעירו אין עתה שם זה אין זה מועיל כלל כיון דשכיח במדינה וידוע גם בעירו שם יאניא בקמץ בודאי איכא למיטעי

אך מ"מ נ"ל להכשיר מחמת זה, דהנה באמת אין זה, מיקרי שינוי מה דאפשר לקרות השם הזה בשינוי דכיון דאפשר לקרות על נכון השם וכאשר הוא נכתב יהיה נקרא אין זה נקרא שינוי כדמוכח מכמה דוכתי מלשונות הפוסקים וא"כ כיון דקיי"ל דאף אם כתב א' במקום פתח ג"כ כשר והוא משום דאף שבלשון המקרא אין פתח מושכת א' אחריה אבל בלשון אשכנז משמש א' גם במקום פתח, ומכש"כ בכתיבתנו בלשון אשכנז שידוע שכותבין תמיד א' במקום פתח א"כ יש לקרוא השם הזה ג"כ בפתח אף שכתוב א' ולזאת אין חשש במה דאפשר למטעי ולקרות השם הזה בקמץ כיון דאף בפתח אפשר לקראו אין זה שינוי כנ"ל

וכן הוא להדיא בט"ג בשמות אנשים אות מ' בשם מאניא דאם הקריאה נוטה לקמץ יש לכתוב בא' אך אם הקריאה בפתח יש לכתוב לכתחילה בלא א' ומ"מ אם כתב מאני באלף במקום שקורין המ"ם בפתח לית לן בה דמ"מ שפיר נקרא הא' בפתח אלא שהוא מיותר עיי"ש הרי מפורש בהדיא דאף היכא דאיכא למיטעי מ"מ כשר ואין לחלק באשר שם מאניא יש הרגש א' בסוף דלענין הרגש הא' בסוף כך לי אם נקרא המ' בפתח או בקמץ, וכן משמע עוד מכמה דוכתי דיש להכשיר בזה אף היכא דאיכא למיטעי ומכש"כ אם חתימתו היא בא' אחר המ"ם דיש לאמר בפשיטות דגם חתימתו בזה הוא סיוע ואף דלכתחילה בודאי היה לו לכתוב בלא א' מ"מ אם כתב א' אין קפידא בזה כלל והוא כשר

אך מ"ש בלא אלף בסוף יש לעיין ולפקפק טובא דאם נקרא בסגול ובהרגש היוד כמו אשר ידעתי ושמעתי שם כזה יניא בודאי הוה שינוי גמור לכתוב ביוד לבד בלא א' שמורה על דגשות החיריק בנון ולדעתי באמת הנון כמעט נחה כי גם הסגול אינו נרגש כל כך על הנון רק מחצה על הנון ומחצה על היוד כאשר רגיל בשמות כאלו בשמות מאניא יאניא וכדומה וכן מפורש בטיב גיטין בשם אידיא דאם אידי שהוא פסול אפי' במקום עיגון ושעת הדחק

ומ"ש מעל' להכשיר מדברי הט"ג שכתב ליישב דברי חכם אחד בת' יריעות האהל שהכשיר בשעת הדחק בשם אידיא שכ' אידי תמיהני הלא כתב בשם שהיה החכם ההוא בארץ אשכנז שנמצאין נשים שנקראות אידי בחיריק משו"ה גם האשה הזאת יש שקוראין אותה בחיריק וסיים הט"ג אבל מה שמדמה לקה"ע בסי' קכ"ו להכשיר בשעת הדחק אינו אלא דברי תימה ואין לסמוך ע"ז כלל כשיש חשש בשינוי השמות ומכש"כ במדינתנו כו' שנקראת ביוד נעה כו' עיי"ש והנה במדינתנו שלא שמענו מי שידגיש הנון בחיריק בשמות כאלו הוי כשם אידיא שפוסל הט"ג

ומ"ש בשם הגה"ח בעל צ"צ להכשיר בחסרון יוד היינו במקום שאין נרגש כ"כ במבטא ויסוד השם הוא בלא יוד עיין מה שכתבו האחרונים בשם דוואסיע גם משום ששם הזה הוא משתנה בלשון המדינה יש שקוראים אותו כך יש שקוראים אותו כך ועי' בסוף סי' קכ"ט בהג"ה כל כינוי שמשתנה מכח לשון המדינה כו' הולכין אחר לשון ב"א במדינה שנותנים בו כו' ומ"מ בדיעבד אם שינה באחד מאלו הדברים כשר ועי' בש"נ בשם זושטא ועי' בג"פ בכ"מ, וגם בזה החמיר הג' בעל ט"ג עי' באות ח' אבל בחילוק כזה בין סגול לחיריק יש להחמיר

ומה שהביא מעל' מדברי הט"ג בש"א אות שין או"ק י"ד גבי שם נחום היינו רק היכא דהחסיר הנקודה ולא נקרא יפה דהוה כמו שאינו אבל היכא דנכתב בשינוי דהוא כמו שנכתב שם אחר אף כינוי מעכב בדיעבד והיינו דמקור הך דינא הוא מה שכתב הרמ"א בסי' קכ"ח לענין שינה מקום העמידה דיש מכשירין כו' דכל דבר שאינו צריך לכתוב אף אם שינה כשר והיינו שיטת התוספת פ' הזורק ואפילו הכי בשינה מקום הדירה פסול וטעמא הוא כמו שכתב הרא"ש שם דבמקום עמידה ליכא חשש לעז דאין אדם נקרא על שם מקום העמידה אבל בשינוי מקום דירה כיון דאדם נקרא על שם מקום דירתו איכא לעז דיאמרו לא זה הוא שגירש וגם במקום עמידה יש פוסלין כמו שכתב רמ"א שם והוא בעל סה"ת שנסתפק בזה דאילו אינו כשר רק בשינה מקום הלידה שאין אדם נקרא כלל על שם מקום לידתו ואינו ניכר כלל השינוי אבל בשינה מקום העמידה דניכר יותר השינוי ואיכא חשש לעז, ואפי' בשינה מקום הלידה פוסל הרשב"א בתשובה וכן הוא דעת הראב"ד ולזה נתכון המהרי"ק שהביא הב"י ודלא כמ"ש הב"י עיי"ש, ומשו"ה בשינה שם אביו כתב הב"ש בסי' קכ"ט ס"ק י"ד דפסול דאף אם לא כתבו כשר מ"מ אם שינה פסול ול"ד אם שינה מקום לידה ועמידה דאין אדם נקרא ע"ש מקום לידתו ועמידתו עיי"ש ולזה הסכימו האחרונים הג' בעל צמח צדק בתשובה סי' והגרע"א והג' בעל בית מאיר ושארי פוסקים דלא כהג' בעל עבוה"ג וא"כ ה"ה בכינוי שנקרא בפי הכל בכינויו בודאי אם שינה פסול והכא לא שייך ג"כ מה שכתב הג' רע"א דבשינה שם עירו הוי גזירה שגזרו חכז"ל אבל גזירה חדשה לא נוכל לגזור דבשינה שם הכינוי י"ל דהוה בכלל שינה שמו ושמה כיון דאם כתב שם כינוי בלבד כשר א"כ בכלל שמו הוא

אך מה דיש לאמר עוד בזה דחסרון אות אחת לא הוי חסרון משום דרגילים הסופרים להשמיט אות אחת בתחילתו או בסופו כמו דאיתא בשו"ע חו"מ סי' מ"ב עיי"ש אבל מ"מ גם זה אינו אלא היכא דלא נשתנה לשם אחר והיינו היכא דבהחסרון הוה תיבה שאינו שם כלל ובכה"ג יש לאמר בכינוי שאף אם לא כתבו כשר יש מקום להקל ועי' בתו"ג סי' קכ"ח אבל הכא דהוי שם אחר הוא שינוי שפסול אף בשם כינוי, והא דבמדינתנו אינו מצוי שם כזה בחיריק אינו מועיל להכשיר כיון דמ"מ שם הוא זה ומשו"ה החמיר הג' בעל ט"ג בשם אידיא שכתב אידי והיינו כיון דשם הוא ובמדינתנו אין רגילים לקרות ע"ש אידיא או אידי ואם רואין כתוב אידי יקראו בחיריק הוה שינוי ואף בכינוי הוה שינוי ואינו דומה לשם נחום דאף בלא ויו יכולים לקרותו בקובוץ בזה הקיל הט"ג משום דלא גרע מחסר אבל היכא דבחסרון האות אינו יכול להקרא כראוי הוה כמו שינה לשם אחר ופסול והא