הליכות אליהו על השולחן ערוך קכז

וגם מפורש בריטב"א גיטין דס"ל כגי' הרי"ף דצרור וזורקו כנגדו בקטנה מתגרשת לזאת נראה כונת הריטב"א כמ"ש ומשו"ה גם הריטב"א לא כתב לשטר אחר רק לכתב אחר והיינו שאינו דומה לגיטה (וצ"ע דברי הריטב"א שם בקידושין שכתב דאינה יודעת לשמור את גיטה קתני אבל יודעת לשמור את עצמה והוא היפך דברי הראשונים שכתבו דשיעור יודעת לשמור את עצמה הוא דעת יותר גדול משמירת גיטה כמו שמפורש בגמ' יבמות קי"ג לענין שוטה ובמאור לענין קטנה כמ"ש למעלה מדבריו פ' ב"ש ונראה דלא בא הריטב"א לומר אלא דהקפידא רק בידיעת שמירת גיטה אבל לא בידיעת שמירת עצמה ואפ"ל דהיינו כמ"ש התוס' דבקטנה ליכא גזירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר והיינו כמ"ש למעלה בביאור דברי המאור פ' הזורק)

ודברי הגר"א בסי' קנ"ה ס"ק ח' צ"ע שכ' דלגי' הרי"ף דגריס צרור וזורקו וכנגדו מתגרשת צ"ל דצרור כו' הוא שיעור אחד עם מבחנת כו' שמשמרת ליה כמו אגוז כו' וכמו שמבחנת בין צרור לאגוז כן מבחנת בין אגוז לגט כו' ולגי' רש"י יודעת לשמור דכאן א"צ כ"כ בי קידושין לד"א כמו בגט רק בין צרור לאגוז כו' ודבריו תמוהין דהלא י"ל לרש"י יכולה לשמור קידושיה כמו לגי' הרי"ף גבי גט גם כל דבריו בס"ק זה צריכין ביאור ועי' בס"ק ט' שכתב להדיא להיפוך וז"ל כר"ח ב"א כו' ואף שבגיטין קאמר נמי היודעת לשמור ומפרש כל שמבחנת כו' חלקינהו רבא שם דתרי ענינא הוא כו' להפריש בין צרור לאגוז סגי בגיטין ולענין ממון צריך הבחנה יותר בפעוטות וז"ש ושהם קידושין לא כו' ובגיטין כ' הרמב"ם סתם כל שמבחנת כו' י"ל בין צרור לאגוז כו' הרי בהדיא דלגי' הרי"ף א"צ לדעת שהוא גט וגם בדבריו בס"ק ט' יש להאריך ובקצרה י"ל דה"פ אם יודיעוה שהוא גיטה היתה משמרתו עוד יותר ממה שהיא משמרת האגוז כמו שיודעת להוקיר האגוז מן הצרור

אבל שוב מצאתי תלתא קדמאי דמסייעי לי הלא המה הרדב"ז כתב בתשובה סי' תקע"ז בח"ג וז"ל ואפי' לפי גי' רש"י כו' ופי' המפרשים כל שמבחנת בין גיטה לחפץ אחר כו' אלא בין גיטה לכלי אחר שאינו דומה וכדאמרינן צרור וזורקו כו' והנה אין לך קטנה נשואה שלא תבחין בין גיטה לחפץ אחר כו' כו' כללא דנקטינן שאם הבת היא בת תשע אינה צריכה בדיקה אא"כ היא טפשה ואם היא כבת ו' ז' ח' אם היא חריפה היינו בשארי ענינים לפי שנותיה דזהו שיעורא דפעוטות הרי היא בחזקת שיודעת כו' עיי"ש הרי שכ' בהדיא כנ"ל ואינה צריכה בדיקה ומכש"כ שלא בעינן שתהא יודעת בטיב משא ומתן אשר ע"ז צריכים בדיקה כמו שמבואר וכנ"ל וכן כתב בס' דברי ריבות תשובה י"ב וז"ל ובנ"ד כיון שהגיעה הקטנה לזמן פעוטות שהיא בת ח' שנים ומבחנת בין צרור וזורקו פשיטא דמתגרשת ע"י עצמה עכ"ל עיי"ש

וביותר ביאור מצאתי הענין מבואר ברשד"ם ח' אה"ע סי' ל"ז שכתב ממש כדברינו בכל פרט עיי"ש שכתב החכם השואל לכאורא היה נראה כו' שצריך להודיע שהוא גיטה כלומר שבזה היא מתגרשת מבעלה ומותרת לכל אדם כו' א"כ לפ"ז צריך שיהיה בה דעת להבחין בין שטר א' שיודיע לה שהוא גיטה ובין שטר א' שהוא חלק כו' אבל מתוך פי' רש"י משמע בפירוש שאם מבחנת בין שטר לחפץ שאינו דומה לו תקרא מבחנת ויודעת לשמור את גיטה כו' ואם נתן לה חפץ ומחזירו לאחר שעה הוי נסיון גמור לכו"ע וע"ז השיב הרשד"ם באריכות וז"ל ולענין הדין בנ"ד לידע מה משפט הנערה הזאת הקטנה וכמדומה לי מבין ריסי דבריך שיש מגמגמים בזה שלא תתגרש ואפי' נותנים לה חפץ וכשתובעים אותו אחר שעה נותנו אני תמה מי מגמגם בזה דלענ"ד אין מקום לפקפק אחר שהיא בת ח' שנים וכבר כתב כ"ת דאפי' לדעת רש"י והנמשכים אחריו שצריך דעת וזמן הפעוטות בנסיון זה סגי לכו"ע ודאי דהכי הוא ולא עוד אלא גם בפקחת פחות מזה סגי כמו שאכתוב בע"ה כו' וכל שהגיע לעונת הפעוטות ונותנים לה חפץ וכשתובעים ממנה מחזירה עדיף טובא ממבחנת בין גיטה לד"א דזה הוי כצרור וזורקו כו' וא"כ נמצינו למידים דבין להרי"ף וסייעתו ובין לרש"י וסייעתו כיון שהגיעה הקטנה לבת שית ומבחנת בין צרור וזורקו אגוז ונוטלו יודעת לשמור קרינן בה וכ"ש כשבוחנים אותה שנותנים לה חפץ ותובעים ממנה אחר שעה וחוזרו דהוי פקחת יותר דהוא פשוט יותר מביעתא בכותחא דמתגרשת ע"י עצמה כו' וזהו דבר ברור בלי פקפוק עכ"ל הרשד"ם הצריך לענינינו

הרי שלשה שהן ארבעה גדולי אחרוני הראשונים שכתבו להדיא כדברי וראויין הן לסמוך עליהם ומכש"כ בנ"ד חרשת ולא נראו בה סימני שטות ולא באתי בזה רק להוציא מדברי גדול אחד מגאוני זמנינו שבא לדון בחרשת וקטנה שצריכין שתהא יודעת בטיב משא ומתן ותהא יודעת שהוא גיטה והיא מתגרשת בו ולדעתי אינו אלא מן המתמיהין וראיות ברורות יתנו עדיהן ויצדקו כנ"ל

הערה מ"ש לענין חרשת אם תקינו לה שלא ינהגו בה מנהג הפקר נזכרתי מלשון רש"י פ' ב"ש ק"י ע"ב שכתב בד"ה נשתטית אע"כ שהאשה יוצאת כו' שלא לרצון רבנן תקנו שלא תצא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר שאינה יודעת לשמור עצמה אבל נתחרשה יוצאה דלא בעינן דעת אשה בגט כו' והכא לא תקנו רבנן מידי דהא יודעת לשמור. עצמה עכ"ל ויש להתבונן בדבריו הקדושים שכתב דלא תקנו רבנן מידי האיך שייך תקנתא דרבנן כיון דיודעת לשמור עצמה והלא גם בשוטה דיודעת מתגרשת כמו שמפורש ביבמות קי"ג והובא למעלה וצ"ע

ורציתי לעשות סמוכין לסברתי זאת דבחרשת ליכא חששא דמנהג הפקר מהא דר"פ חרש דבטעמא דתקנו נשואין לקטנה מפרש הגמ' טעמא כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובחרשת לא הוזכר הטעם הזה ומפורש יותר הדבר ברמב"ם פ"ה מהל' יבום הל' כ"ג וז"ל קטנה ראויה למאן והחרשת אע"פ שקידושי שתיהן מד"ס כמו שביארנו שתי מיני קידושין הם קטנה יש לה קידושין כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר וקידושיה תלויין עד שתגדל וחרשת תקנו לה נשואין כדי שלא תשאר פנויה לעולם לפיכך כו' עיי"ש ומשמע בהדיא מלשונו הזהב דבחרשת ליכא טעמא שלא ינהגו בה מנהג הפקר. סימן כו מע"כ הרב המופלא מו"ה אליעזר חיים נ"י

אחדשה"ט מכתבו קבלתי מכבר נמנעתי להשיבו מפני כמה טעמים והעיקר כי הקפדתי עליו על הכניסו את ראשו בעובי הקורה לעשות מעשה בשמות הגט בשם כזה אשר לא ראהו מסודר לפניו בטיב גיטין והיה לו לשאול מתחילה ולא בתר דעבדין כי בעניני השמות בנקל לבוא לידי חילוף וכמו שיבואר בדברינו, לכן אחרתי עד עתה באשר חותנו שיחיה הפציר בי מאד ותמיד בקשתו ממני גם הבטחתי להשיב אך כ"ז בקצרה לפי נחיצות העת, גם כי אין בענינים האלו מקור נפתח מש"ס ופוסקים לזאת אין ראוי להאריך רק לקצר.