הליכות אליהו על השולחן ערוך קכו

דעתו בזה שיועילו מעשיו כן לענין קטנה המתגרשת מהני זמן כזה דאם באה לכלל דעת שמירת גיטה מתגרשת אבל מה היא הדעת שצריכה לזה הוא השיעור האמור בגמ' למעלה כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר והוא שיעור דעת צרור וזורקו דהלא לא פליגי רש"י והרי"ף בסברא רק בגירסת הגמ' וא"כ שפיר י"ל דגם לרש"י השיעור הוא כמו להרי"ף רק לשיטתו לא מהני דעת זו רק כשהגיע לשנות הפעוטות אבל לכל היותר בשיעור חפץ ומחזירו לאחר שעה דבודאי באה לכלל מבחנת בין גיטה לד"א אפי' אם בעינן שנות הפעוטות כמו שהוכחנו למעלה מדברי התוס' והאי כנגדו בשנים קאמר ולא בדעת

וכה"ג מוכרחים אנו לאמר במדה הג' הגיעה לעונת נדרים נדריהן נדר כו' וע"כ היינו ע"י בדיקה אם יודעים לשם מי נדרה וכמו שפירש"י שם וכנגדן בקטנה חולצת ופירש"י אם הביאה סימנין ולא אמרינן שומא נינהו ועי' בתוס' וע"כ לא בעינן בקטנה לענין חליצה שתדע לשם מי נודרת דהלא לפי' רש"י גדולה היא גם לפירוש התוס' לא שייך הדעת הזה לענין חליצה אע"כ דכנגדו בשנים קאמר ולא בדעת כן במדה הב' כנגדו בשנים קאמר וכן דייקא לשון רש"י שכתב וכנגדו בקטנה מתגרשת משהגיעה לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינן בה כו' וכן הוא לשון הר"ן ולפי גירסת רש"י שלא רצו להתיר אישות דאורייתא בפחות מעונת הפעוטות אבל בקידושין הקדימו הזמן כו' הרי דהנפקותא היא בזמן אבל לא בדעת וכן מורה לשון הטור והשו"ע סי' קמ"א שלא התנו רק הגיע לעונת הפעוטות אבל לא התנו שתהא יודעת בטיב משא ומתן כמו שהתנו בחו"מ סי' רל"ה לענין מכירת מטלטלין סתמו כפירושן שלא עלה על דעתם הבדיקה שתהא יודעת בטיב משא ומתן ואפי' לפמ"ש הרא"ש, דלהפקעת קידושי דאורייתא בעינן דעת יותר גדולה ויש לדייק הלא סגי דעת צרור וזורקו. אבל בדעת חפץ ומחזירו לאחר שעה בודאי סגי כמ"ש התוס' דהוי אחר שיעורא דפעוטות כמ"ש למעלה

ואין ראיה מהא שכתב הנ"י ביבמות פ' ב"ש לגי' הרי"ף הפעוטות כו' וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאונין שצריכה שתהא יודעת לשמור קידושיה במקחה וממכרה ולא תתאנה כי דברי הנ"י נובעים מדברי הרשב"א בחיד' ביבמות שם וביותר ביאור בחידושיו לגיטין ס"ה שזהו תירוץ על הקושיא הלא ביבמות אמר שמואל הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס שבעינן שתהא יודעת לשמור קידושיה והוא חד שיעורא עם שתהא יודעת לשמור גיטה והאיך פלג רבא בינייהו שיודעת לשמור את גיטה במדת צרור וזורקו סגי ולשמור קידושיה עד שתגיע לעונת הפעוטות בשלמא לגירסת רש"י חומרא היא בקידושין ובגירושין מקידושין דאורייתא אבל לגירסת הרי"ף הלא קולא היא וע"ז תירצו שהפירוש יודעת לשמור קידושיה אינו כמו יודעת לשמור גיטה דהיינו שלא תאבדנו רק הכונה שתהא יודעת לשמור כסף קידושיה במקחה ובממכרה שלא תתאנה ועיי"ש

ולפ"ז נצמח לפי גירסת הרי"ף הא דבעינן שתהא יודעת בטיב משא ומתן לא ממימרא דרבא דהגיע לעונת הפעוטות שנדון מזה לגיר' רש"י מתגרשת בקידושי אביה רק ממימרא דר"ח ב"א יודעת לשמור קידושיה וא"כ אין ראיה מזה כלל לגירסת רש"י שהלא יודעת לשמור את גיטה בודאי אין שייכות לטיב משא ומתן ומאין יצמח לנו האי שיעורא אשר לא שערום הראשונים והאי שיעורא דיודעת לשמור את גיטה אין הכונה שתהא יודעת שהוא גיטה היינו שתהא יודעת ענין הגירושין ושבזה הגט היא מתגרשה מבעלה ומותרת לכל אדם דגיטה לאו דוקא דה"ה שמירת חפץ אחר כמ"ש רבינו שמחה בהדיא וכמו שהוכחתי מדברי התוס' גיטין ס"ד ע"ב דזהו שיעור חפץ ומחזירו לאחר זמן וכן מוכח ביותר ביאור ברשב"א פ' הזורק שלא בעינן רק שיהא לה דעת שמירה לאפוקי נתן בידה והיא ישינה דדמיא לשוטה עיי"ש וכן כתב להדיא בספר המאור פ' הזורק דחרשת יודעת לשמור את גיטה אבל מינה שמעינן דלא בעינן דעתה דהיא אינה מתבוננת בענין השילוחין שמוציא מפיו עיי"ש וכן כתבו בשם הרמב"ן דלא בעינן רק דעת שמירה

וכן נראה פשטות דברי התוס' ר"פ חרש ד"ה העיד ריב"ג שכתבו וז"ל וא"ת לריב"נ למה אינה מתגרשת כו' וי"ל דמ"מ בשעת נתינת הגט משלחה וחוזרת היא ואינה מבינה עד שמוציאין אותה על כרחה עכ"ל הרי מוכח בהדיא פשטות כונתם דחרשת אינה. מבינה ענין הגירושין והא דבעינן לתנא דר"י שתהא משלחה ואינה חוזרת נראה מדברי התוס' הנ"ל ומדברי שארי מפרשים (ועיין פירש"י יבמות קי"ג יצאה זו שמשלחה וחוזרת שכן דרך שוטים שאינם בושין) דהיינו שכשיוציאוה מן הבית תהא בושה לחזור ומשו"ה שוטה אינה מתגרשת משום שאינה בושה מלחזור אחרי שמוציאין אותה מן הבית כי הדרשה היא מושלחה מביתו ומשו"ה כ' התוס' דהך שיעורא דיודעת לשמור את גיטה ומשלחה ואין חוזרת חד דעתא היא והוא מחמת כי אין זה הבנת דעת ענין הגירושין

וגם נ"ל דהרמב"ם לא פסק כלל להך דתנא דר"י שבעינן שתהא משלחה ואינה חוזרת מדלא הביאה בהלכותיו. וגם דריש הך ושלחה מביתו לדרשא אחרינא שבספרי כמבואר בריש פ"א מהל' גירושין וי"ל דגם בזה התוס' והרמב"ם אזלי לשיטתייהו דדעת התוס' דגם באשה גדולה בת דעת בעינן שיודיעוה אח"כ העדים שבעלה נתן לה הגט והיינו מהך דרשא משלחה ואינה חוזרת וסגי שיודיעוה אח"כ כמ"ש למעלה אבל הרמב"ם דלא ס"ל, הך דרשא ס"ל נמי באשה בת דעת דלא בעינן שיודיעו לה העדים שזהו גיטה רק אף אם לא הודיעו לה העדים גם אח"כ מ"מ היא מגורשת כמו שמבואר בפ"א מהל' גירושין ובאה"ע סי' קל"ו עיי"ש ובב"ש ועוד לא עיינתי בזה הרבה

אבל בהא נחיתנא ובהא סליקנא שגם בקטנה אם נתן לה חפץ ומחזירו לאחר זמן מתקריא מבחנת בין גיטה לדבר אחר. ופשיטא דלא בעינן שתהא יודעת בטיב משא ומתן וכן מוכח ברשב"א גיטין ס"ה שכתב להביא ראיה מירושלמי לגי' הרי"ף דאי' בירושלמי פ' ב"ש מהא דתני איזו קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותן לה גיטה ודבר אחר עמו ומחזירתן לאח"ז הדא אמרת חלוקין עליו חבריו על ר"ח ב"א הרי מפורש ברשב"א מהך ירושלמי דהך מדרגה לא הגיעה למדת יכולה לשמור כסף קידושיה במקחה וממכרה שלא תתאנה ובהך מדה אם נותנין לה גיטה ודבר אחר עמו ומחזירתו לאח"ז מודו כו"ע דיכולה לקבל גיטה כמו שהוא מפורש בתוספתא גיטין פ"ד והבאתי למעלה אפי' לפי גי' הגר"א עיי"ש ומה שכתב הריטב"א קידושין מ"ד דהך שמבחנת בין גיטה לדבר אחר היינו בין גיטה לנייר כתוב בעלמא י"ל דכונתו ג"כ לנייר כתוב שאינו דומה לגט בתבניתו וצורתו. וכמו שמפורש בגמ' אם אינה מבחנת בין גיטה לד"א ופי' רש"י מדלא קאמר לשטר אחר מכלל דלדבר אחר שאינו דומה לגיטה קאמר. וה"ה למסקנא שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ולא קאמר בין שטר אחר הוא ג"כ לדבר שאינו דומה לגיטה ולא שינה הגמ' רק בין מבחנת לאינה מבחנת.