הליכות אליהו על השולחן ערוך קכד

והח"מ כתבו גבי נכפה להתיר לגרשה בע"כ כבר כתב הנוב"י והמקנה בהפלאה להשיג עליהם דאין כונת הרא"ש להתיר לזרוק לה גט רק לכופה לקבל גט וכן הוא משמעות דברי הרא"ש בתשובה סי' מ"ב וכן הובא להדיא בבשמים ראש בשם הרא"ש ואם כי נמצא הרבה חולקים ומתירים הר"י ב"מ תלמיד הרא"ש הובאו דבריו בתש' הרא"ש שם והג' ראנ"ח במים עמוקים והמהריב"ל והמבי"ט ח"ב סי' נ"א ומהר"ם אלשיך סי' פ"ו להתיר מחמת זה השבועה וכן פסק מהרש"ק באשה שנעשית חגרת בב' רגליה ואינה יכולה לעשות צרכי הבית וכ"ה במהרש"ק לענין היתר חדר"ג ועיין בתש' מהרשד"ם סי' ק"כ

וכן יש להעיר בהא שנדר הותר מקצתו הותר כולו והרב בעל תה"ד כתב דאף בהתרת חרם אמרינן כן, אכן באשר הג' בעל נוב"י החמיר בזה וגם מהרי"ק בתשובה שורש ק"ה ושורש ק"ט לא רצה להקל בחדר"ג ע"י טענות מומין ומאוס עלי ולשיטת כמה פוסקים הוה ספק דאורייתא וגם אנכי ת"ל עשיתי לזה סמוכין בתשובה אחת לענין אשה נכפית מ"מ מי ירום ראש להקל ובפרט הכא בנ"ד דיש לצרף בזה עוד טעמים רבים (היינו דאף שנאמר כהב"ש והח"מ דרשאי לזרוק לה גט כיון דרשאין לכופה א"כ גם זה אחד מפרטי הכפיה, כיון דלא בעינן דעתה עד שתאמר רוצה אני לא שייך הכא גבה כפיה דאינה מחוייבת לשמוע בקול ב"ד דהיא פטורה מכל המצות וחרש ושוטה פגיעתן רעה גם אולי יש לה טענות נגד בעלה אשר לא השתדל ברפואתה כמחוייב עליו) לזאת דרך המחור הוא מ"ש מעכ"ת בדרך הב' להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"פ האופנים שיצא בהיתר מפי גדולי עולם הב"ח והצ"צ ואחריהם כל הגאונים בתשובותיהם ובנ"ד הוא דרך מרווח עוד יותר (עי' באה"ע סי' קנ"ב בשם ת' הרא"ש באשה משתטה בכל יום אין כופין להוציא אלמא דלא הוה בכלל מומין גדולים דבנכפה כתב דכופין וא"כ הכא דנתחרשה דהוה מומין גדולים יש סברא גדולה לאמר דכה"ג כופין באיש אם היה יכול לתן גט וא"כ באשה הוי כש"כ דהוי טעם מבורר להתיר ועי' בשו"ת פ"י סי' י"ב שכתב דשוטה באשה לא הוה ממומין גדולים עיי"ש), כי הלא כבר הביאו בשם מהר"ם בר ברוך בתשובותיו והרוקח שכתבו בשם רגמ"ה בעצמו שאם יראו טעם מבורר להתיר יותר ע"פ ק"ר מג' ארצות ואין לך טעם מבורר יותר מזה כי הלא שיטת הרגמ"ה הובאה בתשובות סי' מ"ב הנ"ל לכוף לאיש לגרש במומין גדולים והלא כבר כתבו דלא מסתבר שיוגרע כח האיש מכח האשה א"כ ברור דבמומין גדולים לא תיקן רגמ"ה בעצמו ובזה יהיו שוין אף הנך פוסקים דסב"ל אשר אף במומין גדולים אין כופין לגרש כיון דרגמ"ה המתקן בעצמו לא היתה דעתו לכך לטעמיה דס"ל אשר באיש כופין וכיון דלדידיה נפטר מכל החיובים שיש לאשה על האיש במומין גדולים נפטר נמי מחיוב הזה, ובפרט דאין לך טעם מבורר יותר מזה, לא טוב לשבת גלמוד גם הרהורי עבירה וכבר מצאנו בסוטה ח' דר"י חייש להרהורא אף נגד דברי תורה כמו שכתבו התוס' שם ומכש"כ הכא דיהיה מצטרף לטעמא רבא להתיר לו ע"פ רשות רגמ"ה בעצמו, והרש"ל כמעט יחיד בדבר

ואפשר דאף רבינו אפרים וראב"י לא פליגי על היתר ק"ר מדלא הזכירו זאת והמה לא כתבו רק בלא ק"ר אשר בודאי י"ל דלא פלוג רבנן בתקנותיהם ולהנך דס"ל דרגמ"ה תיקן משום דאיסורא משום דראב"י דלא ישא אדם שתי נשים או משום דלא מצי למיקם בסיפוקייהו בודאי י"ל דאף במקום מצוה גזור, אבל ע"י היתר ק"ר דהיה תנאי בתקנה גם רבינו אפרים וראב"י יודו בזה היכא דליכא תקנה אחרת ומשו"ה בודאי טפי עדיף בכל מקום היתר ק"ר לישא ב' נשים מהיתר לגרש בע"כ אשר זה לא היה בגדר התנאי ודברי הגה"מ צ"ע שכתב דדוקא לענין היתר לגרש בע"כ מהני ק"ר לזאת הנני נמנה עם חברי הנמנים לדבר מצוה רבה להתיר לבעל האשה ר"ז לישא אשה על אשתו באופן שיקיים ככל המוטל עליו עפמ"ש הב"ח אשר הוא ראש המדברים בענין הזה היינו ליחד לה בית ולהשליש סך מעות אשר יהיו מספיקים להוצאותיה הרגילות

וכבר הוגד לי אשר כח ב"ד שלכם יפה בענין הזה להפוך בזכות האשה בכל האפשרי וגם הבעל מרוצה לזה בטח יראו לעשות לטובת האשה והבנים כראוי ובדבר השלשת הגט אף שכבר דברו בזה גדולי עולם אך כיון שמוזכר בב"ח יש לחוש אולי לא התיר הרגמ"ה רק באופן זה ובפרט אשר יש מקום להכשיר הגט לכשתשתפה והדברים ארוכים גם במקום דאיכא ספיקא דלא מצי עביד דברוב פעמים אינו אלא מדרבנן וגם בנ"ד הלא דברנו בזה למעלה דיש מקום לאמר אשר יכול לתן גט לה בעצמה ולא באנו כאן לידי מדה זו ולכשתשתפה בודאי לא נכנס לבית הספק אך השבועה שנהגו להשביע ליתן גט אחר לכשתבריא דכאן למותר הוא

זהו מה שהעלתה מצודתי בענין הזה לפום רהיטא כי לא עיינתי הרבה ומה שנלע"ד כתבתי וחתמתי. וה' יגדור פרצות עמו כנפש הבעה"ח

ועי' במל"מ פ"ט מהל' אישות שכתב דהא דהספיקות אם מצי משוי שליח תליא במחלוקת רש"י ותוס' בפ' י"א דיבמות דף צ"ט ולפי שיטת התוס' הספיקות מצי משוי שליח וכן הביאו בשם הירושלמי ועיי"ש דחילק בין ספיקא דמציאות ובין ספיקא דדינא דבספיקא דדינא ל"ש שמא יבא אליהו ולא מצי משוי שליח ועי' במגיה שם שכ' דמדברי הר"מ בס' תויה"כ נראה דגם בספיקא דדינא שייך שמא יבא אליהו אבל הכא בנ"ד הוי ספק במציאות וזהו כונתו דגם ברור שוטה דעלמא י"ל דלא הוה רק ספק ומכש"כ בנ"ד דקרוב לודאי דהוה משלחה ואינה חוזרת דמצי משוי שליח ול"ש כל מלתא דלא מצי עביד. סימן כה עוד בענין הנ"ל. מע"כ הרב כו'

לא חשבתי שיסתפק אדם בזה אשר יהיה אחד מתנאי הא דתנן החרשת מתגרשת שתהא צריכה בדיקה אם היא יודעת לישא וליתן במטלטלין ולא תתאנה כי סתימת הגמ' והפוסקים הוא כפירושם דלא בעינן דאם היה הדין כן לא היה משתמט אחד מהפוסקים להתנות זה בתנאי מפורש והלא במכירת מטלטלין כתב הרמב"ם והטור והשו"ע בחו"מ סי' רל"ה מרבינו ירוחם במשרים נתיב י"ט שבודקין אותו בדיקות הרבה ומתיישבין בדבר ואם גם בקבלת גיטה היה מעכב שתהא יודעת לישא וליתן במטלטלין ולא תתאנה כי אך אז היא בגדר יודעת לשמור את גיטה האיך סתמו הפוסקים ולא פירשו הלא הא שתהא יודעת לשמור את גיטה הוא מן התורה] ואף] שאנכי רציתי לומר למעלה אשר הבדיקה הזאת שבחו"מ סי' רל"ה היא רק לידע הרכנתו אבל מ"מ וכפי מפני שאנו מדמין כי מסתימת כל המפרשים ומהה"מ והכ"מ והב"י והסמ"ע שם נראה להדיא ההיפוך שמסתמא אין החרש יודע לישא וליתן במטלטלין (וגם הלא בירושלמי משמע שהחרש לא הגיע למדרגה הג' שבקטן כמו שהארכתי בזה) וא"כ היה להם