הליכות אליהו על השולחן ערוך קיח

שדה מעכשיו ולאחר ל' אכילת הפירות שייך להקונה ועי' בב"מ ס"ה ע"ב

גם יש להוכיח דלא הוי כמעכשיו ממש ממתני' דטבו"י פ"ד מ"ד לענין טבו"י שמלאו מן החבית של מעשר טבל ואמר ה"ז תרומה לכשתחשך דבריו קיימין ועיין עירובין ל"ו אמר רבא כו' ואם נאמר דלהך מ"ד הוה כמעכשיו ממש א"כ מאי מהני דאמר לכשתחשך הלא מ"מ לכשתחשך הוי תרומה מעכשיו ונפסל בטבו"י אע"כ דלא הוה כמעכשיו ממש רק לענין דלא יכול לחזור בו ומ"מ כיון דלא יכול לחזור בו י"ל דאם נשתטה בודאי אינה בטלה התרומה דכיון דלא בעינן דעתו מה איכפת לי אם נשתטה וצריך לאמר דהכא ס"ל להירושלמי כאידך מ"ד ר"ב בשם ר"י דאף הקדיש לאחר ל' יכול לחזור בו ושפיר קאמר הכא תרם את כריו דתליא בפלוגתת ר"י ורשב"ל

והנה הירושלמי דקידושין הנ"ל קשה ההבנה קצת לפירוש המפרשים למה באמר לו תלוש וקנה לאחר ל' לא היה קשה מה בין מכר לאשה והילך סלע וקנה לאחר ל' הקשה מה בין מכר לאשה והדר ביה מחמ"ז ומ"ש הק"ע דבמתנה אמרינן בעין יפה נותן כמו בהקדש צ"ע. דהלא לפי דברי הרשב"א והר"ן טעם דהקדש משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו דמי א"כ מה שייך זה למתנה ופי' הפ"מ תמוה יותר שכ' דכיון דהחזיק בקרקע שוב א"י למוכרה לאחר מה מהני החזקתו כיון דאמר לו לאחר ל'

לכן נראה לי לאמר מלתא חדתא בזה דטעם הירושלמי דהוי כאומר מעכשיו דהרי הקדש לאחר ל' לאו מטעם דאמירה לגבוה רק כיון דלא הוי אלא באמירה בעלמא א"כ כיון דלא הוי כאומר מעכשיו בטלה כל אמירתו כיון דלא תפסה בעת מעשה יצאו דבריו לבטלה לזאת ע"כ מעכשיו קאמר א"כ ה"ה בתלוש לי כיון דאם נאמר דלאו כמעכשיו דמי בטלה הקניה דחזקה הזאת לאחר ל' לא מהני מידי משו"ה דינינן ליה כאלו אמר מעכשיו ובבא אחרת בהילך סלע מקשה הירושלמי שפיר מה בין מכר לאשה דהכא נמי היה ליה להיות כעין תנאי והדר ביה מחמת זה

ובזה ארוחנא להבין דברי הירושלמי גיטין פ' מ"ש הל א' נתן לה את גיטה ואמר לה לא תתגרשי אלא לאחר ל' תפלוגתא דר"י ורשב"ל זרק לה גיטה ואמר לה לא תתגרשי כו' פלוגתא דר"י ורשב"ל וכבר תמהו מאי הוסיף הירושלמי איבעיא דזרק לה גיטה ועי' בפ"מ וק"ע ולפי הנ"ל י"ל דזרק לה את גיטה לאו היינו זרק לה בחצירו כמו שפי' המפרשים בהל' עיי"ש רק דינו כזרק קרוב לה וא"ש להך לישנא דאמרינן בקידושין ירושלמי אמרינן בזה אין אדם מוציא דבריו לבשלה א"כ הוי כאומר מעכשיו דאילו לא הוי כמעכשיו קרוב לבטלה הוי דהלא עתידה לילך ממקומה והוי כתלוש לי והא דקאמר דהוי פלוגתא בין ר"י ורשב"ל משום דס"ל להגמ' הכא כלישנא קמא דאמרי משמיה דר"י דאף בהקדש לאחר ל' יכול לחזור וא"ש הירושלמי דנקיט רבותא יותר בזרק לה גיטה עיי"ש ודוק

בדבר מה שכתבתי בהג"ה לעיל לתרץ סתירת הרמ"א מסי' קכ"ב על סי' ש"מ והעליתי דבר חדש דלגבי היורשים לא הוי ש"ש ואם כלה זמן השאלה בחיי המשאיל עיין במחנה אפרים הל' שומרים סי' כ' שכ' ז"ל ראובן שהיה לו פקדון ביד שמעון והקנהו ללוי בק"ס נ"ל דאין שמעון נעשה שומר של לוי עד שיקבל עליו לשומרו ללוי הקונה אותו וכ"נ מפירוש רשב"ם בפ' הספינה גבי דברשות המופקדים אצלו עד שיקבל עליו עיי"ש והוא כדברינו

עוד מה שיש להעיר על דברי בתירוץ סתירת הרמ"א לכאורה יש לסתור זה מדברי הב"י בסי' שמ"ג שהביא דברי הירושלמי ששאלה היום ושכרה למחר לילה שבינתים מהו כו' ופי' דהוי שואל אף לאחר שכלתה זמן שמירתו עד שיחזירו לבית המשאיל ע"ש ולכאורה בזה נסתר כל דברינו. אף שיש לאמר דגם הכא איירי שאינו מחוייב להחזיר לביתו ואין זה דוחק כל כך דע"כ מוכרחים אנחנו לאמר כן להב"י לפרש הא דאמרינן בגמ' לאחר זמן ש"ש הוי

, אך באמת כבר הרב במח"א הל' שאלה ופקדון סי' ז' פירש פי' אחר בירושלמי והעלה דכל שכלתה זמנו אף אם לא החזירה לא הוי שואל ובתוך זמנו אף שאמר לו להחזיר כתב כסברתי כיון שיכול לחזור הוי שואל ות"ל שכונתי לדעתו ז"ל

ובגוף דברי המח"א שרצה להעמיס בדעת הב"י דהוי שואל אף לאחר שכלה זמן שמירתו אם עליו להשיב לבית המשאיל לא משמע כן להמעיין בב"י ועיין במרה"פ בירושלמי שם שכתב דהוי ב' לשונות וללישנא בתרא הוי ש"ש ועיין בשיטה שם שהיפך הגירסא ויש להאריך בזה אבל לענין דינא פשוט כמו דאיתא בגמ' דידן דלאחר ימי שאלה שומר שכר הוי

מה שהעירותי על התומים סי' קכ"ב מה שתירץ על קושיא הנ"ל מטעם דמסרו למי שרגיל להפקיד אצלו דנהי דהיה מהימן להאב מי היה מהימן להבן והבאתי דברי הרא"ש בתשובה סי' ס"ב מצאתי בנתיבות סי' הנ"ל שתמה בזה על התומים מסברא ויש להביא ראיה ממ"ש הרשב"א ורוב הראשונים על הא דאין ממנין אפטרופיס נשים ועבדים וקטנים ואם מינן אביהם בחייו היינו דאם היה רגיל למנן ממנין אותם ג"כ ב"ד אלמא דאם האמינן אביהם מסתמא נאמנין ג"כ על הבנים וכדי דלא תיקשי על הרא"ש בתשובה י"ל דעד כאן לא כתב הרא"ש אלא דאינן אפטרופסין שמינה האב בחייו על נכסיו מסתמא אפטרופסים על הבנים דילמא לא האמינן אביהם רק משום שידע שהיה ירא מפניו אבל כשראו ב"ד שליכא טעם רשאין למנותן אבל עכ"פ חזינן דמסתמא נאמנין הם רק דשליחותם בטלה ועדיין צ"ע ומה שתירץ הנתיבות על קושיא הנ"ל משום דהוי כערב ומשו"ה הוי ספיקא דדינא דהוי ספק אם הא דשלח ע"י הוא מטעם ערב או מטעם שליחות עיי"ש ואנכי מסתפק בגוף דין זה דאם אמר אדם כשתלוה מעות לפלוני אני ערב דקיי"ל ערב קודם מתן מעות משתעבד בלא קנין וקודם שנתן מלוה המעות להלוה מת הערב די"ל דאינו משתעבד הערב כלל דהלא הערב משתעבד בשעת מתן מעות ובעת ההיא כבר מת ואין אדם משתעבד לאחר מיתה וצ"ע

מה שהעירותי על דברי הירושלמי לא תתגרשי אלא לאחר ל' ונעשה קורדייקוס מהא דב"ב עם גמר מיתה העיר בזה במח"א הל' זכיה ומתנה סי' ט"ז עיי"ש ועי' בנתיבות סי' רמ"ח ועי' בספר פתח הבית להג' מברעסלא דיני המזכה לעובר סי' ל"ה שתמה על הפרישה בסי' ר"י שכ' להקשות על הרא"ש למה לו הטעם דנפלו נכסי קמי יתמי תיפוק ליה דבעינן שיהיה ראוי להקנות בשעת גמר הקנין וכ' ע"ז הג' פתח הבית ולדידי בגוף הדבר צריך להתיישב הרבה דלא מצאתי בא"ע לענין גיטין ובח"מ לענין קנין דאם אמר לאשתו ה"ז גיטך ולא תתגרשי עד אחר ל' דבטל הגט אם נשתטה הבעל כו' ע"ש ונעלם ממנו הירושלמי שמפורש שם בהדיא דאפלגו בזה ר"י ור"ל

קושית הרשב"א על הא דאמרינן בירושלמי לא תתגרשי אלא לאחר ל' ונעשה קורדייקוס פלוגתא דר"י ור"ל מהא דאמרינן מעת שאני בעולם והיינו שעה אחת קודם מיתתו ובעת ההיא הלא הוא מטורף והארכתי בזה.