הליכות אליהו על השולחן ערוך קיז

לעולם והא דתני מוכר הוא עבדים אבל לא קרקעות עיי"ש ועי' במפרשים דהיינו באפטרופוס שמנה אבי יתומים לעולם וחבריא מוקי מתני' דגיטין באפטרופוס לעולם משו"ה תורמין ור"י מתמה אמאי אינו מוכר קרקעות משמע בהדיא דלא כרי"ו

ועוד לא ביררתי הדבר רק לפום ריהטא כי לכאורה יש לאמר דלבנים גדולים בודאי לא שייך טעם הרא"ש דלו יהיה אשר יש לאב כח ב"ד אבל גם ב"ד לא מוקמי אפטרופי לדקנני ומוכרחים אנחנו לאמר מטעם של הר"ש שבמרדכי פ' י"נ דהיינו מטעם מש"מ והפקר ב"ד ובירושלמי משמע דהוה דאורייתא וצ"ע בכ"ז גם לברר הטעם דמהני מה דסדר צואתו וחלוקת נחלתו לפני שלשה שנכנסו לבקרו אשר יהיו היורשים מחוייבים לשמוע מה דיגידו להם ולא יוכלו לאמר לב"ד הגדול קאזלינא כמ"ש התוס' בדף קי"ג. ועכצ"ל דמגזה"כ ידעינן כיון דעשאן דיינים ע"ז האופן הקנה להם ובכה"ג ודאי מהני אף לרגמ"ה והחילוק פשוט

יש להסתפק בש"מ שנתן מתנה וחילק נכסיו ואינו ידוע אם היה מיושב בדעתו כראוי אם המתנה קיימת או מקבלי המתנה צריכים להביא ראיה שהיה שפוי בדעתו והנה בח"מ סי' ר"נ סעי' ו' בהג"ה כ' הרמ"א צואת ש"מ שלא כתוב בה שהיה מיושב בדעתו אפ"ה אין חוששין לה ומה שנהגו לכתבו אינו אלא שופרא דשטרא והוא מתשובת הריטב"א י"ל דאין זה רק משום דמסתמא לא חתמו העדים אם לא ידעו דשפוי בדעתו היה ועי' בר"ן כתובות כ"א לענין בר שטיא אתו בי תרי כו' דאם איכא שטרא אמרינן אין העדים חותמין כו' עיי"ש וא"כ ה"נ יש לאמר דהיינו טעמא

אך עיין בהגר"א שציין על דברי הרמ"א דוקא בנשתתק חיישינן הרי דס"ל להגר"א דאף אם אין העדים יודעים מ"מ לא חיישינן והמתנה כשירה שוב ראיתי בב"י ריש סי' ר"נ שהביא תשובת הריטב"א מקור דברי הרמ"א וראיתי בפר"ח אה"ע סי' קכ"א שהביא תשובת מהריב"ל שכתב בהדיא כנ"ל דמתנת ש"מ אף שאין אנו יודעים אם היה שפוי בדעתו המתנה קיימת ולא חיישינן שמא לא היה שפוי בדעתו והפר"ח השיג עליו ומסיק איפכא דמסתמא חיישינן והביא מתוספתא דתניא היה חולה או משותק בודקין אותו ג"פ הרי דגם חולה מדבר צריך בדיקה דלא כמשמע מהר"ן שמפרש היה חולה היינו שנשתתק או משותק היינו בריא שנשתתק דא"כ היה צריך להיות איפכא משותק או חולה וכתב וכן מוכח ברשב"א דאפילו חולה מדבר צריך בדיקה עיי"ש בסוף סימן ובס"ק ו'

ולדידי הדבר תמוה מאד שבהדיא משמע מכל הראשונים שחולה מדבר אינו צריך בדיקה ולא חששו אלא בנשתתק והאיך נוכל לעשות פלוגתא רחוקה בין הפוסקים הרבה פוסקים ס"ל דדוקא נשתתק מתוך בוריו צריך בדיקה אבל בנשתתק מתוך חליו אין צריך בדיקה והתוספתא תסבור דאף חולה מדבר צריך בדיקה והלא גם הפוסקים דס"ל חולה שנשתתק צריך בדיקה ופירש"י המתני' דקתני נשתתק בודקין אותו דאיירי בנשתתק מתוך חליו. ומבואר שם בהדיא שטעמו משום דסתם ש"מ דעתיה צילותא ובלא שום בדיקה דבריו קיימים ולא הוזכר בדיקה אלא לגבי נשתתק עיי"ש ומבואר בהדיא דלא כהפר"ח א"כ מאי איריא נשתתק אפילו מדבר נמי צריך בדיקה וכן כתב בב"י בהדיא דהבדיקה אינה מעכבת בחולה מדבר ומ"ש בד"מ דהרא"ש פוסל כבר השיג עליו בב"ש

ומ"ש הפר"ח דכן מוכח ברשב"א נ"ל דהמעיין יראה דלא מוכח מידי דזה לשון הרשב"א וא"כ חולה צריך בדיקה בשעת כתיבה ובשעת נתינה כו' אבל הכא דמתוך חוליו פעמים שאינו מיושב בדעת כו' והא נמי דתניא בתוס' עלה לגג כו' וההיא נמי כמתוך חוליו הוא דילמא בבדיקה כו' אע"ג דהתם בנשתתק מתוך בוריו אבל בנשתתק מתוך חוליו כחישותא דחליו הוא דנקיט ליה ומיהו בירושלמי משמע דאפילו נשתתק מתוך חוליו דיו פעם אחת ובתוס' משמע דאפילו חולה בודקין אותו ג"פ דתניא היה חולה או משותק כו' וכונתו על ענין דאיירי עד כאן היינו בחולה שנשתתק וכן מוכח ברשב"א לקמן גבי גוסס ואית א"כ אמאי לא נקיט בנכסים שנפלו לו כשהוא חולה ונשתתק דאז נמי אינו יכול לתן אלא בבדיקה ואי ס"ל להרשב"א למסקנא דגם כל חולה שלא נשתתק צריך בדיקה למה ליה למינקט שנשתתק אע"כ דגם כונת הרשב"א על חולה שנשתתק ודוחק לאמר כמ"ש הפר"ח בענין גוסס דכיון שהוא מדבר ידבר עד שיהיה ניכר מתוך דיבורו כי הוא שפוי בדעתו דא"כ האיך כתב הרשב"א ורוב חולים אינם משתתקין נהי דאינם משתתקין הלא לפעמים אינם משופין בדעתם מדצריכי בדיקה א"כ למה לי גוסס גם הלא רוב פעמים המה חלושים ואינם יכולים לדבר הרבה וראית הפר"ח מהתוספתא אינה ראיה כלל דבכל נוסחאות התוספתא שלפנינו כתוב חולה ומשותק והמעיין בר"ן וברשב"א שדבריו מקור דברי הר"ן יראה כי ט"ס הוא ברשב"א ובר"ן וצ"ל כמו דאי' בתוספתא שלפנינו חולה ומשותק ועולים שפיר דברי הר"ן בלא דוחק והוא מוכרח למעיין

לזאת לענין דינא נראה פשוט כהב"י והב"ש דהבדיקה בחולה מדבר אינה מעכבת והרי יש לנו תנא רבא דמסייע לנו הלא הגר"א באה"ע ביותר ביאור ובחו"מ כמו שהבאתי למעלה ומצאתי בספר דברי אמת קונטרס גיטין סי' כ"ה שהעיר על דברי הפר"ח מדברי הריטב"א שהבאתי למעלה

יש להעיר הא דבעי בירושלמי בתרם כריו לאחר למד ונעשה קורדייקוס דתליא בהחקירה בתרם לאחר ל' אם יכול לחזור בתוך ל' עיין נדרים כ"ט וכיון דאינו יכול לחזור לא בעינן דעתו ולא איכפת לן אם נעשה קורדייקוס ועי' בר"ן נדרים שם וברשב"א בחידושיו שכ' דהוא פלוגתא בירושלמי פ"ג דקידושין לענין הקדש לאחר ל' דאי' התם ר"א (גי' הרשב"א אמורא בשם ר"י דר"א פליג) ה"ז עולה לאחר ל' ומכרה בתוך ל' ה"ז מכורה כו' ר' בון בר חיא בעי תמן את אמר אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והכא את אומר הכון א"ל תמן באומר מכבר ברם הכא באומר לאחר ל' כו' ר' אבהו בשם ר"י ה"ז עולה לאחר ל' מכרה בתוך ל' אינה מכורה כו' ליידא מילה אמר לאחר ל' לשייר גיזותיה תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך לאחר ל' מכרו בתוך ל' יום אינו מכור ליידא מילה א"ל לאחר ל' לשייר לו אכילת פירות הילך סלע שתקנה לי שדה לאחר ל' מכרה בתוך ל' אינה מכורה ומה בינה לאשה אלא מכרה ה"ז מכורה כו'

והנה ללישנא דר' אבהו בשם ר"י בודאי בתרומה א"י לחזור בו דבתרומה הוה הדין כמו בהקדש דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכן הוא להדיא בתוס' יבמות צ"ג ע"א ד"ה קני ובפירות ערוגה נמי לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וחשוב כאלו מוסרם להקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע כו' עיי"ש ועיין בר"ן קידושין פ"ק ובנדרים דף י' ודף כ"ט וכיון דא"י לחזור דהיינו דהוי דינו כמו מעכשיו פשוט דאף אם נשתטה אח"כ חייל גיטא דהלא מעכשיו אם מת נמי הוי גט ואף אם נאמר דלא הוי כמו מעכשיו ממש וע"כ צ"ל כן דאי הוי כמו מעכשיו א"כ האיך קאמר הירושלמי ליידא מילה אמר לאחר ל' לשייר לו אכילת פירות הלא במוכר