הליכות אליהו על השולחן ערוך קיג

וע"ז אמר ר' ירמיה אמר צריך למסור לו כל שליחותו (דהשליח הראשון נסתלק משליחותו וממילא אפ"ל כהק"ע דצריך למסור לו גם שא"ד כגון קבלת החפץ שאמר לו ליקח מהאשה) ראב"כ אמר אין צריך למסור לו כל שליחותו (דהשליח הראשון לא נסתלק משליחותו בעשייתו שליח שני דהשליח הזה מכחו קאתי ומה שמסר לו מסר ומה שהשאיר אצלו נשאר כמו שנשאר אצלו הכח ליטול ממנו בחזרה כשיטת הרמ"ה) מייתי לה דראב"כ מן הדא אין השליח האחרון צריך לאמר בפ"נ ובפ"נ (דראב"כ היה ס"ל דאם איתא דהוא מוסר לו כל שליחותו והוי כמו שמביא הוא הגט ממדה"י לא"י האיך רשאי בלא אמירת בפ"נ ובפ"נ הלא לא פליגו רבנן בתקנתן אע"כ דהוי שליח של השליח ראשון שמינהו בא"י וע"כ דא"צ למסור לו כל שליחותו) ור"י אמר חזר ביה ראב"כ מן הדא אין השליח כו' אלא אומר שליח ב"ד אני (ומדהזקיקוהו לאמר שליח ב"ד אני ולא עשאהו כשאר שליח המביא גט בא"י גופא דא"צ לאמר כלום ע"כ דצריך למסור לו כל שליחותו והשליח הראשון נסתלק משליחותו

ועפד"ז אפ"ל שיטת רבה בגמ' דילן דרבה אמר שליח בא"י עושה כמה שלוחים היינו דרבה מפרש למתני' המביא גט ממדה"י וחלה עושה שליח בב"ד היינו דוקא אם מינהו במדה"י אבל אם מינהו בא"י אין צריך לעשותו בב"ד דשליח שני הוי כאילו נתמנה משליח ראשון ושליחותו נעשה בא"י א"צ לאמר בפ"נ ובפ"נ ולא שליח ב"ד אני דהוא תחת בפ"נ ובפ"נ כמו דאיתא בתוספתא והובא בירושלמי פ"ק ה"א שליח שלא ראה חתימת העדים מחזירו לב"ד כו' ואומר שליח ב"ד אני, ואפשר עוד לאמר דרבה לטעמיה דס"ל לפי שאין בקיאין לשמה א"כ כיון שנעשה בא"י אין צריכין לחוש עוד דמסתמא נעשה הכל כתורה ולפ"ז מדוקדק לישנא דרבה שליח בא"י ולא קאמר המביא גט בא"י כלישנא דמתני' (ומה"ט דחיק לרש"י דפי' דחידוש של רבה היה דבא"י א"צ ב"ד דהרי משנה מפורשת היא דזהו החילוק במתני' דבבא דרישא לא אצריך ב"ד ובהמביא גט במדה"י אצריך ב"ד) וא"כ לפי דברי רבה ס"ל כראב"כ דירושלמי דא"צ למסור לו כל שליחותו והיינו דאתא מכח שליח ראשון כמו דפירשנו למעלה וע"ז אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן דכיון דאתו מכחו ממילא אם מת ראשון בטלו כולן ומדברי רבה משמע ליה לרב אשי כן וע"ז אמר מר בר ר"א הא דאבא כו' אילו מת בעל כו' וכונתו להדין המפורש במשנה ראשונה לענין טול ממנה חפץ וכה"ג אם צוה הבעל בתנאי תן לה גט ואח"כ תתן חפץ לו על ידך דבכה"ג ס"ל להרמב"ם דרשאי למסור גם שליחות החפץ לשליח אחר ועי' בסי' קמ"א סעי' נ' ובאחרונים ובתוספתא פ"ב וצ"ע ועי' בסי' קמ"ג דאם מת הבעל הגט פסול ולא מהני אם תתן החפץ ולא מהני מה שתתן ליורשיו, ופשוט דה"נ אם מינה הבעל שלית לקבלת החפץ לא מהני מה שתתן אח"כ וע"ז קאמר מר בר ר"א דאם מת הבעל מידי מששא אית בהו אף אם מסרו הגט בחייו וע"כ היינו משום דכולהו מכח דבעל קאתו ומיושבת בזה קושית הבית מאיר שהבאנו למעלה גם המשך דברי הש"ס וצ"ע

עין בקצוה"ח סי' קפ"ח שחקר לדעת הרמב"ם דס"ל אם נשתטה אחר העמדת השליח אף קודם גמר השליחות לא בטלה השליחות משום דכבר עמד השליח במקום המשלח, א"כ ע"כ הא דמת לא יתן לאח"מ הטעם משום דכבר יצאה האשה מרשותו במיתת הבעל ולא אגידא ביה כלל וכן בעבד כיון דכבר יצא מרשותו והביא דברי רש"י דף ט' ודף י"ג שהבאתי למעלה וכתב עוד וכן מוכח דאפילו אחר מיתת המשלח שליחות לא בטלה דהא קיי"ל שליח שחלה עושה שליח אחר כו' ואע"ג דשליח שני מכח שליח ראשון הוא בא ושליח דראשון הוא מדכתב מהרמ"פ דאם שליח הראשון מבטל שליחות השני בטלה השליחות כו' וא"כ היכא דמת שליח הראשון נותן שליח השני אלא ודאי דשליחות לא בטלה אפילו אחר מותו וטעמא דלא יתן לאח"מ היינו משום דפקע רשותו וכאחר דמי כו' עיי"ש

ותמה אני על שר התורה איך נעלמה ממנו סוגיא ערוכה אשר הזכרנו למעלה שסותרת כל דבריו דהלא מר בר רב אשי הביא ראיה להיפוך מהא דאם מת הבעל בטלה השליחות ואם מת השליח לא בטלה אלמא לאו מכח השליח קאתי ולמאן דס"ל דאתי מכח השליח כמו דהיה ס"ל לרב אשי מתחילה לדידיה באמת בטלה השליחות במיתת השליח הראשון אלמא פשיטא ליה להגמ' דבמיתת המשלח בטלה השליחות, ועכ"ז במיתת השליח ראשון לא בטלה כל השליחות דלאו מכחו קאתי, והא שכתב מהרמ"פ והט"ז דשליח הראשון יכול לבטל שליחות השני כבר האריכו בזה האחרונים ועיקר הסברא כיון שפסק הרמ"ה אשר לא נתבטלה שליחותו של ראשון בעשייתו שליח השני ויכול לחזור וליטלו ממנו וליתן להאשה א"כ ה"ה דיכול לבטלו דהבעל עשאו כאפטרופוס לענין זה איך שיבא הגט ליד האשה והרי זה דומה למה שנסתפק בעל משנת חכמים לענין שליח שתרם אם יכול לשאול על זה ואם כי בזה פשוטה הסברא אשר אין יכול לשאול דכיון שתרם עשה שליחותו ונסתלק ממנין זה, אבל שותפין ואשה דיכולים לתרום בלא רשותו פשוט דיכולים ג"כ לשאול דהרי המה כבעלים לענין זה, וה"ה הכא לענין שליח הגט להנך פוסקים אבל היכא דמת שליח עכ"ז לא בטלה השליחות דהרי כשם שמיתה מבטלת שליחות השני כן מבטלת גם שליחות הבעל ואין זה עוד שליח הבעל א"כ מה מהני ביטולו והוא פשוט בסברא ודברי קצוה"ח צ"ע

אך לענין גוף הדין של הקצוה"ח אם מיתה מבטלת השליחות לכאורא נראה פשוט דאינה מבטלת כ"א מחמת דפקע רשותו ונכנס לרשות אחר ונ"מ לנשתטה. והא דאיתא בב"ק פ' הגוזל ק"ד ע"ב עובדא דר' אבא הוה מסיק זוזי בי רב יוסף בר חמא כו' דילמא אדאתית שכיב ר' אבא ונפלו זוזי קמי יתמי כו' ועין פירש"י שם ומשמע בהדיא דכל החששא היתה מחמת דנפיל זוזי קמי יתמי משו"ה נתבטל שליחותו ואם נאמר דבמיתת המשלח נתבטלה השליחות למה ליה למימר הך ונפלו זוזי קמי יתמי היה לי' לאמר דילמא שכיב אבא והתקבלתי דר"א לאו כלום הוא, אע"כ דכל עיקר הטעם שמיתה מבטלת היא משום דנפלו זוזי קמי יתמי ועין בשו"ע חו"מ סי' קכ"ב לענין אם מת המרשה אם בטלה השליחות דלדעת התוס' והרא"ש והרמב"ן והרמב"ם והמחבר בשולחן ערוך דאף בהרשאה שכתב בה זיל דון כו' בטלה השליחות ואפילו לדעת בעל העיטור וסה"ת דס"ל דלא בטלה השליחות היינו מטעם דלא גרע מאפטרופוס שמינהו אבי יתומים עיי"ש ומשמע גם מלשון הפוסקים דסבירא להו דבטלה השליחות דהיינו דוקא משום דנפלו זוזי קמי יתמי

ומבואר יותר בלשון הרא"ש בתשובה סי' ס"ב שכתב וז"ל הגע עצמך אם מכר ראובן ליהודה התביעה שיש לו על לוי פשוט הוא שלא יתן לוי למורשה כלום והה"נ אם מת שכבר פקע כח המורשה ונפלו הממון לפני היורשים שבטלה השליחות דאמרינן פ' הגוזל כו' ועין בהג"א פ' השואל שנסתפק אם אמר לו השואל שלח ולא הספיק לשלוח עד שמת המשאיל וזה שלחה ומתה אם פטור דהא נפלו זוזי קמי יתמי ואין לאמר דהכא לגבי ממון הוצרכו לומר הטעם משום דנפלו זוזי קמי יתמי