הליכות אליהו על השולחן ערוך קיא

הדעת דמי לשוטה רק אין חוששין להא דנשתתק ויהיה מזה סיוע לדברינו למעלה דחולה שנשתתק מחמת חלישות לא מיקרי נשתתק

ספרי פ' תצא בפ' אונס לא יוכל שלחה כל ימיו משלחה הוא ליבם (יעוין גי' הגר"א) וי"ל דכונת הספרי דס"ל דיוכל לשלחה באופן שיחולו הגירושין רגע אחד קודם גמר מיתתו דאין תועלת הגירושין כ"א שלא תזקק ליבם. ועין ברשב"א דהקשה על הא דאיתא בירושלמי דמכאן ולאחר ואחזו קורדייקוס תליא בפלוגתת ר"י ורשב"ל א"כ האיך מצי לגרשה מעת שאני בעולם הלא רגע אחד סמוך למיתה רגיל ליטרף ועיין בפר"ח וג"פ ובאחרונים דתירצו דהכונה שעה אחת קודם שהתחיל ליטרף אבל להספרי הנ"ל ע"כ הכונה רגע אחת קודם למיתתו

וי"ל דבזה פליגי ר"י ורשב"ל במכות דר"י דריש כל ימיו לנתוקי לאו הוא דאתא ולא ס"ל דרשת הספרי דלדידיה לא מצי לגרש אז משום דנשתטה ורשב"ל דלא ס"ל לנתוקי לאו הוא דאתא ע"כ ס"ל כל ימיו לדרשא דספרי אבל משלחה הוא ליבם וע"כ ס"ל דטירוף מחמת חולי לא דמי לשוטה ומיושב גם בזה קושית התוס' דלא פריך על רשב"ל דלדידיה ע"כ טירוף הדעת דחולה ל"ד לשוטה. אבל לר"י שפיר פריך וע"ז תירץ דל"ד חולה לשחט בו שנים דבחולה י"ל דנטרף מחמת חום ודמיא לשוטה אבל בשחט בו שנים רק כחישותא הוא דאתחיל בו ומצי לגרש תמיד. ומה דלא נסיב דרשא דהספרי ומכש"כ לדעת הרמב"ם דס"ל דאם נשתטה אח"כ לא הוי אלא מדרבנן ולדידיה מה"ת יכול לגרש ושפיר י"ל דרשא דספרי אפ"ל דר"י ס"ל דמשלחה ולא ליבם ע"כ הכונה באומר דלא יחול הגט רק עם גמר מיתה דבסמוך למיתה אכתי בכלל כל ימיו הוא

וע"כ דלא יסבור הספרי הא דתמורה כ"ה דברי הרב כו' או דס"ל דאיסור יבמה לשוק הוא בכלל איסור אשת איש מחמת זיקת הבעל הראשון ואפ"ל דיהא תלוי בשינויא דהגמ' קידושין י"ג גיטין פ"ג יבם כאחר דמיא ועוד נדבר מזה להלן. אך בב"ב קל"ז משמע דחל הגט עם גמר מיתה ודברי הרשב"ם שם צע"ק דמשמע לדידיה במת הש"מ בחיי הראשון בשעה שהתחיל הראשון ליטרף זכה השלישי ולא הזכירו מזה הפוסקים ואפשר ליישב בזה קושית הנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' קי"ח לר"ש דס"ל אאחע"א גרושה בכה"ג למה לי ואפ"ל דר"ש לטעמיה דסתמא דספרי אליביה דדריש משלחה ליבם והיינו עם גמר מיתה וחייל גט בכה"ג. וא"כ שפיר משכחת לה גרושה ואלמנה בב"א בכה"ג כשמגרשה שיחול הגט עם גמר מיתה

גם יש ליישב בזה דברי התוס' בגיטין כ"ה דלא פריך ר' יוסי אר' יוסי עין ברש"א שם ובפ"י. ולפי הנ"ל יש לאמר דהנה הלא ר' יוסי ל"ל איסור כולל עיין ביבמות צ"ב וא"כ יהיה קשה גם אליביה קושית הנוב"י גרושה בכה"ג למה לי וע"כ נתרץ דאית ליה דרשא דספרי וע"כ ס"ל דחייל גט עם גמר מיתה ושפיר י"ל דלא תליא בברירה ע"פ דבריו דלא נכנס בגדר ברירה רק אם יחול שעה אחת קודם גמר מיתה דלא הוי מבורר בעת חלות הגט. אבל אם ס"ל דחייל בשעת גמר מיתה לא תליא בברירה ויש ליישב בזה ג"כ הא דאיתא גיטין כ"ח בשינויא דאביי הא ר' יהודא דחייש למיתה ולא נסיב ר"י ור"ש ולהנ"ל אפ"ל דלדידהו א"צ לגרש שעה אחת לפני מיתה דבבת אחת ג"כ חיילא

וכן יש ליישב בזה קושית הב"ש סי' קי"ט לב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ כו' והחילוק באונס דחייב להחזירה אם גרשה א"כ כל ימיו למה לי. ולפ"ז יש לאמר דב"ש ס"ל כשמאי קידושין מ"ג דיש שלד"ע ולדידיה לית ליה הך דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. וא"כ משכחת לה מיתה וגירושין בבת אחת וא"כ מצי למיסבר דרשא דספרי ולא מייתר כל ימיו. גם י"ל דב"ש ס"ל אאחע"א עין יבמות י"ג אך כל ימיו במוש"ר מיותר עי' בספרי וי"ל דכל ימיו דאונס. א"ש לכו"ע גם למ"ד קיימו דאונס משכחת לה בקטנה ולא מצי לקיים העשה אבל במוש"ר דהוא דוקא בגדולה דמוש"ר על הקטנה פטור וכ"ז הוא רק פלפול של מה בכך

ועוד יש להעיר בדרך הזה על קושית הבית מאיר בגיטין כ"ט ע"ב אמר מר בר רב אשי הא דאבא כו' אילו מת בעל מידי מששא אית בהו אלא כולהו מכח בעל קאתו כו' דמאי ראיה היא זו דילמא שאני התם כיון דמת בעל פקע רשותו וליכא גירושין אע"כ דטעמא דאין גט לאח"מ משום דאין מתים מגרשים, ובשליח משום דכיון דמת בטלה שליחות עיי"ש. וע"כ דזיקת יבם מכח בעל קאתי עיי"ש ויש לאמר דוה יהיה תלוי אם נאמר דיבם מיקרי אחר היינו אי יבם מיקרי אחר לא אתי מכח בעל וא"כ טעמא דמת בעל משום דלא שייך גירושין משום דפקע רשותו ואי יבם לא מיקרי אחר ע"כ טעמא דמת בעל משום דבטלה שליחות וכיון דמת בטלה כל השליחות ע"כ כולהו מכח בעל קאתי

ויש לכון בזה דברי מר בר"א הא דאבא דקטנותא היא דהנה מצינו בזה סתירה בדברי רב אשי דבקידושין י"ג דיבם לא איקרי אחר ובכתובות פ"א קאמר דיבם אחר הוא (יעוין בגליון שם ובתוס') וי"ל דרב אשי חזר בו ולהכי קאמר דהא דרב אשי דקטנותא היא דהיה ס"ל דיבם כאחר דמיא וא"כ טעמא דמת בעל משום דפקע רשותו ול"ש גירושין אבל כולהו מכח שליח קאתו אבל לבתר דהדר ביה דיבם לא מיקרי אחר וא"כ לא פקע רשותו ואילו מת בעל בטלה כו' ע"כ כולהו מכח בעל קאתו (וי"ל בזה עוד לפמש"כ דמיתת הבעל אי שריא לב"נ תליא במי איכא מידי וא"כ לרשב"ל דלית ליה מי איכא מידי י"ל אליביה מדלא שריא לב"נ א"כ הגט מועיל לאחר מיתה לב"נ א"כ ע"כ הא דמת בעל בטלה השליחות משום דצריך שיהיה המשלח ראוי לגרש גם בעת כתיבה ונתינה וא"כ עשה שליח ונשתטה מדאורייתא פסול הגט ועי' במפרשים ובפ"י ואחזו קורדייקוס דמכשר רשב"ל ע"כ משום דסמיה בידו מיקרי בר כריתות וא"כ גבי שחט בו שנים דג"כ מיקרי בר כריתות דאינו בכלל שוטה מצי לגרש אבל לר"י דפסל בקורדייקוס אע"ג דלאו שוטה מיקרי לכה"ת ובר כריתות הוא ע"כ היינו טעמא משום דבעינן דיהיה מצי עביד גם בעת העשיה והאי כללא דכל מלתא לא מצי עביד אינו דוקא בעת מינוי השליחות רק גם אם לא מצי עביד אח"כ ג"כ לא הוה שליח ועי' במפרשים א"כ ה"ה מחמת מיתה ג"כ ויש ליישב בזה קושית התוס' ד"ה ומי אר"י שדברנו בזה למעלה דמאי פריך אר"י טפי מלרשב"ל

) עי' ברש"י ריש כתובות ד"ה מת הוא כו' והוא מת בתוך הזמן. מאן קא מגרש לה מהשתא אין המתים מגרשים וכן פירש בד"ה זה גטך שהרי משפסק אינו בחיים ואינו יכול לגרש משמע דהיינו טעמא משום דכיון דמת אינו בר גירושין ובגיטין ס"ו ע"א ד"ה לאח"מ מי איכא פירש"י לאחר מיתה מי יגרשה ובשעת מיתה חיילא עליה זיקת יבם משמע דמשום דחיילא עליה זיקת יבם