הליכות אליהו על השולחן ערוך קז

במקדש ע"מ שאין בה מומין וכנסה די"ל דמקודשת אע"פ שנתאכלו המעות וצ"ע דהלא לא שייך בזה כל הנך טעמים הנ"ל ועיין עוד שם שכ' לחלק בין קטן לקטנה משום דבאיש בעי אמירתו ול"מ אמירתו בעת הקידושין משא"כ בקטנה דלא בעינן אמירתה כלל ועיין במהרי"ק בביאור יותר

וצ"ע אם נאמר כמש"כ המל"מ בשיטת רש"י דמחוסר זמן לא הוה דשלב"ל א"כ גם בקטן יהיה מהני ואם ס"ל דהוה דשלב"ל וכמ"ש התוס' והרשב"א כנ"ל ג"כ בקטנה היה לאמר דלא מהני קבלתה מקודם וע"כ הוכרח הרשב"א לחלק משום דבקטנה כיון דמדרבנן הוה קידושין מיקרי הנתינה לשם קידושין ונשתעבדה מתחילה עיי"ש ברשב"א יבמות ק"ט שהאריך בזה ויש להעיר בד' הרשב"א עמ"ש המל"מ דמחו"ז ל"ה דשלב"ל ודברי מהרי"ק צ"ע והדברים ארוכים ואכ"מ. ויעוין ברשב"א ובריטב"א שכ' דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל אם כתב מעכשיו א"י לחזור בו אף קודם שלקחו ואף אם נקרע השטר דלא כהרמב"ם ומשמע דה"ה בקידושין ג"כ עיי"ש בדבריו (ולכאורא קשה להבין הטעם ואפ"ל משום דהוה כמו מעשה דל"מ דבור לחזור בו אף לר"י דריש פ' האומר) ובזה יש מקום ליישב קושית הגרע"א בת' סי' קל"ה עמש"כ הרשב"א והריטב"א בקידושין נ"ד ע"ב דלוקי הגמ' גם באופן דלא הוי סמדר דהלא סוגיא התם אתיא כר"מ ולדידיה הלא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואף קודם סמדר נמי יוכל להקנות והקשה רע"א הלא כשיבואו ברשותו ויהיו סמדר לא יהיה יכול להקנותם והוי כמו הא דאמרינן בב"ב קכ"ז הב"ע בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וי"ל דהריטב"א והרשב"א אזלי לטעמייהו דבאומר מעכשיו לא יוכל לחזור בו וע"כ צ"ל דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי כמו דשב"ל דבאמר מעכשיו חל הקנין מתחילה ובב"ב איירי ע"כ בדל"א מעכשיו משום דרוצה הגמ' שם לאוקמי באופן דיהיה יכול לחזור בו. ובמק"א אמרתי ליישב קושית הגרע"א באופנים אחרים ויש להעיר עוד עמ"ש הרשב"א ושארי מפרשים דבמתניתין דף ס"ב איירי בקידושי כסף א"כ האיך משכחת לה לר"א אליבא דר"מ בקידושין כ"ג ע"ב דס"ל דגם באקני לעבד מנה ע"מ שתצא בו לחירות אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו האיך משכחת לה בעבד לאחר שאשתחרר דהלא אין לו כסף ואין לאמר כדרבא בדף ו' הילך מנה והתקדשי לפלוני עיי"ש וה"נ איירי כגון שאמר אחד הילך מנה והתקדשי לעבד אחר שישתחרר דאכתי יקשה להרשב"א דסבירא ליה שם בהדיא כשיטת רש"י דבעי שיעשה המקדש שליח להנותן (גם להרמב"ם דס"ל דאיירי שחזר אותו פלוני ואמר לה התקדשי בהנאה שבאה לך בגללי נ"ל דהכא בעבד לא נוכל לאמר כה"ג מב' טעמים חדא דהלא בקידושין העיקר הוא נתינת הכסף לשם קידושין ולזאת בשלמא גבי אחר דהנתינה הוי מטעם זכות רק משום דקידושין ל"ה זכות גמור לזאת צריכים אנחנו שיאמר הוא בעצמו אבל גבי עבד דאיהו א"י לעשות שליח לקדש גם נ"ל דהך הנאה לא מהני לאחר שלשים יום דאינה בעין לאחר ל' יום ולא שייך בזה הנך טעמים שנאמרו במקדש לאחר ל' יום וצריך עיון לעת הפנאי גם אם לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אם יוכל לעשות שליח לקדש לכשיבוא לעולם דס"ל דרק לענין קניה ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל אבל כיון דל"ה אז בר קידושין אינו יכול לעשות שליח ולדעתי נראה מסברא דאינו יכול לעשות שליח וצ"ע) והכא הלא אין העבד עושה שליח וי"ל (ועי' ב"ב ע"ט בשם רמב"ן שכ' דמתני' איירי בחציה שפחה וחציה ב"ח וצ"ע להרמב"ם דס"ל חציה שפחה וחציה בת חורין גמרי קידושין גם בחצי עבד לפמ"ש הכ"מ בפ"ז מהל' אישות דביבמה כיון דהוה ספק קידושין תו לא הוי לאחר שיחלוץ לך יבמך דשלב"ל א"כ גם בחצי עבד וחצי ב"ח אמאי מיקרי דשלב"ל הלא הוה ספק קידושין

) גם י"ל עוד דע"כ מתניתין איירי בכסף דבקידושי שטר לא נוכל לאמר כלל לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הל' ו' בלכשאשאנה אגרשנה דכיון דאינה בת גירושין הוי כמו שנכתב שלא לשם גירושין ויעוי' בטואה"ע סי' קל"ב ומשמע דלפי טעם זה גם למ"ד אדם מקנה דשלב"ל לא מהני ויעוי' ברא"ש יבמות שם ובמשל"מ פ"ה מה"ג מה שהאריך בזה ולפ"ז הלא בשטר קידושין בעיא ה"כ לשמה כמו שפשטה רשב"ל בדף ט' ויש להעיר מגיטין דף מ' הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת כו' ארנב"י כו' אמר לה צאי בו והתקדשי בו ר"מ סבר יש בלשון הזה לשון קידושין וחכמים ס"ל אין בלשון הזה לשון קידושין ולפי הנ"ל הלא הוי כמו שנכתב שלא לשמה ואף אם נאמר דלא כמ"ש בדעת הטור מ"מ יקשה לחכמים דהלא בודאי לחכמים דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל בעינן גילוי דעתה לקידושין אחר שיחול השחרור דדעתה שגלתה מקודם הו"ל דשלב"ל השתא גופא אחרינא כמו דאי' בקידושין ס"ב. ע"ב אינם חלים הקידושין אלא אח"כ (ומשכחת לה בנתן השטר שחרור ע"מ להחזירו וצ"ע) א"כ אכתי לרבנן מאי ראיה מהא דאינה מקודשת דאין בלשון הזה לשון שחרור הלא אף אם היה בזה לשון שחרור ג"כ אינה מקודשת משום דהוה כמו שלא לשם קידושין ויש להאריך בכל הנ"ל הרבה בכל פרט. סימן יט

קידושין כ"ג ע"ב מי איכא מידי כו' צריך להבין הלא בנזיר י"א אמרינן כל מילתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח אף במילתא דאיתיה יעוי"ש ויעוין באחרונים שהעירו בזה, והולידו מזה דינים חדשים יעוין בנוב"י מה"ת סי' ע' אה"ע ובדול"צ ובב"מ סי' קי"ט ונ"ל דלק"מ דהכא לאו מדין שליחות אתינן עלה רק מיבעי לן אם הוא בגדר זכין לאדם שלא בפניו אשר הוא מטעם שליחות או שהוא מטעם נתינת רבו גרמה לו ואף בע"כ של עבד ויעוין בתוס' ד"ה מהו כו'

והנה הא דכל מלתא דלא מצי עביד השתא כו' לא אמרינן רק היכא דצריך לעשות שליח אבל בכ"מ דאמרינן דנעשה שליח ממילא אינו מעכב מה דלא מצי עביד כמו בקטן דאמרינן זוכין לו מה"ת ואף דא"י לעשות שליח כיון דבא לכלל שליחות כמו דאיתא ב"מ ע"א עכ"ל ויעוין תוס' כתובות י"א ובשא"מ והדברים ארוכים ומשום הכי גם כאן דהוא מטעם זכות א"צ שיהיה מצי עביד כיון דהוא נעשה שליח מעצמו והא דהביא מהא דרב הונא בריה דרב יהושע י"ל (עפמ"ש הר"ן בנדרים ל"ה ע"ב דלא מצי למיפשיט מהא דר"י הכל צריכין דעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה די"ל דרחמנא שוינהו שלוחים כו') דנ"מ לענין מחשבות פיגול או מחמת שינוי אחר דאף זכות ל"ש ויעוין בנדרים שם

קידושין שם לכאורא צ"ע מב"ק ק"י דכהן חולה כיון דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח א"כ חזינן דאף בתורת עבודה אמרינן מי איכא מידי כו' וכי מי עדיף עבד דאיתא בתורת קבלת גט מיד רבו אבל הלא