הליכות אליהו על השולחן ערוך קו

לטעמיה ולהרמב"ם דפסק בהל' תרומות דבאמת מהני אף בדלא שויה שליח צ"ע בגט היכא דאיכא מצוה גם בקידושין היכא דנשבע לקדש אשה זו והדברים ארוכים וכן צ"ל ע"כ לשיטת רש"י יבמות ל"ד דס"ל דמהני קידושי קטן לקטנה לאחר שיגדלו ואף דמיקרי בתורת גיטין וקידושין מ"מ הלא לאו בני קידושין נינהו ומאי מהני נתינתן ואמירתן וע"כ צ"ל כיון דל"ה דשלב"ל כמ"ש המל"מ פ"ד מהל' גירושין אינו מעכב מה דאינם בר קידושין בעת מעשה אך בשיטת רש"י י"ל דלטעמיה אזיל בסוגיא דסבלונות דלפירושו החששא הוי שמא נתן הסבלונות לשם קידושין ובתוס' הקשו הלא ל"מ אם נתינה בשתיקה ובעי עסוקין באותו ענין וכתב הריטב"א לתרץ וז"ל ואע"ג דבעינן עסוקין באותו ענין והכא יהיב להו סתמא כיון דאיכא שידוכין וקידושין גרועים דמעיקרא הא חשיב כעסוקין באותו ענין דמסתמא אדם רוצה לגמור קידושיו עיי"ש וא"כ כש"כ היכא דקידש בהדיא שיחולו הקידושין לאחר שיגדיל והקידושין קיימין

אך לכאורא יש להעיר מה מהני גילוי דעתם ואמירתם בעת שהיו קטנים ולאו בני דעת נינהו לקדש אבל מכבר הארכתי בזה להוכיח דקטן מיקרי בר דעת לברור הטוב לפניו רק התורה מעטה אותו מבר קנין וקידושין, ובזה אמרתי לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' מכירה קטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק בקרקע תעמוד בידו לפי שזכין לאדם וכבר האריכו האחרונים בזה ועמ"ש קצה"ח בשם מהרי"ט ולכאורא עוד אינו מיושב דהלא ל"א זכין לאדם רק בדבר דהוי זכות גמור משא"כ במקח ועי' בחו"מ סי' קפ"ג

ולפי הנ"ל ניחא דלענין זה מהני רצון הקטן דיש בו דעת רק התורה מעטתו מתורת קנין והארכתי בזה ויש ליישב בזה גם דקדוק לשון רש"י ביבמות שם ומסרו קידושין שיחולו ליום המחרת עיי"ש דביום ההוא כיון דאין מחוסר זמן לבו ביום ל"א דאשתני דעתם ושפיר מהני דבורם לשם קידושין שיחולו הקידושין בלילה תחילת שנת י"ד בעוד הקידושין בידה, ולפ"ז יהיו שיטות התוס' ורש"י ביבמות ל"ד לטעמייהו בקידושין נ' גבי סבלונות והא דל"מ לפ"ז גם לאחר שאתגייר לאחר שאשתחרר לכו"ע י"ל דהתם איירי בנתאכלו המעות דצריכים אנחנו לדון מחמת הנתינה דמעיקרא שהיתה לשם קידושין ובזה תליא אם אמרינן אדם מקנה דשלב"ל או אין אדם מקנה דלמ"ד אדם מקנה הוי כמו מקדש לאחר שלשים יום ולמ"ד אין אדם מקנה בכה"ג אינה מקודשת אף לדעת רש"י הנ"ל דהאמירה אינה מעכבת דל"ש בזה כל הטעמים שנאמרו במקדש לאחר ל' יום אם נתאכלו המעות כמ"ש המפרשים גבי התקדשי לי בתמרה משום דאכתי לא גמר לשון קידושין ועי' בתוס' ובר"ן שם וברשב"א ובריטב"א שם והוא דומה למ"ש התוס' ושארי מפרשים בדף מ"ו גבי התקדשי לי בתמרה כו' משום דאכתי לא גמר לשון הקידושין ומכש"כ הכא בדשלב"ל למ"ד אין אדם מקנה דלא הוי עדיין לשון קידושין כלל, גם י"ל דבשלב"ל ל"מ אף אם המעות בעין משום דהו"ל המעות מלוה דהלא רשאה להשתמש בהן תיכף וכמ"ש בבעה"ת שער מ"ז ועין בנתיבות סי' ס' אבל אבל בקטן לדעת רש"י כיון דאין נתינת קטן כלום דבכה"ג לא תקנו וא"כ הוי המעות פקדון גם הלא היא קטנה ואין כאן דעת אחרת מקנה שהוא ג"כ קטן ובכה"ג בודאי נראה דלא קנתה מה"ת כלל. ועיין באה"ע בב"ש דבלאחר שאתגייר מהני אמירה מחדש היכא שהמעות בעין וצ"ל דאיירי שנתרצה האשה בהדיא די"ל דמהני ויש לעיין עוד בזה ולצרף הדברים ובמק"א הארכתי הרבה לבאר הנ"מ בין שיטת הרשב"א והריטב"א והר"ן שלכ"א דרך אחרת בישוב הדברים לחלק בין מלוה לאחר ל' יום ונתאכלו המעות

ולכאורה לשיטת הריטב"א דס"ל דהוי כמו שאומר לה בהנאת מחילת מלוה שייך ג"כ הכא בדשלב"ל אך הריטב"א לטעמיה בקידושין ס"ב ע"א ובד' מ"ח גבי התקדשי לי בשכר שאעשה עמך דבשעה שנותן לה צ"ל לה מחדש ולא סגי באמירה ראשונה שאמר לה מתחילה ויעוין בט"ז סי' כ"ח סעיף ט"ו ובסי' כ"ז שחלק ונראה שזה תלוי במחלוקת רש"י ותוס' גבי סבלונות הנ"ל

ובדעת הרמב"ם נ"ל בפשיטות אחר דלדעתו מקדש לאחר ל' יום הקידושין מתחילין תכף רק שאינן נגמרים עד לאחר ל' ושניהם יכולין לחזור בהם ואם קדשה אחר מקודשת אבל מתחילין תיכף וכן מפורשין דבריו בפ"ט מהל' גירושין וז"ל ומה בין המגרש עאח לזה שקבע זמן בגירושין או תלאן במעשה שהמגרש על תנאי יש שם גירושין ואין גומרין עד שיתקיים התנאי כו' אבל התולה הגירושין בזמן או במעשה לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון ועין מ"ש בהל' ב' וד' דתולה הגירושין בזמן או במעשה כגון דאמר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום או עד שתתני לי מאתים זוז אינה מגורשת עד לאחר ל' או עד שתתן כונתו לאמר דבמגרש סתם לאחר ל' יום הוי כמו תנאי דמתחילין הגירושין תיכף אבל בקובע זמן הוי כמו פקדון, ומיושבת בזה קושית הפ"י כתובות פ"ו על שיטת הראב"ד הובא בשטמ"ק על הא דאמרי' בגמ' שם בעי מיניה רמב"ח מר"ח ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' דאיירי ע"כ בדא"ל מעכשיו דבל"ז הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע והקשה הפ"י מגמ' מפורשת גיטין ע"ד לרב יהודה דאמר ע"מ לאו כמעכשיו דמי ומ"מ לכשתתן היא מגורשת (ומ"ש הפ"י שם להקשות גם על התוס' אגב שיטפיה כתב כן דהתוס' אפ"ל דס"ל דגם בלא מעכשיו ל"ה כטלי גיטך מעג"ק אך להראב"ד קשה) גם מדף ע"ה לכשתצא חמה מנרתיקה ולפי הנ"ל החילוק מבואר בד' הרמב"ם בין תולה גירושין בזמן שאמר ולא תתגרשי בו כו' ובין תנאי סתם ולפ"ז קושית הפ"י מתנאי בודאי לק"מ. אך גם מה שהקשה מהא דלכשתצא חמה מנרתיקה ג"כ לא קשיא אם כנים אנחנו בהשערתנו זאת. וכן מוכח לכאורא מהרמב"ם דכלל הך דלכשתצא חמה בין כל דיני תנאי לא בעינן שיהיה מונח הגט בשעה שיש לו לחול דוקא ברשות שיחדה לה כמו דמעכב אם אמר לה ולא תתגרשי בו אלא לזמן פלוני. ולפ"ז היה מיושב שפיר לשיטתו הא דבקידושין מקודשת באומר לאחר ל' יום אף אם נתאכלו המעות. אבל מדבריו בהל"א משמע דגם בהרי את מגורשת לאחר ל' יום הוה ג"כ כתולה הגירושין בזמן ולאו דוקא נקט ולא תתגרשי בו אלא לזמן פלוני (וכפי העולה בזכרוני נסתפק בזה בשיטת הרמב"ם גם בספר בית מאיר בריש סי' קמ"ו ולא העלה] דבר ברור) והא דלא כתב הרמב"ם גבי לכשתצא חמה דבעי שיהיה הגט מונח במקום שיחדה יש לחלק בין לכשתצא חמה ובין תולה בזמן, וכן יש להוכיח מהא שכ' הרמב"ם גבי לכשתצא חמה דאם אמר לה אם תצא חמה בעי תנאי כפול ובתולה בזמן לא בעינן תנאי כפול ולפ"ז מיושבת ג"כ קושית הפ"י מהא דלכשתצא חמה (או י"ל דהתם מיירי דהניח הגט בחצרו והקנה לה גם החצר בשטר באופן זה שיחול הקנין ג"כ לאחר ל' ולא שייך בזה טלי גיטך מעג"ק כמו"ש ר"פ הזורק ובתוס' שם ע"ב עיי"ש) ויעוין בת' מהרי"ק שורש ל"ב שהביא בשם תוס' הר"פ שכתב גם