הליכות אליהו על השולחן ערוך קה

והכורת בעינן דעת המקנה כמו חתימת העדים בכל שטר ומה דלא בעינן בשאר שטרות דעתו בכתיבה היכא דליכא ע"א רק ע"מ צריך ביאור בזה במק"א ואכ"מ. ועוד יש להעיר בזה גם לשיטת הנך פוסקים דס"ל דבגט בעינן שליחות הבעל בכתיבה וכמו כן גבי שטר קידושין לר"פ ור"ש בעינן שליחות האשה וכמ"ש למעלה בשם הריטב"א שכתב בהדיא כן א"כ קשה הא דאמרינן בגיטין דף מ' א"ל ר"י כ"כ יש בידך כו' הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת כו' ארנב"י הב"ע דאמר לה צאי בו והתקדשי בו כו'

והנה נתקשיתי בזה לפמ"ש הרא"ש ביבמות פ' ר"ג וכ"כ הטור אה"ע סי' קל"ב דבדשלב"ע ל"ה לשמה ויעוי' במל"מ פ"ה מהל' גירושין שמאריך בזה א"כ גם הכא כיון דבשעה שהוא כותב את השטר קידושין היא שפחה ואינה ראויה להתקדש א"כ הלא הוי שלא לשמה כן הקשיתי מכבר דרך חידוד הלכה ושמעתי שכבר דשו בה רבים, ובאמת נראה דלק"מ דע"כ לא כתב הרא"ש אלא בכותב לאשה דעלמא שאין בידו היום לגרשה לא מיקרי לשמה כיון דאין כאן גירושין בעולם אבל הכא שיכול למסור לה השטר תיכף ויבאו השיחרור והקידושין בב"א מיקרי ג"כ לשמה וזה ברור

אבל העירותי עוד בזה דהלא הוי שלא מדעתה כיון דבעינן דעת האשה בשטר קידושין וכיון דעדיין היא שפחה ל"ש דעתה בזה וכמו דאמרינן קידושין ס"ב ע"ב מעיקרא בהמה השתא דעת אחרינא הוא, ועדיין יש מקום לבע"ד להתעקש בזה ולאמר דמ"מ מיקרי מדעתה אבל להנך פוסקים דס"ל דבעיא שליחות האשה בשטר קידושין והלא ברור הדבר דעבד ושפחה שאינם בתורת קידושין ואינם בתורת שליחות לקבל גט וקידושין כן אינם יכולים לעשות שליח אף לאחר השיחרור כיון שאינם בתורת שליחות וגם מלתא דלא מצי עביד כו' א"כ האיך מהני הכא שטר קידושין שכותב לה קודם השיחרור הלא לא הוי מדעת האשה ושליחותה כיון דאינה בתורת שליחות, וכן יש להעיר ג"כ בקידושין ס"ב הנ"ל הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשחררי כו' ויעוי' ברשב"א שם דף ס"ג שמשמע מדבריו דהגמ' רוצה לאוקמי בשקדשה בשטר יעוי"ש בדבריו הארוכים וצ"ע ג"כ איך משכחת לה שטר אם בעינן שליחות המקדש או המתקדשת ובמק"א העירותי אם משכחת לה קידושי כסף בלאחר שאשתחרר וצ"ע בזה ואכמ"ל כי הוא ענין ארוך ובמק"א דברתי בזה. סימן י"ח

ע"ד מה שהעיר כ"ת בהא דאין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין אמאי ס"ל לר"מ במקדש את האשה לאחר שאתגייר כו' דמקודשת האיך מהני נתינתו ואמירתו בעודו נכרי והלא לא עדיף מאילו קידש אז אשה עבור אחר דלא היה מהני והאריך בזה לדעתי י"ל דהאי טעמא משום דאינו בתורת גיטין וקידושין אין זה מעכב אלא בשליחות והיינו משום דבסליחות בעינן דוקא מלתא דאיתא בנפשיה ומחמ"ז ממעטינן לאו בר כריתות וכן דייקין דברי רש"י קידושין מ"א ע"ב ד"ה לפי כו' אלמא לא בעי קרא דמסברא אית לן למימר דבמידי דלא שייך ביה לא מתעביד עליו שליח וכן כתבו התוס' בגיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא כו' ונראה דל"ש למיפסל משום דלאו בני כריתות במידי דלא בעי שליחות ולא לשם עדות כו' אבל כתיבה לר"א דלא לשום עדות ולא לשום שליחות הוא אין לפסול משום דלאו בני כריתות הוא כו' וכן כתבו הרשב"א והריטב"א והר"ן שם ולזה הוכרח לרש"י לדחוק בדף י' ע"ב והא לאו בני כריתות נינהו דכיון דל"ש בתורת גיטין כו' אינם נעשים עדים בדבר דכתיב וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה יעוי"ש

ואף להרמב"ם שכ' האחרונים דס"ל דלא בעי שליחות בכתיבה ועכ"ז ס"ל דעבד פסול לכתיבת הגט משום דלאו בר כריתות הוא י"ל דס"ל כשיטת רש"י משום דכתיב וכתב ונתן כמו דהיה פשוט להגמ' דפוסל מה"ט בעדים לר"מ א"כ ה"ה לר"א בכתיבה וכן הוא בהדיא בתורי"ד שם, אך במק"א הארכתי לבאר שיטת הרמב"ם דלא כדעת האחרונים הנ"ל דהנה פשטות לשון הרמב"ם בריש פ"ב מהל' גירושין לא משמע דס"ל כשיטת התוס' דכל עיקר הפסול אם נכתב הגט בלא אמירת הבעל ל"ה רק משום דהוי שלא לשמה דז"ל הרמב"ם שם זה שנאמר בתורה וכתב לה אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר לתן כו' ועדיין לא הזכיר הרמב"ם כלל מפסול שלא לשמה והתנה אם אמר לכתוב כמו בנתינה (וביותר יקשה לפמ"ש הב"ש בסי' ק"כ דטעמו של התוס' ל"מ אלא לפסול מדרבנן וכ"ה בתוס' עירובין י"ג לחד מ"ד עיי"ש והרמב"ם כתב בהדיא בגט שנכתב בלא צווי הבעל דהגט בטל). ובאמת הסוגיות בעניני כתיבת הגט ע"י אחר מסובכות הן דפשטות הגמרא כ"ב ע"ב, כ"ג ע"א משמע להדיא דלא בעי שליחות בכתיבה אבל בכמה מקומות כמו בפ' התקבל משמע בכמה דוכתי דבעי שליחות כמ"ש הראשונים

אשר ע"כ נ"ל דלא בעי דין שליחות רק היכא דמצוה מוטלת עליו לעשות או היכא דבעי איזה קנין מאתו וכיון שעליו לעשות בעי דין שליחות אבל הך וכתב דגבי כתיבת הגט אין הפירוש רק שע"י צוויו והשתדלותו יוכתב הגט ודומה לזה כתבו התו"י בעירובין י"ג וצריך לחלק בין וכתב לנתן משום דמסתמא איירי קרא בכל אדם שיכול לגרש ואפי' שידיו קטועות והסברא כנ"ל דאין הדבר תלוי בגופו וא"כ ע"כ אין זה אלא שע"י צוויו והשתדלותו וכ"ז הוא בכלל וכתב לזה לא בעי דיני שליחות, וסברא כעין זו כתב תורי"ד קידושין כ"ט לתרץ קושית התוס' ל"ל אותו ולא אותה תיפוק ליה דהו"ל מ"ע שהז"ג ותי' דה"מ במצוה שתליא בגופה אבל מצוה דלא תליא בגופה כו' אבל האב שציוהו להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן כו' עיי"ש וה"ה בכתיבת הגט י"ל כנ"ל משו"ה בעינן אמירתו וצוויו אבל דיני שליחות אינו מעכב ומיושב בזה גם מה שהעיר הב"מ האיך מהני צווי המומר לכתוב גט הלא הוא בעצמו פסול לכתוב וכל מלתא דלא מצי עביד כו' אבל לפי הנ"ל ניחא (ועי' בתוס' ע"ז כ"ו שהקשו לרב דאמר אשה פסולה למול ל"ל אותו ולא אותה ותי' דה"א דחייבת להתעסק למולו ומיושב ג"כ ע"פ הנ"ל)

ובזה אפשר ליישב ג"כ מה שהקשו על הא דהוכיח רבא בזבחים ג' דסתמא פסול בגט מהא דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח כו' והלא לא היה ע"פ אמירת הבעל וי"ל ע"פ המבואר ב"מ כ"ב דלרבא מהני בחרם שלא מדעתו אם אמר לו כלך אצל יפות ול"צ לדידיה לאוקמיה בדשויה שליח רק מחמת משום דכתיב גם אתם מה אתם לדעתכם אף שליח לדעתכם דהיינו בעשאו שליח מפורש וכמו דפירש"י שם אבל אי לאו משום גם אתם הוי מהני גילוי דעתו אח"כ כמו שאמר מקודם לרבא דאמר ישלמ"ד מהני ואף דל"מ אלא במקום מצוה משכחת לה גם בגט באופן דמצוה לגרש ועי' בתוס' ב' ע"ב ובאחרונים

ולפי דברינו הנ"ל דבכתיבת הגט לא בעי דין שליחות מהני גילוי דעתו אח"כ כמו צוויו מקודם לרבא