הלכות ברכות לריטב”א ריב

פרק שמיני

א' יין חי שאינו ראוי לשתות עד שיתן בו מים אע"פ שלא נתן בו מים מברכין עליו בורא הגפן וכו' מקדשין ומבדילין עליו אבל אין מברכין עליו ברכת מזון עד שיתן לתוכו מים וירא שמים קודם שיתחיל לברך מוזגו במקצת מזיגתו וכשמתחיל בברכת הארץ גומר מזיגתו אף על פי כן בירך על היין חי לגמרי הדבר פשוט שיצא שאפילו בירך בלא יין כלל יצא שברכת מזון אינה טעונה כוס

ב' לא אמרו ברכה אינה טעונה כוס אלא לומר שאין צריך לחזור עליו אם אין לו ואפילו אפשר לו לקנות או לפתוח חבית אבל כל שיש לו יין שלא בטורח מצוה לברך על היין

ג' עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכת המזון הארבעה חובה ואלו הן טעון הדחה מבפני' ושטיפה מבחוץ ושיהא היין חי על הדרך שאמרנו והכוס מלא. וששה למצוה והוא להתעטף בראשו כמי שעומד בפני שכינה ולעטר השלחן בכוסות יין או לעטרו בתלמידים ונוטל הכוס בשתי ידיו משום שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ואוחזו בימינו לבדו ואין השמאל מסייעתו ונותן עיניו בו כשמברך ומגביהו מן הקרקע ממש טפח ואף ע"פ שאינו גבוה מן השלחן כלל ובלבד שלא ינוח בשלחן וכשגומר משגרו לאשתו דרך מתנה ומגדנות כדי שתחול ברכה בבני מעיה

ד' אין מברכין שום ברכה על כוס פגום שטעמו ממנו ואע"פ שהריק אותו לכוס אחר אבל מברכין עליו בורא פרי הגפן

ה' מכיון שנטל המברך כוס של ברכה לברך אסור לשוח כלל עד שיברך

ו' אחד האוכל מסב או עומד או מהלך צריך לישב במקומו ולברך ואם בירך מהלך יצא

ז' מי שאכל כזית במקום א' אין לו להפרד משם עד שיברך ואם הזיד או שכח ולא בירך והלך לו ונזכר קודם שיברך חייב לחזור למקומו לברך ואפי' אכל במקום שהלך לשם חוזר למקומו הראשון ומברך ואם עבר ובירך במקום שנזכר יצא

ח' מי שהיה אוכל בערב שבת או בערב יום טוב וקדש עליו היום פורס מפה על השלחן ואחר כך מקדש ואם כבר שתה קודם לכן באותה סעודה אינו אומר בורא פרי הגפן ואח"כ חוזר לסעודתו ואינו אומר המוציא וכשגומר מזונו מברך ברכת המזון ואומר קדושת היום כמו שכת' בהלכות פסחים

ט' ואסור לטעום כלום אחר שקידש היום כדי שיקדש על הפת או על היין על החביב מהן לפניו יותר במקום סעודה ולפיכך שליח צבור המקדש בבית הכנסת כמנהג אין לו לטעום ממנו כיון שאינו מקום סעודתו אלא מטעים ממנו לקטן ואם אין שם קטן טועם ממנו כדי שלא תהא ברכה לבטלה

יו"ד אעפ"י שהדין לקדש על החביב לפניו יותר הן על הפת הן על היין בלילי שבתות וימים טובים אף על פי שהם רעבים ופת חביב עליהם לפי שהיין חשוב ומברכין עליו במקומות רבים והיו מנסכין בו על גבי המזבח וסתם קידוש נזכר במשנה ובתלמוד על היין ולפי שיהא נראה כאילו אין שם פת נוהגין לפרוס המפה על השלחן ולקדש על היין וכן שמעתי מפי רב מחכמי הדור בשם רבני צרפת ז"ל ואנו קבלנו שעושין כן זכר למן שהיה נתון כמי שמונח בקופסא בין שתי שכבת הטל וגם זה נאה

י"א כל יין שמברכין עליו בורא פרי הגפן ואפילו יין חיור או. מבושל או קונדיטון מקדשין עליו ובלבד שלא יהא ריחו רע ואפילו על יין תוסס מקדשין

י"ב נשים חייבות בקידוש היום מן התורה ומדבריהם על היין או על הפחות ובמקום סעודה

י"ג במוצאי שבתות אסור לטעום חוץ ממים עד שיבדיל על היין ואם אין לו יין אינו מבדיל על הפת ואסור לו לאכול כל יום ראשון עד שיבדיל על היין ואם אין לו יין אינו מבדיל על הפת

י"ד היה בכפר ויודע ודאי שלא יהא לו יין כל אותו היום אוכל בלא הבדלה על הפת אלא יוצא בהבדלה של תפילה ואם לא הבדיל בתפילה ואין לו יין להבדיל חוזר ומתפלל בהבדלה ואוכל ויצא לנו דין זה ממה שאמרו בענין הבדלה שכשהעשירו קבעוה על הכוס וכשהענו קבעוה בתפילה וזה במקום שאין שם יין כלל הרי הוא עני ואין לו להתענות כיון שאינו מובטח שיהא לו יין למחר להבדיל. ומזה הטעם כשחל תשעה באב במוצאי שבת שאין מבדילין לפי שאין שם מי שיטעום הרי הוא כמי שהענו שכל ישר' עניים באותה הלילה ופטורין מלהבדיל על הכוס

ט"ו כיון שהבדיל אדם בתפילה או שאמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש. לחול מותר בעשיית מלאכה

ט"ז אף על פי שאסור לאכול מש החשיך עד שיבדיל אם היה אוכל מבעוד יום והחשיך אינו חייב להפסיק אלא גומר סעודתו ומברך על מזונו על כוס. ואחר כך מבדיל על כוס שני שאין אומר ים שתי קדושות על כוס אחד ואם אין לו אלא שיעור א' סודר הכל על אותו כוס ואומר ברכת מזון ופרי הגפן ובשמים ונר והבדלה יש לו יותר משיעור אחד כל שהוא מברך עליו ברכת מזון ומריק ממנו כל שהוא העודף לכוס אחר וטועמו ואחר כך מברך עליו בשמים נר והבדלה

טו"ב חייב אדם מדברי סופרים לברך על האור ועל הבשמים במוצאי שבת אם נזדמנו לו אבל אם לא נזדמנו אינו חייב לחזר אחריהם אלא אומר הבדלה על הכוס ודיו.