עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › הלכות ברכות לריטב”א

הלכות ברכות לריטב”א ריא

Hilchot Berachot (Ritba) 211 · הלכות ברכות לריטב”א · free full Hebrew text

Open in the reader →

עליהם מזמנין עליו

ד' שבעה שאכלו דגן והשאר שאכלו ירק או פירות שאינן של שבעת המינין וכל דבר שברכה שלאחריו בורא נפשות רבות או שתו יין או שאכלו מיני מזון שברכתן ענין מזון משלימין לעשרה שכל אלו אע"פ שכל א' חייב לברך ברכה אחרת לעצמו לכתחילה ראוי הוא לברך ברכת שלש לפטור כל ענין מזון שאם אכל דייס"א ובירך שלש ברכות יצא שאף הוא זן וסועד וכל שכן מי שברכתו בורא נפשות שראוי לפטר כל ענין מזון וכיון שכן ראוי להשלים על שבעה לעשרה להזכיר השם אבל אכל פירות של ז' מינין שחייב לברך ברכה אחת מעין שלש שהיא על העץ ועל פרי העץ כיון שאם בירך לעצמו ברכת שלש לא יצא אינו מצטרף עמהם שהדעת נותנת שכיון שאינו יוצא בברכתן שאינו מצטרף עמהם לצאת ואין מזמנין עמו כלל ואלו דברים ברורים ונכונים

ה' ששה שאכלו דגן והשאר אכלו שאר דברים או ששתו יין יוצאין הן כלם בברכת הזימון של אלו שאכלו דגן כשנצטרפו עמהם אף ע"פ שאין להם זימון לעצמן ואינן משלימין לעשרה להזכיר השם עד שיהיו שם רוב הניכר והם שבעה שאכלו דגן ולעולם צריך שיהא המברך מאותן שאכלו פת כזית

ו' שבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד חייב להזכיר בברכת המזון מעין המאורע ואם לא הזכיר בראשי חדשים ובחולו של מועד אינו חוזר כלל ולא אומר ברוך אשר נתן מכיון שאינו חייב לאכול פת ויוצא בפירות ובכל דבר כדי שלא יתענה אבל בשבתות וימים טובים חייב לאכול פת בשלש סעודות ולפיכך אם לא הזכיר מעין המאורע בכל סעודותיו חייב

ז' וכיצד הוא חוזר אם נזכר אחר הטוב והמטיב חוזר לראש והוא ברכת הזן שהוא נקרא ש ולא ברכת נחמה ואם לא פתח עדיין הטוב והמטיב אומר ברוך אשר נתן ופותח וחותם בה בברכה

ח' ראש חדש או חולו של מועד שחל בשבת ולא הזכיר יעלה ויבא אינו חוזר שאין חיובו בפת היום מחמת ראש חדש או חולו של מועד אלא מפני שהוא שבת

ט' ברכה שלישית של ברכת המזון חתימתה בחול בונה ירושלם ולפיכך נקראת כן על שם חחימתה ובשבת כשמזכיר קדושת היום צריך לומר ענין נחמה ולפיכך. משנין נסח החתימה לומר מנחם עמו ישראל בבנין ירושלם אבל תחי' הברכה אין לנו טעם לשנותה כמו שנהגו שאין משנין הברכה שלא לצורך והמשנין ברכת השנים בתפילה מימות החורף לימות הקיץ אינו מנהג יפה ולעולם אומרים ברך עלינו וכן בכאן לעולם פותח בנחם או בנחמנו בין בחול בין בשבת. וכן אמרו בתלמוד שמתחיל בנחמה כדרכו ואומר קדושת היום ומשנה וחותם בחותמה ולא עוד אלא שאין ראוי לומר תחנונים בשבת אלא כשהוא טופס ונסח ברכה או מפני הזכרת המאורע בלבד ובירושלמי שאלו מהו לומר רוענו זוננו בשבת והשיבו שהוא מותר לפי שטופס ברכות כך הוא

יו"ד כיצד מזמנין בשלשה אומר לברך בשלשה והוא אומר ברכו בלא הזכרת השם. בעשרה אומר נברך לאלהינו מכאן ואילך אומר ברוך אלהינו ואפילו הם ריבוא. ואף על פי שהדין כן הוא מנהג תלמידי חכמים הוא לומר נברך לעולם כדי שיצטרף עמהם בברכה. ואין ראוי לומר נברך למי שאכלנו ולא על מזון שאכלנו ואם אמר כן יצא אלא שמברכותיו ניכר שהוא בור וכך ראוי לומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו

י"א כשמברכין בבית חתנים שהכינו צרכי סעודה וכל שבעת ימי המשתה ואחר כך כל זמן שעושין מחמת החופה מזכיר בברכת הזימון נברך שהשמחה במעונו או נברך לאלהינו שהשמחה במעונו ואין אומרים כן אלא בשמחה של מצוה ואין אומרים כן בבית המילה אף ע"פ שהיא מצוה

י"ב שלש חבורות של ד' בני אדם שאכלו אפי' בשלשה בתים ונפרד אחד מכל חבורה וחבורה קודם שיברך ואינם יכולים לחזור למקומן מחמת האונס והן חייבים לברך במקום שהלכו ונתחברו שלשתן קודם שיברכו כיון שעדיין נשאר שיעור ראוי לזימון בכל חבורה וחבורה זולתם כל זמן שלא ברכו החבורות ההם ואלו ראוין לחזור למקומן ולהצטרף עם חביריהם כמו שכתבנו הרי אלו מצטרפין לזימון בכאן אבל אחר שברכו אחת מן החבורות פרח זימון מאותו שנפרד מהם ואין אלו מזמנין אלא מברכין כל א' וא' לעצמו. וכן כל שלא נשאר בכל חבורה וחבורה שלשה הרי כיון שנפרד א' מהם והרחיק שיעור שלא ישמע קולם פרח זימון מאותה חבורה ואין אלו מצטרפין

י"ג היו עשר חבורות ונפטר אחד מכל חבורתו אעפ"י שנשארו עשרה בכל חבורה ועדיין לא ברכו אין עשרה אלו מזמנין בהזכרת השם שהזכרת השם צריך צירוף מוכיח

י"ד עשרה שאכלו ונפרדו שלשה מהם ונאנסו ואינן יכולים לחזור למקומן הרי אל מזמנין לעצמן אף ע"פ שכבר זימנו בני חבורתם שהרי אילו היו חוזרין למקומן מזמנין עליהם היו וכל שאילו חזרו למקומן מזמנין עליהם מזמנין במקום שנזכרו וכן אם היו עשרים או יותר ונפרדו מהן עשרה ונאנסו ואינן יכולים לחזור מזמנין במקום שנזכרו בהזכרת השם

ט"ו שתי חבורות שהיו אוכלות בבית א' או בשני בתים שיש פתח ביניהם לעבור מזה לזה והן סמוכין ששומעין אלו ברכתן של אלו כל זמן שיש בכל חבורה וחבורה כדי זימון יוצאין כלן בזימון א' אע"פ שלא ישבו מתחילה על דעת להצטרף ולעולם צריך שיהיו מקצת אלו רואין למקצת אלו או עד שיהא השמש עומד ביניהן ורואה את כלם.