הלכות ברכות לריטב”א רי

לא אמר מלך עוזר ומושיע ומגן בטל המטבע ולא יצא וחוזר לראש

י"ב בברכת הטוב והמטיב קבעו בחיוב שלש מלכיות הא' מפני עצמה והשני לפי שהזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד היה ראוי להזכיר מלכות שמים אלא שלא רצו לשנות הסדר לתקן מלכות בחיוב בברכה הסמוכה לחברתה כי מה שאומר והקם מלכותך אינו קבלת מלכות שמים אלא תפילה שיקום מלכותו עלינו כבתחי' עם מלכות בית דוד ולפיכך עשו תשלומין להזכיר מלכות שמים של בונה ירושלים בהטוב והמטיב וכיון שעשו תשלומין להזכיר מלכות שלישית מפני ברכת הארץ ויש בדבר סוד גדול מאד

י"ג אע"פ שלא תקנו בחיוב מלכות בברכה הסמוכה לחברתה הרשות ביד אדם להזכירו ולא מנעו חכמים כך ולפיכך תמצא בברכת אהבת עולם שמזכיר בה מלכות. וכן בברכת אמת ויציב וכן במקצת ברכות של תפי' ובברכת הודאה

י"ד נסח שום ברכה מדבריהם הוא וכל שלא אמרו אין קפידא בשינוי תיבה אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע שאם לא היה יוצא היה להם לחכמים לכתוב נסח הברכות ולתת חשבון לתיבות ומה שאמרו מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר לקצר אינו רשאי להאריך באו לומר שאין לו רשות לעשות כן לכתחילה דרך קבע אבל אם עשה כן יצא ומפני זה נהגו לומר פיוטים באמצע ברכות של קריאת שמע ותפילה ולא מיחו חכמים בדבר ולפיכך אם קיצר דרך עראי בשלש ברכות של ברכת המזון מכיון שחתם כראוי בכל אחת מהן והזכיר מה שחייב להזכיר מן התורה יצא וזהו מעשה של מנימין רעיא

ט"ו אין עונין אמן יתומה והוא כל שלא שמע הברכה אלא ששמע אחרים עונים ולא ידע מה הם מברכין. ונמצא שאמן זה כיתום שאין לו אב וכפרי הנקצץ מן הנטיעה והוא חטא גדול ולפיכך אמרו שהעושה כן בניו יתומי' ממנו וכן ראוי לידון למי שיודע סתרי תו'

ט"ז כל שנמנו לברכה ויודעין מה הם מברכין כגון בברכת מילה אע"פ שלא שמע עונה אמן ואינה אמן יתומה שכן במקדש היו מניפין בסודרין

טו"ב וכן אם שמע נסח הברכה אף על פי שלא שמע ההזכרה עונה אמן בד"א בישראל אבל במומר אין עונה אמן אחר ברכתו עד שישמע כל הברכה שמא קלל במלכו ובאלהיו

י"ח ענין אמן גדול מאד באותיותיו ונקודו ולפיכך אמרו ז"ל שגדול העונה אמן יותר מן המברך ואין אומרים אותה קטופה ולא חטופה ולא קצרה אלא מאריך בה כדי שימליכהו על השמים ועל הארץ ועל ד' רוחות העולם ואם האריך יותר הרי זה מגונה

י"ט כל הסבה שיש בה תלמיד חכם יש לו לברך כל הברכות ואם רצה לחלוק כבוד לאחרים הרשות בידו ובלבד שלא יהא עם הארץ ואם עשה כן אפי' לכהן גדול חייב מיתה

כ' מי שמברך ברכת המוציא הוא מברך כל ברכות הסעודה והוא מברך על המוגמר ואפילו שלא נהגו להביאו אלא לאחר הסעודה

כ"א ברכת המזון הוא ענין אחר ורשאי הגדול לשנותו לאחר שיברך במקומו חוץ מן הראשון. והנוטל ידיו לברך תחילה הוא מזומן לברכה. ואף על פי שהאחרים נוטלין ידיהם בנתים אינה הפסקה שכבר כתבנו שלא אמרו תכף לנטילת ידים ברכה אלא שלא יאכל ולא ישתה ולא יתעסק בדברים אחרים וכדרך שאמרו תכף לסמיכה שחיטה אבל תכף לגאולה תפילה ראוי לעשות כל מה שאפשר לסמוך והרוצה לרוק או לתקן עצמו או להתנקות כמו שראוי בתפי' יעשה כן קודם חתימת גאולה

כ"ב ולמה לא אמרו שיהא המברך נוטל ידיו באחרונה כדי לסמוך ממש נטילת ידים לברכה כדי שיסדור ברכת המזון בלבו בעוד שהאחרים נוטלין שאף ע"פ שברכות שאינם באים לפרקים אין צריך לסדרם לפי שאין דעתו של אדם מיושבת עליו כל הצורך מחמת הסעוד' נתנו לו זמן לסדר הברכות בנתים

כ"ג אף ע"פ שבתפילה שתוי ששתה רביעית יין לא יתפלל ושכור שהתפלל תפילתו תועבה ובברכות של קריאת שמע אין ראוי לברכם בשכרות והוא כל שאינו ראוי לדבר בפני גדולים ברכת המזון נאמרת בשכרות שכך נתקנה מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ודרשו חז"ל ושבעת זו שתייה. פרק שביעי

א' קטן היודע למי מברכין שהגיע לעונת הפעוטות מצטרף עם שנים לומר נברך ועם שבעה גדולים שמשלימין שלשה קטנים לעשרה לומר נברך לאלהינו אבל אם אינו יודע למי מברכין אין מזמנין עמו עד שיהא גדול בשנים ויביא סימנין

ב' נשים חייבות בברכת המזון מן התורה ולפיכך אשה מברכת לאיש על ידי זימון או אם הוא עם הארץ להוציאו ידי חובתו כדרך שהאיש מוציאו וכן נשים מזמנות לעצמן. וכן יוצאות בברכת האיש שמוציא אותן כשיש זימון בזכרים זולתן אבל אינן מצטרפות עם הזכרים להשלים להם לזימון משום פריצות וכן אם אינן יודעות לברך הזכר מברך להם שלא בזימון כדין ץ חכם מברך ובור יוצא

ג' אין עושין זימון בשלשה עד שאכלו כלם לחם הראוי לברכת שלש והשמש שאכל כזית דגן אע"פ שאינו יושב אלא שעומד ומשמש