הלכות ברכות לריטב”א רט

פרק ששי

א' דרך זימון כך הוא שיאמר המברך נברך שאכלו משלו ובטובו חיינו והן עונין אחריו ברוך הוא שאכלנו משלו ובטובו. חיינו והוא חוזר למקום שפסק שמתחיל בברכת הזן וכן בעשרה הוא או יותר מזכיר נברך לאלהינו. וכן האומר ברכו בבית הכנסת בברכות ק"ש או בתורה הם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. והוא חוזר ומתחיל ברכותיו ולפי שעשו צירוף והוא מברך ויוצאין בברכותיו תקנו לשון זה של נכרך או של ברכו בעשרה ומכאן אתה למד שאין אומרין אותו אלא בתחילת ברכות ושיאמר אותו מי שעתיד לומר הברכות להוציא לאחרים ומה שנהגו במקצת מקומות לומר שליח צבור ברכו אחר תפילה מנהג טעות הוא וכבר מיחו בדבר הגדולים שהיו בדור

ב' חייב אדם לענות אמן על כל ברכה ששמע אף ע"פי שלא יצא בה ואף עפ"י שאינו שם עמהם אלא ששמע מבחוץ וכן עונה לקדיש או קדושה או ברכו של רבים אף עפ"י שאינו שם עמהם וכן הדעת נוטה ובלבד שיעמוד במקום טהור

ג' צריכין המזומנין לעמוד במקומן עד שיאמרו ברכת הזימון ומכיון שהתחילו ברכת הזן אף עפ"י שנחלקו או שהלכו מקצתן יצאו ידי זימון

ד' חבורה שאכלו ואין אחד מהם יודע ברכת המזון כלה ויודעין אותה בין כלם מברכין כל אחד מהם ברכה שיודע ויוצאין כלם ולעולם אין חולקין ברכה אחת לשנים אלא אם יודע אותם אדם א' אומרה ואם לאו אינה אומרת וכל שאפשר לומר הברכות בשנים אין מוסיפין לאמרם בשלשה הרי שאין כלם ולא א' מהם יודעין כל הברכות אם יודעין שלש ברכות יש זימון ביניהם ואם לאו אין זימון ביניהם אלא מברך מי שיודע ויוצא הוא וחביריו בלא זימון בסופר מברך ובור יוצא ובלבד שידע א' מהן ברכה שלימה

ה' מצוה לאדם לענות אמן אחר כל ברכותיו והוא בסוף שתי ברכות או יותר בכל ענין שכשגמר ברכותיו יש לו רשות לשוח כגון בסוף ברכות של תורה ושל הלל ושל הפטרה ושל תפי' אבל לא בין ברכה לברכה ולא בסוף ברכות של קריאת שמע של שחרית שאסור להפסיק בין גאולה לתפילה כלל אבל ברכות של קריאת שמע ערבית שנהגו היום להפסיק בינן ובין תפילה בקדיש עונה אמן אחר ברכה אחרונה של קריאת שמע שזו היא השכיבנו כדי לעשות הכר שאותן פסוקי' שאומר אחר כן אינם של ק"ש אלא תקנת אחרונים שתקנום במקום תפילה לפי שהיו מתפללים בשדות והיו מסוכנים להתאחר. שם ולפי שתפלת ערבית רשות לא היו חוששין להתפלל בצבור אלא אומרים פסוקים אלו שיש. בהם י"ח הזכרות כנגד י"ח ברכות והיו מברכין אחריהן ברכה אחת וחותם המלך בכבודו חי וקיים ימלוך עלינו לעולם ועד ועל כל מעשיו. ואחר כך הרוצה היה מתפלל לעצמו בביתו ועכשיו נשאר הדבר על מנהגו אף ע"פ שבטל הטעם כמו שכתבתיו בהלכות חנוכה לפיכך יחיד שאומר ברכות של קריאת שמע כשגומר ברכות השכיבנו מתפלל לאלתר לסמוך גאולה לתפילה ואינו אומר אמן עד סוף ברכה אחרונה של י"ח

ו' שלש ברכות של ברכת המזון יש להם קצת נוסח מן התורה שהרי הכתוב אומר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך אמרה תורה שיברך על מה שאכל ומכאן תקן משה ברכת הזן ושיברך על הארץ ומכאן תקן יהושע ברכת הארץ ושיברך על ירושלם שהוא נקרא הטוב כמו שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון ומכאן תקנו דוד ושלמה ברכת בונה ירושלם וכשהיה בית המקדש קיים היו אומרים ומלכות בית דוד תושיענה ועכשיו אנו אומרים והקם מלכותך עלינו ומלכות בית דוד תחזירנה למקומה

ז' שאר נסח הברכות הוא מדבריהם וטעם גדול יש לאומרם בלשונם וצריך להזכיר ברית ותורה בברכת הארץ ושיקדים ברית לתורה וארץ חמדה טובה ורחבה ומלכות בית דוד בבנין ירושלם ואם לא אמר לא השלים חובתו כראוי וכרצון חכמים אע"פ כן יצא מכיון שאין חיוב זה. מן התורה ולפיכך לא תקנום בברכה אחת מעין שלש שהיא מן התורה

ח' כשניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ברכת הטוב והמטיב וברכה ארוכה היא שצריך לומר בה שלש מלכיות ושלש הטבות ושלש גמולות ונוסח שלה עד שהוא גמלנו והוא גומלנו והוא יגמלנו לעד חן וחסד וכל טוב ואם רצה להוסיף מוסיף. וראוי היה שתהא חותמת בברוך ולא פותחת לפי שסמוכה לחברתה אלא כדי לעשות הכר בדבר שהיא מדבריהם שינו הברכה מחתימת' לפתיחתה ולפיכך אין חותמין בה אף עפ"י שה ברכה אחרונה וכן עשו הכר לזה לענות המברך אמן אחר סוף שלש ברכות של תורה כאילו הוא גמר ברכותיו

ט' אין אומרים בברכת הטוב והמטיב האל החי שאין אומרים החי אלא בבית האבל

יו"ד כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה וצריך לומר אלהינו מלך העולם וצריך לומר אתה ובה סוד גדול מסתרי התורה ולפיכך מתחיל לשונה בנגלה וגומר בנסתר

י"א כל ברכה הסמוכה לחבירתה לא חייבו חכמים לומר בה מלכות שהמלכות שפותח בראשונה נמשך לכל הסמוכות לה וברכה ראשונה של תפילה אומר מלכות סמוך לחתימה מלך עוזר ומושיע ומגן שהמלכות באמצע ולפיכך אין משנין זה בתפילת ראש השנה ויום הכפורים כשאומר זכרנו אלא כשמגיע למלך עוזר ומושיע ומגן מוסיף זכרנו וחותם אל חי ומגן לפי שהיא צרכי רבים התירוהו בקושי אעפ"י שהיחיד אסור להוסיף כלום בשלש ברכות ראשונות ובשלש אחרונות ואם