הלכות ברכות לריטב”א רח

י"ב מי שאכל או שתה דברים האסורים מן התורה או מדבריהם אינו מברך לפניהם ולא לאחריהם כלל שאין זו הנאה ועל המברך נאמר ובוצע ברך נאץ ה' ואין צריך לו' כשאכלם באיסור אלא אפילו אכלם בהיתר מפני חליו שהיה מסוכן אינו חשוב נהנה ואינו מברך עליו כלל שכל הנאה שתחילתה באונס וסופה ברצון אינה הנאה ואשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אע"פ שסופה לרצון

י"ג לפיכך חולה האוכל ביום הכפורים אינו מברך כלל שהלחם וכל מאכל אסור הוא לו ביום הכפורים כחלב ודם בשאר ימים אלא שהותר לו מפני חליו כשאר איסורין אבל חולה שבשלו לו בשבת על ידי גוי או על ידי ישראל בהתר מכיון שאין בגוף הדברים איסור אלא במעשה שבת ומעשה זה נעשה בהיתר מברך לפניו ולאחריו כדינו וכן דעת מורי נ"ר

י"ד האוכל איסורין של דבריהם כגון שומנו של גיד הנשה וגבינה אינו. מברך כלל שהרי ברכה זו מדבריהם. ולא תקנוה על האיסור

ט"ו השותה סתם יינם של גויים אין צריך לו' שאין מברך לפניו ברכה של דבריהם אלא אפילו לאחריו אינו מברך אעפ"י שאיסורו מדבריהם וחיוב ברכה מן התורה לא אמרה תורה לברך על אוכל באיסור וכל שכן זה שאיסורו משו' סרך ע"ז

ט"ז האוכל פת של גוי בעל הבית באיסור אינו מברך לפניו אבל לאחריו מברך שאין איסורו מוחלט אלא מקומות יש

טו"ב האוכל פירות ערלה של חוצה לארץ אינו מברך עליו כלל אבל פת שלא הפרישו ממנו חלה בחוצה לארץ מברך שהרי תרומת ח"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש וכיון שיש התר לאיסורו יכול לברך עד שלא יפריש הואיל ואין איסורו אלא מדבריהם מה שאין כן באיסורין של תורה אבל האוכל טבל מדבריהם בארץ ישראל אינו מברך עליו

ח"י פירות כרם רבעי מותרין בלא פדיון בחוצה לארץ ומברך לפניהם ולאחריהם

י"ט כל שאין מברכין עליו הדבר פשוט שאין מזמנין עליו כלל. וכן שנינו שאם אחד מהם אכל איסור של תורה או של. דבריהם אינו מצטרף לזימון ואפילו תשעה אכלו התר ואחד אכל איסור ולפיכך שנו ענין זה בזימון אבל הוא הדין שאין לברך על האיסור אפילו בזימון תדע שהרי שנינו שהשמש שאכל פחות מכזית אין מזמנין עמו והוא הדין שאינו מברך לעצמו על פחות מכזית אלא שבא להשמיענו שאפילו להצטרף עם אחרים ולעשותו סניף אינו ראוי ואף עפ"י שהזימון מדבריהם ולפיכך שנו עמו שאין מזמנין על אכילה של איסור ואלו דברים ברורים

כ' כותי בזמן הזה אין מזמנין. עמו ואפילו לדברי האומר שהיו גרי אמת מתחילתן שכבר חזרו לסורן ומכאן אתה דן שאין מזמנין עם המומר ולא עם גר שחזר לסורו שדינו כישראל משומר כמו שאמרו ביבמות ומותר. להלוות להן ברבית אבל אסור ללוות מהן שהרי מצווה הוא בכל המצות. וכל שעה עובר עליהן ויש לנו שלא להעבירו משום ולפני עור לא תתן מכשול

כ"א שלשה שאכלו פת בצירוף אחד אסור להם לברך כל אחד לעצמו אלא חייבין בזימון ואף על פי כן אם בירך כל א' מהן לעצמו יצא וכן אם ברכו השנים בטל זימון מהם אבל בירך האחד לעצמו לא בטל הזמון מן השנים ומזמנין עמו ויוצאין בצירופו אבל הוא לא יצא ידי זימון שאין זימון למפרע

כ"ב שלשה שאכלו וקם אחד מהם ויצא לשוק קודם שיברך או לאחר שיברך אם הרחיק מהם כל כך שאילו יקראוהו בקול גדול לא ישמע קולם נתבטל צירופן ושוב אין מזמנין עמו אבל אם לא הרחיק מהם כל כך מזמנין עמו ובלבד שיחזור למקומו בד"א להצטרף לשלשה אבל לעשרה שהן זימון גדול בהזכרת שם שמים אינו משלים מכיון שהרחיק משם כלל

כ"ג אין דברים אלו אמורים אלא כשהלך על מנת שלא לחזור אבל על מנת לחזור והניח שם זקן או חולה או אדם נכבד אפילו יצא לשוק חוור לקביעותו ומזמנין עמו והוא שבא שם עד שלא גמרו מלאכול שאילו היו מביאין לפניהם שום דבר היו אוכלין ממנו וכן באדם אחש שבא לשם עד שלא גמרו בענין זה מצטרף עמהן ומזמנין עמו אף עפ"י שכבר חלקו השלחן אבל. מכיון שנטלו ידיהם לברך אז שבקשו לברך נאסרו לאכול ולשתות כלל ואין אחד מצטרך עמהם

כ"ד כשאמרנו שאם יצא אחד מהם והרחיק אין מזמנין עמו לא אמרנו אלא שאינו משלים לשלשה אבל מכל מקום אם יש בהם כדי זימון חוץ ממנו כל שחזר שם קודם שיברכו יוצא הוא בברכתם

כ"ה שלשה שאכלו וקדם א' מהם וגמר ורוצה לצאת אין השנים חייבין להפסיק סעודתן כדי שיעשו זימון אבל אם רצו לחלוק לו כבור הרשות בידם אבל אם קדמו השנים השלישי חייב להפסיק ומזמנין עמו ועונה עמהם ברכת הזימון אבל יוצאין כלם ידי זימון אף על פי שלא עלה עמהן מכיון שהפסיק עד שיאמרו ברכת הזן וחוזר לאכילתו והם גומרין ברכתם מתחילת הין ואילך אבל אם לא הפסיק לא יצאו

כ"ו כשחוזר לאכילתו האחד הנשאר או השנים אינו צריך לחזור ולברך המוציא שאין קובע ברכה לפניו אלא נמלך גמור או סילוק מעשה וכשגומר אכילתו מברך לעצמו. ברכת המזון וגומרה מתחילת ברכת הזן וכשהפסיק מתחילה אינו חייב להפסיק אלא בברכת הזימון בלבד שהן צריכין לו.