הלכות ברכות לריטב”א רו

פרק רביעי

א' כשם שאדם חייב לברך מדברי סופרים על הנאת אכילה ושתיה כן חייב לברך על הנאת ריח טוב וסמכו חכמים זה למה שכתוב כל הנשמה תהלל יה איזהו דבר שהנשמה נהנית בו ואין הגוף נהנה הוי אומר זה הריח

ב' אין ברכה על הריח אלא לפניו אבל לאחריו אין ברכה כלל

ג' דברים העשויים לאכילה או לשתייה כגון אתרוג. ותפוח וחבושים וכיוצא בהן שיש להם ריח טוב אע"פ שהריחם באפיו ונהנה מריחם אינו מברך עליו עד שיתכוין להריח וכן בבשמים של מתים ובית הכסא ומוגמר העשוי לגמר את הכלים וכל שאינו עשוי להריח אבל דברי' העשויים להריח שנהנה מריחם בלא מתכוין מברך עליהם. וזהו דין ברכותיהם

ד' כל שהוא פרי בין פרי אילן בין פרי אדמה מברך על ריחו שנתן ריח טוב בפירות וכן על שומר ועל פרח של שום פרי כגון פרחי ורדים וכיוצא בהן מברך עליהם שנתן ריח טוב בפירות שכשם ששומר פרי כפרי לברכת אכילה כך הוא כמותו לברכת הריח

ה' כל ריח שיוצא מדבר שאין גדולו מן הארץ כגון אלמיסקל"י שהוא מין חיה וכיוצא בו מברך עליו בורא מיני בשמים וכל ריח שיוצא מדבר שגידולו מן הארץ בין מאילן בין מעשבי האדמה ואינו פרי אלא גוף האילן והעשב עצמו אם הוא דבר שמתקשה כעץ כגון מין חבצלת וכיוצא בהן מברך עליהם בורא עצי בשמים כשם שמברך על ההדס וכיוצא בו שלשון עצי בשמים אינו מלשון אילן שכל דבר שהוא קשה קרוי עץ כמו שנאמר ותטמנם בפשתי העץ אבל כל שעצו רך לעולם כגון מיני עשב מברך עליהם בורא עשבי בשמים

ו' נהגו העם לברך במוצאי שבת על ההדס יותר משאר מיני בשמים המצויין לפי שאין ריחו עולה לאף עד שממשמשין בו ואפשר לברך עליו קודם שיהנה מריחו כשאר ברכת הנהנין מה שאין כן בשאר מיני ריח המצויין

ז' לעולם אין מברכין על הריח אלא אם כן יש לו עיקר כיצד הרי שנתן מיני בשמים במים או בשמן וכבשם שם עד שקלט השמן או המים ריחן ואחר כך נטלן משם שלא נשאר שם מן הבשמי' אינו מברך אבל אם נשאר שם מן הבשמים בין שלמים או כבושין או טמונין והריח המים או השמן בעודן שם אף ע"פ שאין הבשמים ההם מריחין קודם שנתנן שם מברך עליו אותה ברכה שהיה מברך על הבשמים עצמן אם הריח אותן

ח' יש דברים הרבה שאין מריחין עד שנותנין אותן באש ועולה מהן תמרות עשן וזהו מוגמר והוא מלשון גומרין כלומר ריח הבא על ידי גחלי אש ויש מהן שאינו מעלה ריח כלל עד שיכלה גופו באש לגמרי וריחו אין לו עיקר ואין מברכין עליו כלל אבל אותו שמעלה תמרות עשן קודם שיכלה גופו מברך עליו אותה ברכה שהיה מברך על גוף הדבר עצמו אילו היה מריחו אם דבר שאין גדולו מן הארץ בורא מיני בשמים ואם גדולו מן הארץ והוא קשה בורא עצי בשמים.. וזהו. ששנינו בראשונה אין מברכין בורא עצי בשמים על אפרסמונא של בית רבי ושל בית קיסר ועל ההדס בכל מקום לומר שאין מברכין על שום מוגמר אלא אם הוא כעין. אפרסמון של בית ר' ושל בית קיסר שהן חשובים וכשמעלין תמורת גופן קיים והם כעין הדס וכיוצא בו שהם קיימין כשמריחין אותן בחיותן שלא באו לומר שאין מברכין אלא על אפרסמון והדס שהרי אמרו בפי' בתלמוד שמברכין על חבצלת ונרגס ושאר דברי' אלא שפירו' ברור כמו שאמרנו

ט' מאימתי מברכין על המוגמר שגופו קיים משתעלה תמרתו אבל לא קודם לכן שאינו ראוי להריח ולא אחר שנסתלק התמורת שהרי נחה תכף ואין לו עיקר

יו"ד יש מיני עצים כגון עץ אפרסמון וכיוצא בו שיוצא ממנו שמן ואם הריח אותו בפני עצמו או בתערובת מים או שמן מברך עליו בזרא שמן ערב שהרי יש שם מגוף הדבר וריח שיש לו עיקר הוא וכן הדין. בשמן ורדים או מי ורדים שיש בהם ממימי ורדים ואף עפ"י שעל הורדים עצמן מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות און משקה היוצא. מהן כמותן לענין ברכת הריח שהרי לברכת הנאת אכילה שתיית משקה פירות אינו כפרי ואינו מברך עליו אלא שהכל חוץ מן מן היין ומן השמן כשההנאה מן היין או מן השמן עצמו כאכילה ושתיי' אבל לא כשההנאה היא מתערו' שנתנו בו כגון זה

י"א מים או שמן שיש בהם בשמים ממינים חלוקים. וריחם מתערב אם אחד מהם עיקר מברך על אותו שהוא. עיקר ואם כולן שוין בענינם שאין א' מהם טפל יותר מחבירו מברך על. אותו שהוא חשוב בברכה יותר ופוטר את השאר ויש אומרים שמברך. על כלם ברכה כללית בורא מיני בשמים וכן. על כל המינים שאמרנו אם אמר על כולן בדיעבד בורא מיני בשמים יצא וכל הברכות שאמרנו כולן בשם ומלכות

י"ב. היו לפניו מינין הרבה כל א' בפני עצמו דינם בברכה זו כברכת אכילה כשברכותיהן שוות או כשאין ברכותיהן. שוות כמו שכתבנו למעלה לפיכך אם הביאו לפניו הדס ושמן אפרסמון ואין אחד מהם חביב עליו יותר מחבירו מברך על ההדס תחילה ואחר כך על השמן. ואם הוא שמן שיש בו מגוף הבושם שברכתו בורא עצי בשמים מברך על ההדס ופוטר את השמן

י"ג השותה מים לצמאו מברך עליו אבל היה נחנק בבית בליעתו ושתה כדי לדחות המאכל אינו מברך עליו בד"א במים אבל ביין מברך שכבר נהנה ונזון. ממנו גופו מכל מקום

. י"ד השותה מים שלא בסעודה פעמים רבות בזה אחר זה כל שמחמת צמאו הראשון אינו חוזר ומברך עליו. והוא שלא שינה מקום ששינוי קום קובע ברכה לפניו ביין ובכל דבר אעפ"י שהיה מתחילה דעתו לאכול ולשתות ושינוי יין בלא