הלכות ברכות לריטב”א רה

ז' יין שלפני המזון פוטר יין שלאחר המזון אפי' בחול במקום שקובעין סעודה על היין. בד"א כשהיה דעתו מתחילה לשתות אחר מזונו אבל אם נמלך חוזר ומברך לפניו על כל פעם ופעם ולבסוף ברכה א' לכלם

ח' כשם שאין הפת פוטרת ברכת היין מפני שגורם ברכה לעצמו שזה אכילה וזה שתיה כך אינו פוטר שאר משקין כגון מים בתוך סעודתו וכל ששתה יין. ובירך עליו פוטרו מלברך בתוך הסעודה על כל מיני משקין בין לפניהן בין לאחריהן

ט' מי שאוכל ממיני פירות בסעודה שאין שם פת או בסעודה של פת בענין שצריך לברך לפניהן אם ברכותיהן שוות בברכה אחת נפטרין ומברך על החביב אצלו ופוטר את השאר ואם אין ברכותיהן שוות כל א' וא' צריך ברכה לפניו ומברך תחילה על החשוב בברכה והוא שברכתו יותר מיוחדת כלומר שמקדים בורא פרי העץ לבורא פרי האדמה ובורא פרי האדמה לשהכל ומכל מקום כל שיש סדר לאכילתו אוכל כדרך שהעולם אוכלין והקודם זכה לברך עליו תחילה וכן בפת ויין שהם שני ענינים וכן בשאר מיני מאכלות כגון פירות ופת או פירות וחביץ קדרה או דייסא

יו"ד מי שאוכל דברים הבאים בתוך הסעודה בין שברכותיהן שוות בין שאין ברכותיהן שוות לענין ברכה לאחריהן אם הכל מין פירות ברכה אחת לכולם ומקדים הראוי להקדים בו וכל ששתה יין ואכל פירות ומיני מזונות בתחי' מברך על כל. א' וא' אבל לבסוף חותם של כלם ברכה א' מעין שלש ואומר על הגפן ועל. פרי הגפן ועל פרי העץ ועל המחיה וחותם בכלן

י"א מי שבירך על היין בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה יצא

י"ב כל שאין בברכה שלו לשון פרי כגון פת כיוצא בו אינו יוצא בברכה שמזכיר בה פרי אבל יוצא בשהכל ואפי' על הפת

י"ג כיון. שגמר אדם סעודתו ואין בדעתו לאכול עוד מותר לאכול מן המין שאכל בלא ברכה כמ"ש שאין נמלך באכילה קודם בה"מז. שאין קבע לאכילה ואם נטל ידיו. לברכת המזון. אסור לו לאכול ולשתות כלל אפי' בברכה עד שיברך ברכת המזון.. ויש אומרים שכן מי שאוכל דבר שאינו מזוהם שכיוצא בו. קרב לגבי מזבח שאינו טעון נטילת ידים מכיון שזימן עצמו לברכה שאמר שיתנו לו כוס לברך ברכת המזון אסור לו לאכול אפילו בברכה עד שיברך ברכת המזון ושאר בני סעודה שלא נטלו ושלא אמרו הב ונבריך מותרין ואין צריך לומר שאחר שבירך אדם ברכת המזון אסור לו. לאכול. ולשתות עד שיברך לפניו וכן לאחריו חייב לברך אם אכל כזית ושתה רביעית שאין ברכה לאחריו באוכל פחות מכזית ולא במשקה פחות מרביעית ואפי' ברכת בורא נפשות ולפיכך כשבא אדם לשתות כוס של ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן אבל לאחריו אינו אומר ברכת על הגפן שהיא מעין שלש אלא אם כן שתה רביעית

י"ד הרי ששתה כוס של ברכת המזון ולא היה בדעתו לשתות יותר ואחר כך נמלך לשתות מברך בפה"ג וכן אפילו כמה פעמים וכן הדין בתוך המזון שכל נמלך לשתייה המלכה קובע לו ברכה לעצמו לפניו אבל בסוף ברכה אחת לכולן

ט"ו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח אבל אם בא לשתות צריך ליטול ידו אחת. שימר ידו אחת ורצה לאכול פת נוטל ידו אחת ודיו

ט"ז יין שלפני המזון או שלאחר. המזון אחד מברך לכלם כשיש שם צירוף כמו שאמרנו אכל יין שבתוך המזון כל א' מברך לעצמו ואינו נפטר בברכת חבירו לפי שכשהוא מברך חבירו אוכל מן הסתם ואין בית הבליעה פנוי ואינו ראוי לשתות וכיון שאינו ראוי לשתות אינו יוצא בברכת חבירו ומפני זה אמרו שאפילו שתו והפסיקו בני חבורה מלאכול אינם יוצאים בברכתו של זה אבל אם הביאו להם מוגמר בתוך הסעודה א' מברך לכלם שהרי כלם ראויין להריח בעודן אוכלין וכן פירשו בירושלמי

טו"ב מה שאמרו תכף לנטילת ידים ברכה אינו אלא לומר שלא יאכל ולא ישתה בנתים ולא יתעסק בדברים אחרים אבל יכול הוא לשהות בנתים ולפיכך רשאי המזומן לברך ברכת המזון ליטול ידיו תחילה וממתין עד שיטלו ידיהם בני חבורה וכן דעת רבינו נ"ר

ח"י הרי אמרנו שהיין שלאחר המזון או שלפני המזון כשיש שם קביעות וצירוף א' מברך לכולם ואע"פ שאין שותין מכוסו כלל אלא מכוס אחר ואפילו ביין שבתוך המזון היו יוצאין אלא שאין בית הבליעה פנוי ואע"פ שזה שותה וזה אוכל ואחר כך נטל חבירו כוס א' ושתה ושח בנתים שכיון שעשו צירוף ובירך זה להוציאם וטעם הוא מן הכוס הרי הוא כאילו שתו כולם ונפטרו שכן בברכת קידוש והבדלה אם טעם אחד מהם יצאו כולם ובקידוש של בית הכנסת היה אדם יוצא מידי קידוש ומידי יין אלא לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה וכן בהבדלה לפי שיש שינוי מקום לא יצא מידי יין ואלמלא כן היה יוצא ואף על פי שהפסיק ושח בנתים

י"ט כשאמרו שאין נטילת ידים לפירות לא אמרו אלא כשידיו נקיות אפילו הסיח דעתו מהן אבל אם אינן נקיות חייב ליטול ידיו מפני. שיש לו לברך או לצאת בברכת חבירו ואסור לומר שום ברכה אלא בידים נקיות מכל מקום אין מדקדקין בנטילה זו במים ולא בשיעור אלא יוצא בכל דבר שמנקה ואפילו עפר וקסמית אבל אם נאכל פת כזית טעון נטילת ידים במים בכלי שיש לו רביעית מכח אדם ואף ע"פ שהיו ידיו נקיות מכיון שהסיח. דעתו מהן כמו שאנו עתידין לבאר בע"ה.