הלכות ברכות לריטב”א רד

לכל דבריו ובמקום שדרכן להחליק פניהם בשומן חיישינן

כ' התחיל לאכול מהן שלא לקביעות סעודה מברך עליהם בורא מיני מזונות ואם אכל ממנו אחרי כן על דרך שאחרים קובעין עליו סעודה מברך שלש ברכות

כ"א כל שראוי לכרך אחריו ברכת שלש ובירך ברכה א' מעין שלש לא יצא

כ"ב מי שאכל פת ומברך עליו ברוך מי שברא פת זה. ומברך עליו בשם ומלכות תחי' וסוף יצא ידי ברכת הזן ומשלים עליהן ברכת שלש וכן אם ראה תאנה וכיוצא בה ואמר ברוך המקום שבראה יצא והוא שהזכיר שם ומלכות שכל ברכה של מצות או של נהנין או ברכות של שכח או של פרק הרואה אם לא אמר מלך העולם לא יצא

כ"ג מי שנסתפק על ברכת הנהנין אם בירך ואם לאו אם הוא בברכה שלפניו שהיא מדבריהם אינו חוזר ומברך אבל בברכה שלאחריו שהוא מן התורה חוזר ומברך שאיסור ברכ' לבטלה אינו אלא מדרבנן וכיון שכן בכל ספק של תורה ספקו חוזר

כ"ד לפיכך מי שנסתפק לו אם קידש על היין. בליל שבת מברך ברכת קידוש אבל לא בורא פרי הגפן אבל קידוש של סעודת יום שבת אינו אלא מדבריהם ואם יצא אינו מוציא לאחרים כשאר ברכת הנהנין וכן אינו חוזר על ספקו

כ"ה הבדלה על הכוס בברכה אינה אלא מדברי סופרים ובספקה אינו חוזר. וכן כל מצוה של דבריהם והוא ספק אם עשאה אין ספקו חוזר אבל במצוה של תורה ספיקו חוזר בלא ברכה שברכת המצות מדברי סופרים

כ"ו נסח תפילה בברכות אינה אלא מדברי סופרים לפיכך שורת הדין שאם הוא ספק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל אלא שכיון שאפילו לכתחילה יכול אדם להתפלל דרך נדבה כמה פעמים כשמחדש בו דבר ספיקו חוזר אפילו בלא חידוש שכך תיקנו. לפיכך כל מקום שאינו רשאי להתפלל תפילת נדבה כגון תפי' שבת ויום טוב ותפי' מוסף אין ספקו חוזר. פרק שלישי

א' כל מה שנאכל עם הפת ביחד הפת פוטרו לגמרי ואפי' פתיתין ביין וזו היא ששנינו כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה וכל שאינו נאכל עם הפת ביחד אלא לאחריו אם הוא מדברים המיוחדים למזון כגון פת הבאה בכסנין ודיסא וחביץ קדרה ותבשיל של כרוב ומיני קטניות וכיוצא בו וכן בשר דגים וגבינה ובצים אם הוא בתוך הסעודה בין מחמת להשביע בין שלא מחמת סעודה שאינו להשביע אלא לתענוג בין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וזו היא ששנינו ברך על הפת פטר את הפרפרת ואם לאחר סעודה שכבר מלא בטנו להשביע שמה שאוכל אחר כן אינו אלא שלא מחמת סעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שכיון שהן מזון נפטרין בברכת מזון וכן הדין בתמרים שלאחר סעודה שגם הם זנין וכן הדין בין שלאחר סעודה שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו מפני שסועד ומשמח ואפילו בשותהו בפני עצמו ובירך עליו שלש ברכות יצא כמו שכתבנו למעלה וכיון שכן הוא עכשיו נפטר לכתחילה

ב' וכל שאינו מיוחד למזון כגון פירות אם באים אחד הסעודה להשביע אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ומפני מה אין אנו מברכין בלילי הפסח על המרור שאנו אוכלין למצוה שהרי בתוך הסעודה הוא בא ושלא מחמת הסעודה טעם דבר זה לפי שהמרור ההוא בא בחובת הלילה למצותו וכיון שכן נעשה כדבר הבא מחמת סעו' שאין מברכין עליו ועוד שכיון שברכנו על ירקות שלפני המזון נפטרו ירקות שבתוך המזון מלברך עליהם

ג' ופירות הבאים לאחר סעודה כל שהוא משבעת המינין טעון ברכה לפניו ולאחריו חוץ מן תמרים ואם אינו משבעת המינין טעון ברכה לפניו ולא לאחריו ונפטר בברכת המזון וכן הדין באוכלי ירקות חיים לתענוג לאחר סעודה מברך לפניהן ולא לאחריהן

ד' ומי שאכל פירות בתוך הסעודה עם הפת ביחד או אחריה מחמת סעודה שלא הוצרכו לברכה כמו שביארנו וחזר ואכל מאותו המין עצמו לאחר סעודה שלא מחמת סעודה אינו צריך לברך דכיון שכבר מלא כריסו ממנו. בהתר בלא ברכה אינו חוזר ומברך עליו כיון. שכולה אכילה אחת היא ואף ע"פ שזו אכילה של רעבון וזו היא של תענוג שם אכילה אחת היא ואינו דומה ליין שבתוך המזון הבא לשרות שאינו פוטר ליין שלאחר המזון הבא לשתות ששתייה שבתוך אכיל' כאכילה היא כנגד שתייה שלאחר סעודה והכתוב קראה שביעה שנא' ואכלת ושבעת וזו אכילה וזו שתייה ואף על פי שבתוך המזון גרם ברכה מפני ששתייה שכנגד אכילה היא שתיה מכל מקום כנגד שתיה שלאחר המזון היא אכילה. ונמצאת למד מכאן האוכל פתיתין ביין בלא ברכה מפני שהיין טפלה לפת וחזר ושתה מן היין שצריך לברך ולכך אנו מברכין בורא פרי הגפן אחר ברכת המזון

ה' דברים הנאכלים קודם סעודה טעונין ודאי ברכה לפניהם אבל לאחריהם לא הזכירו בתלמודנו דינו ובתלמוד ירושלמי משמע: שדינו כלאחר סעודה לענין ברכה שלאחריו הלכך פירות של שבעת המינין חוץ מתמרים טעונין ברכה לאחרי' אבל יין ושאר דברים לא

ו' יין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון ממה נפשך שאם נדון כשתייה יפטרנו ברכת היין שלפני. המזון ואם דינו כאכילה יפטרנו ברכת הפת ועוד שהיין שלפני סעודה חשוב שהוא לשתות ופוטר יין. שבתוך המזון שהוא לשרות אבל יין שבתוך המזון אינו פוטר שלאחר אכילה שזה אכילה וזה שתייה.