הלכות ברכות לריטב”א רג

פרק שני

א' מי שבא לסעוד על הפת ואין לו אלא פת הצנומה בקערה ואפי' צנומות דקות שאין בהם כזית מברך עליו המוציא ושלש ברכות ולא עוד אלא אפילו יש לו פת אחת שלימה אלא שאין דעתו לאכול אלא מן הצנומה בקערה עליו הוא מברך המוציא ושלש ברכות ואין מחייבין אותו לאכול ממה שאין בדעתו

ב' היה לו פת אחד שדעתו לאכול ממנו בין פת שלם או שאינו שלם אלא פתיתין גסים שראוי לבצוע מהם מצוה לכתחילה לבצוע ולברך המוציא על הפתיתין כדי שיברך ואחר כך יבצע שכן מצותו מן המובחר כל מה שאפ' להיות מברך המוציא ואחר כך בוצע

ג' היתה לו פת שלימה ושאינה שלימה והפת שאינה שלימה יפה וחשובה מן השלימה כגון שהיא של חטין והאחרת של שעורין או שזו של סלת וזו של קיבר מברך על החשוב והיפה ואפילו היו צנומות דקות בקערה ופוטר את השאר אבל הם ממין אחד ויפים זה כזה ודעתו לאכול משניהם נותן הפרוסה תחת השלימה משום הדור ומברך על הפרוסה שהנאתה קרובה יותר ואם בירך על השלימה לבדה או על הפרוסה לבדה יצא

ד' אין דברים אלו אלא כשדעתו לאכול משתיהן אבל אם אין דעתו. לאכול אלא מאחת מהן עליו הוא מברך בין חשוב בין שאינו חשוב

ה' היה דעתו לאכול מזה בלבד ובירך על חבירו שאין בדעתו לאכול אף ע"פי שהוא ממינו לא יצא על זה אלא אם כן אכל מאותו שבירך עליו

ו' כבר כתבנו בדיני פסח ראשון שהבוצע על מצה של מצוה נותן פרוסה למטה ושלימה למעלה ומברך על הפרוסה המוציא ועל אכילת מצה

ז' אחד שבתות ואחד ימים טובים בכל סעודה וסעודה שעושה בהן חייב לבצוע על שתי ככרות שלימות אם יש לו וכן בפסח בסעודות של יום שאינו אוכל מצה למצוה

ח' מי שהיו לפניו פירות לאכול ובירך ונפל מידו הפרי שנטל לאכול וקודם שיאכל נאבד או שנסרח שאינו ראוי לאכול וחזר ונטל מן השאר חוזר ומברך ואומר על הברכה הראשונה שאינה לבטלה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן בכל ברכה שאמרנו שלא עלתה לו

ט' אעפ"כ השותה ממי המעיין ובירך עליהם בעודן נגרים אע"פ שאין אלו המים ששותה אותן שהיו לפניו יצא שלכך כיון מתחי' שאם לא כן אין לדבר סוף

יו"ד כיון שבירך ברכת הנהנין אסור לו לשוח ולכל היוצאים בברכתו ער שיטעום אלא בדברים שהם צרכי סעודה כגון טול ברוך או הביאו לפתן וכיוצא בזה ואם שח חוזר ומברך. וכן בכל המצות ששח בין ברכה לעשייה אבל כיון שהתחיל במצוה או באכילה ובשתייה רשאי לשוח

י"א אין שוהין בין ברכת למצוה ולא להנאה אלא כדי שיגמור אותה ברכה ואם שהה ולא הסיח דעתו לדברים אחרים אינו חוזר ומברך

י"ב המברך על הלחם או על היין לבני הסעוד' להוציא את עצמו. ולאחרים אסור להם לטעום עד שיטעום המברך. בד"א כשהן זקוקין לככרו או לכוסו אבל אם כל אחד מהם אוכל מככרו ושותה מכוסו אף ע"פ שהוא פגום אינו צריך להמתין עד שיטעום המברך ואינו צריך שיתן להם המברך מככרו ולא שיתן מכוסו לכוס שלהן

י"ג על כל הדברי' שאין גדולן מן הארץ כגון בשר ודגים ובצים וגבינה וחלב כמהין ופטריות מברך שהכל נהיה בדברו. ומי שבירך על כל דבר ואפילו על הפת או על היין שהכל יצא

י"ד וכל שיש לו ברכה פרטית ובירך עליו ברכה כללית יצא ואם בירך ברכה פרטית על מי שברכתו כללית לא יצא. כיצד בירך על היין בורא פרי העץ או על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל על פירות האדמה בורא העץ לא יצא שהרי אינן פרי העץ

ט"ו נראין הדברים שאם בירך על הענבים בורא פרי הגפן יצא שהרי פרי גפן הן

ט"ז בירך על הפת בורא מיני מזונות. יצא אבל אם בירך פרי האדמה לא יצא שכיון שנעשה פת אינו נקרא פרי כלל אלא לחם או מזון וכן דעת מורי ז"ל

טו"ב וכן אם בירך על פת אורז ודוחן המוציא לא יצא וכן על התמרים אף ע"פ שהם מזון ולא אמרו שאם בירך על התמרים ברכת הפת שיצא אלא בברכת שלש שלאחר המזון מפני שהתמרים זנין ואע"פ שלא קבע סעודתו עליהן יצא בדיעבד בברכת שלש שכן יצא בדיעבד בברכת שלש בכל שברכתן לפניהם בורא מיני מזונות

ח"י פת הבאה בכסנין היא פת נאפית בתנור ונעשית דקה מאד ולפעמים לשין אותה בשמן וגם נותנין שם קלוית ומפני שהיא דקה ואין דרך לאכלה אלא לתענוג כעין פירות ונקראה פרפרת כל שקבע סעודתו עליו מברך עליו המוציא ושלש ברכות לכתחילה מה שאין כן בשאר מיני מזונות שאין מברך עליהם לכתחילה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואף ע"פ שקבע סעודתו עליהן. ואם לא קבע סעודתו עליהן ואפילו בפת הבאה בכסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אח' מעין שלש ואם בירך עליו המוציא ושלש ברכות יצא

י"ט ניבלאש של גויים שעושין ביום אידם דינן לענין ברכה כדין פת הבאה בכסנין ואין בו משום פתן של גויים ואפי' מיד הבעל הבית מותר שדבר כזה אינו נאכל אלא בפרפרת ולא גזרו בו כשם שלא גזרו על השכר של גויים ולא על היין מבושל שלהם ואע"פ שיש לו תורת יין