הלכות ברכות לריטב”א רב

כ"א לא אמרו שמברכין על השמן כששותהו בפני עצמו שהרי מזיקו ואין מברכין עליו כלל אלא בששותהו על ידי דברים אחרים שהשמן בהם עיקר שאילו לא היה השמן עיקר על העיקר מברכין

כ"ב כיצד דרך בני אדם לתת בירקות שמן ולבשל אותן ופעמים אוכלין אותם דרך מזון ואותה שעה ירקות עיקר ועליהן מברך בורא פרי האדמה ופוטר את השמן ופעמים עושין אותם לרפואה למי שחושש בגרונו ואע"פי כן פעמים שאין נותנין בהם שמן אלא כדרך אכילה וכל שאוכלה לרפואה אוכלה ועל זה בין בחול בין בשבת מברך על השמן בורא פרי העץ ופוטר את השאר אבל אם נתן בהם שמן הרבה עד שאינן ראויים לאכילה כך אינו מברך עליהם אלא שהכל וכן הדין במוזג היין במים מרובים מאד שמן דרך לשתותן כך מברך עליהם שהכל

כ"ג אעפ"י שהשתיתא האמורה למעלה כשהיא רכה אין דרכה לאכילה וכן ירקות שיש בהם שמן מרובה וכן יין מזוג מאד ונשתנה ברכתם מפני כך אף עפ"י כן כיון שדרך בריאים לאכלם כשהשתיתא עבה או כשאין היין מזוג כל כך או כשאין בירקות שמן כל כך התירו לאכלן בשבת לחולה שיש לו מיחושין בעלמא שלא אסרו להם אלא אוכלין ומשקין המיוחדים לרפואה

כ"ד כל פרי שנעשה חתיכות דקות ונעשה ממנו אוכל וגופו קיים וראוי לאכילה מברך עליו ברכתו הראויה לו

כ"ה על פירות האדמה ועל הירקות הנאכלין כדרכן לאכילה מברך בורא פרי האדמה

כ"ו הכוסס את החטה מברך עליו בורא פרי האדמה אבל האוכל קמח מברך שהכל בין קמח קליות או קמח אחר לא מפני שאינו ראוי לאכול אלא מפני שנשתנה. מכמות שהיה ויש לו עדיין עילוי אחר בפת ויצא מכלל חטים ולכלל פת לא בא

כ"ז לעולם כל שתחילת ברכתו לפניו בורא פרי האדמה וכל שכן שהכל אין ברכה לאחריו אלא בורא נפשות רבות

כ"ח כל תבשיל שיש בו שום תערובת קמח של חמשת המינין אפי' הוא טפל והשאר עיקר ויש בו כזית בכדי אכילת פרס הרי הוא כאילו היה עיקר ומברך עליו תחילה בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש. בד"א כשהוא מעיקר התבשיל אבל אם אינו נתון אלא להכשיר כגון קמח שנותנים בתבשיל לפתות וכיוצא בו לדבק התבשיל הרי הוא בטל ומברך על השאר

כ"ט תבשיל שיש שם שאר תבואה שלא מחמשת המינין כגון אורז ודוחן והם עיקר תבשיל כשאוכלים כמות שהן ודרך אבילה בכך מברך עליהם בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות אבל אם אינן עיקר התבשיל מברך על העיקר ופוטר את הטפילה

ל' תבשיל שנותנין שם פת של חמשא המוניך ויש שם היכר פת כלל מברך עליו המוציא לפניו וכן לאחריו שלש ברכות. אם אכל פת כזית ואם הוא פת של שאר מינין הולכין אחר העיקר ומברך עליו ופוטר את השאר. וכן כל מאכל שהוא נעשה מתערובת דברים שהם חלוקין בברכה ואין בו מחמשת המינין הולכין אחר עיקר המאכל ההוא ומברכין עליו ופוטר את השאר

ל"א פת האפוי שחממו אותה באש כדרך שהרועים אוכלים והוא נאפה שלא על ידי משקה מברך עליו המוציא ושלש ברכות אף עפ"י שלא קבע סעודתו עליו אלא שאכל ממנו כזית שלחם גמור הוא לכל דבר והרי הוא. חייב בחלה ויוצאין בו בפסח משום מנה אם נעשה כראוי למצה.. ץ

ל"ב לחם העשוי לכותח בלבד אינו חייב בחלה אע"פ שהיה בו גלגול לפי שכל שלא נעשה למאכל אדם אינו חיים בחלה אע"פ שהית בו גלגול כגון עיסת הכלבים שאין הרועי' אוכלים ממנה וכל שנעשה למאכל אדם אף. עפ"י שאין שם גלגול קנוקנעות ונאפה באור שלא על. ידי משקה חייב בחלה. וכן לענין ברכה אף עפ"י שראוי לאכילה הפסיד ברכתו ודאי. כפת דוחן כיון שלא נעשה מתחילה למאכל אדם

ל"ג אבל פרי הראוי לאכילה אף עפ"י שלא נטעו האילן מחמתו. מברכין עליו ברכתו וכן פרחים הנעשים בפירות. ואכלן כדרך שבני אדם אוכלין מברך עליהם בורא פרי העץ ועל ריחן מברך שנתן ריח טוב בפירות

ל"ד יש ירקות שנאכלין חיים בלבד ולא מבושלים ויש נאכלין מבושלים. או שלוקים או כבושים ולא חיים ויש שנאכלין בין חיים בין ומבושלים כל שאכלם כדרך שהעולם אוכלי' מברך עליהם בורא פרי האדמה ואם לאו שהכל. הרי. שראויים לזה ולזה והתחיל לאכול מתם חיים ובירך עליהם בורא פרי האדמה ואחרי כך אכל מהם מבושלים אינו צריך לחזור. ולברך אבל אם לא היו נאכלים חיים ואכל ובירך עליהם שהכל וחזר ואכל מהן מבושלים מכרך עליהם בורא פרי האדמה. זה הכלל כשאין שוות ברכותיהן חמר ומברך אף על פי שהוא מין אחד וכן כל ביוצא בזה

ל"ה כבר אמרנו שכל האוכל דבר שאינו ראוי לאכילה כלל אינו מברך עליו כלל שבטלה דעתו אצל כל אדם

ל"ו האוכל מרק הירקות לבדו מברך שהכל כאוכל משקה פירות. ואם אכלו עם הירקות הדבר פשוט שנפטר שהרי הירקות הם עיקר ולא עוד אלא אפילו אכל הירקות תחילה בברכתם בורא פרי האדמה ואחר כך המרק נפטר בברכת הירקות כיון שהיו מגופן ממש אף ע"פ שאין ברכותיהן שוות וברכת בורא פרי האדמה אינה פוטרת ברכת שהכל בכאן נידונין כגוף אחר וזהו שאמרו מיא דכלהו שלקי ככלהו שלקי.